המדרש1 מונה עשרה שירי הלל ושבח לה' שהושרו בעם ישראל, החל מהלילה שבו יצאנו ממצרים, ממשיך ב'שירת הים' ועד לשיר הגדול מכולם אותו נשיר לעתיד לבוא, בגאולה האמיתית והשלֵמה:

השיר הראשון (א): שירת ליל התקדש החג

את השיר הראשון שרו עם ישראל בלילה האחרון לשהותם במצרים, ליל מכת בכורות, בשעה שאכלו את קרבן הפסח כש"מָתְנֵיהֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיהֶם בְּרַגְלֵיהֶם וּמַקְלָם בְּיָדָם"2 מוכנים ועומדים לצאת בחיפזון מהגלות הקשה לעבר הגאולה.

למרות שהשיר עצמו אינו מתואר בסיפור יציאת מצרים במקרא, הוא מרומז בדברי ישעיהו הנביא3 על העתיד החיובי הצפוי לעם ישראל4 שיביא אותם לשיר כמו ששרו בליל פסח במצרים: "הַשִּׁיר [שתשירו בעתיד] יִהְיֶה לָכֶם, כְּ[מו אז, במצרים, ב]לֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג [הפסח]; וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר ה' אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל".

השיר הראשון (ב): שיר ליום השבת

לפי מסורת אחרת5, השיר הראשון הוא זה ששורר אדם הראשון בכניסת השבת הראשונה בתום ששת ימי הבריאה. השיר, הפותח במילים "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת", נשכח עם הזמן ונכתב מחדש על ידי משה רבינו6 והוכנס על ידי דוד המלך לספר התהלים7.

השירה השנייה: שירת הים

השירה השנייה בתולדות עם ישראל היא שירת הים שנאמרה על ידי משה ובני ישראל לאחר קריעת ים-סוף, כאשר ראו את ישועת ה' שהעביר אותם ביבשה בתהומות הים ופרעה וכל חילו טובעו בים.

שירת הים פותחת במילים "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם", כתובה בספר התורה בצורת עימוד ייחודית, נאמרת בכל בוקר כחלק מתפילת שחרית ונקראת בציבור מתוך ספר התורה פעמיים בשנה: בשבת פרשת בשלח – שנקראת על שמה 'שבת שירה' – ובחג שביעי של פסח, היום בו התרחש הנס.

השירה השלישית: שירת הבאר

לאחר כמעט ארבעים שנות נדודים במדבר וזמן קצר לפני הכניסה לארץ המובטחת, נשאו בני ישראל שירה על "בארה של מרים" הפלאית שליוותה אותם במסעם הארוך במדבר.

השירה הקצרה, המתארת את קורותיה של הבאר, נאמרה לאחר שהבאר סחפה במימיה את פגריהם של האמוריים שנמחצו למוות בין שני הרים בעת שארבו לבני ישראל וכך יידעה את ישראל בנס הגדול שנעשה עבורם8. היא פותחת במילים: "עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ לָהּ! בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם..."9.

השירה הרביעית: שירת האזינו

ביום האחרון של חייו שר משה שירה הפותחת במילים "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי".

שירת-תוכחה זו, הכתובה בספר התורה מצורת עימוד ייחודית, מכילה נבואות על הצרות העתידות לבוא על בני ישראל לאחר מותו, על הקשר הבלתי ניתן לניתוק שלהם עם ה' ועל חזרתם בסופו של דבר בתשובה שלימה.

את שירת האזינו, היו אומרים הלוויים בבית המקדש בשעת הקרבת קרבן מוסף בכל שבת10, ופרשת האזינו, המכילה את שירת האזינו ועוד תשעה פסוקים בלבד, היא 'פרשת השבוע' של השבת האחרונה לפני חג 'שמחת תורה'11 שבו קוראים את הפרשה האחרונה והמסיימת של התורה (פרשת "וזאת הברכה").

השירה החמישית: שירת יהושע

יהושע בן נון, ממלא מקומו של משה, שהוביל את ישראל לתוך הארץ המובטחת וניהל את המלחמות לכיבושה מידי שבעת עמי כנען שישבו בה. בקרב מופלא במיוחד מול חמשת מלכֵי האמוריים, שכלל אבנים גדולות שהושלכו מן השמים על הצבא האמורי, עצר יהושע את השמש ממהלכה, כאשר קרא "שֶׁמֶשׁ, בְּגִבְעוֹן דּוֹם! וְיָרֵחַ – בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן!"12 והאריך את שעות האור עד תום הקרבות.

בשעה גדולה זו שר יהושע לה': "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים..."13.

לפי אחד הפירושים, כאשר קרא יהושע "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן, דּוֹם!" הוא הורה לשמש לפסוק משירתו הקבועה לה' ובכך למעשה גרם לו לעצור על מקומו, וכל זמן שהשמש דמם משירתו, שר במקומו יהושע שירה לה'14.

השירה השישית: שירת דבורה וברק

דבורה הייתה נביאה שמסרה את דברי ה' לברק בן אבינועם – מנהיג צבאי של עם ישראל בתקופת השופטים – לפיהם עליו לצאת למלחמה נגד הכנעניים שרדפו את עם ישראל. ברק נאות לצאת לקרב רק אם דבורה תצטרף אליו. דבורה הבטיחה את הצטרפותה ובני ישראל אכן ניצחו במלחמה (בעזרת יעל – אישה אמיצה נוספת).

לאחר הניצחון שרו דבורה וברק שירה בת 31 פסוקים המבטאת הודיה לה' על הניצחון הגדול ודברי שבח לגבורתה של יעל.

השירה, הפותחת במילים "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ ה'!"15, נקראת בציבור בבית הכנסת כ'הפטרה' לקריאת שירת הים בפרשת בשלח.

השירה השביעית (א): שירת דוד

מסכת חייו של דוד המלך, "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל"16 ומשורר התהלים, הייתה רוויית תלאות, מאבקים ומלחמות. בסוף ימיו, כהודיה על הפעמים הרבות שה' הציל אותו במהלך חייו, חיבר דוד שירה של הכרת תודה לה'17.

לפי פירוש אחר18, דוד חיבר את השירה כבר בצעירותו ונהג לחזור עליה במהלך כל חייו בכל פעם שזכה להינצל מצרה.

שירתו של דוד מופיעה גם בספר שמואל19 ובשינויים קלים גם בספר תהלים20. והיא נקראת בציבור (מתוך ספר שמואל) כ'הפטרה' לקריאת שירת הים בחג שביעי של פסח, ולפעמים גם לקריאת שירת האזינו.

השירה השביעית (ב): שירת חנה

לפי מדרש אחר21, השירה השביעית היא דווקא שירתה של חנה, אימו של שמואל הנביא (שהייתה נביאה בעצמה). לאחר תקופת עקרות ארוכה וגלמודה, שפכה חנה את ליבה בתפילה חרישית נוכח פני ה', במשכן שִׁילֹה, והתחננה מה' כי שייתן לה ילד משלה, כשהיא מבטיחה להקדיש אותו לעבודת ה'.

תפילתה הכנה של חנה התקבלה וכעבור שנה נולד לה בן ותקרא את שמו שְׁמוּאֵל. כפי שהבטיחה, מיד כאשר נגמל שמואל הקטן, הביאה אותו חנה למשכן ה' על מנת שיִּגדל בצילו של עֵלִי, הכהן הגדול, ויקדיש את חייו לעבודת הבורא.

בעת שמסרה את בנה האהוב לעבודת המשכן, נשאה חנה תפילת-שירה לבבית של הודיה אישית לה' על החסד שעשה עימה ודברי שבח על גדלות הבורא מול אפסיות האדם.

תפילותיה של חנה וסיפור הולדת שמואל נקראים בציבור ב'הפטרה' ביום הראשון של ראש השנה.

השירה השמינית: שיר חנוכת הבית

משאלת חייו של דוד הייתה לבנות את המקדש בירושלים. בסופו של דבר המקדש נבנה על ידי בנו, שלמה, שחיבר שיר מיוחד לכבוד אירוע חנוכת בית המקדש. למרות שהשיר חובר בידי שלמה, הוא מופיע בספר התהלים בתור "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד"22, זאת כיון שדוד המלך מסר את נפשו עבור בניין בית המקדש ולכן הוא נקרא על שמו.

השירה התשיעית (א): שירת יהושפט

בימיו של יהושפט מלך יהודה התאגדו העמונים, המואבים ויושבי הר שְׁעיר (שלושה עמים השוכנים סביב ארץ ישראל) לפתוח במתקפה משולבת נגד ממלכת יהודה. יהושפט המלך עלה לבית המקדש ונשא שם תפילה נרגשת לה' נוכח המתקפה הקרבה, ובמעמד התפילה ההמונית נחה רוח הקדוש על אחד מבני הנביאים והוא קרא ליהושפט לבטוח בה' ולצאת למלחמה למרות הנחיתות המספרית של צבא יהודה.

מתוך ביטחון בה' יצאו היהודים למלחמה חסרת הסיכוי עם מורל גבוה, כשהם נושאים רינה ותהילה לה' ומכריזים "הוֹדוּ לה', כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ!"23. בעת שהחלו לומר את השירה לה' פרצו קרבות פנימיים בין שלושת הצבאות התוקפים והם הרגו אלו באלו והיהודים ניצלו.

השירה התשיעית (ב): שיר השירים

שלמה המלך, החכם מכל האדם, חיבר את "שיר השירים". שיר-סיפור ארוך, בן שמונה פרקים, עשיר בדימויים, העוסק במהותם של היחסים הנשגבים בין אלוקים לעם הנבחר, תוך שימוש במטאפורה של שני אוהבים.

על עומקה הרוחני וקדושתה של מגילת שיר השירים אמר רבי עקיבא: "אין כל העולם כדאי (כיום שנתן בו שיר השירים לישראל; (משום) שכל הכתובים – קודש; ושיר השירים – קוֹדֵשׁ קָדָשִׁים!"24.

השיר העשירי: שיר העתיד

השיר העשירי והאחרון טרם הושר. הוא יבקע מאיתנו, כל עם ישראל, כשבוא תבוא הגאולה האמיתית והשלמה, כמו שאמר הנביא ישעיהו: "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ, יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ, אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם"25 ; וכמו שנאמר בספר תהלים26 "הַלְלוּיָ-הּ, שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים".

אך בניגוד לכל שירות העבר, השיר העתידי שנשיר לכשיבוא משיח צדקנו, יהיה שיר נצחי שלעולם לא ייפסק. כי הישועה העתידה לבוא תהיה גאולה נצחית שלא תהיה אחריה עוד גלות לעולם! כמו שהבטיח הנביא27 : ״יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד״.

יהי רצון שנזכה לכך בקרוב ממש!