1. השם שלה מסמל טוב וחסד

בדברי הימים של ההיסטוריה היהודית ישנם סיפורים רבים על נשים מעוררות השראה שמילאו תפקידים מכריעים בעיצוב גורלו של עם ישראל. ביניהן, בולטת דמותה של חנה כאישה בעלת אמונה איתנה, חוכמה ומסירות אימהית.

השם 'חנה' הוא מלשון חנינה, כלומר הרעפת טובה וחסד. השם הזה מקפל בתוכו את סיפור חייה המיוחד שבו זכתה לחסד ורחמים מאת הבורא הודות לאמונתה הבלתי מעורערת.

2. היא הייתה עקרה

חנה הייתה נשואה לאלקנה, איש צדיק משבט לוי שהתגורר ברמת אפרים והיה נוהג לעלות לרגל למשכן בשילה מידי שנה יחד עם כל בני משפחתו, אבל הם התמודדו עם אתגר לא פשוט: חנה הייתה עקרה ולא הצליחה להביא ילדים לעולם1.

3. בעלה היה נשוי לאישה נוספת

בצעד נטול אנוכיות חזרה חנה על בחירתה של שרה אמנו. היא ויתרה על בלעדיותה ועודדה את אלקנה לשאת אישה שנייה במקביל לנישואין איתה2. האישה השנייה, ששמה היה פנינה, זכתה לברכה בפרי בטן וילדה לאלקנה עשרה בנים3 ובנות4, בעוד חנה נותרה עקרה וגלמודה5.

4. פנינה נהגה להתגרות בה

אם לא די בכך שחנה לא זכתה לילדים משלה בה בשעה שלפנינה כבר נולדו כמה ילדים, הרי שבנוסף לכך הייתה פנינה מתגרה בה ומקניטה אותה על עקרותה ובדידותה, מה שהעצים במיוחד את סבלה הרב.

חכמינו מסבירים שפנינה עשתה זאת מתוך כוונה טובה. היא רצתה לדחוק בחנה עד שתתחנן ותזעק לה' בכל ליבה כדי לזכות בילדים. ואולם, הכוונה הטובה הזו לא הצדיקה את המעשה ופנינה ספגה עונש קשה ביותר: לימים, כאשר חנה נפקדה וה' פתח את רחמה, ילדיה של פנינה החלו למות בזה אחר זה6.

5. היא הקדישה את בנה בטרם נוצר

שנה אחת, כאשר אלקנה, פנינה וחנה עלו לרגל למשכן בשילה, שפכה חנה את ליבה בתפילה נרגשת, חרישית, לריבונו של עולם. היא בכתה ונדרה נדר: אם ה' יעניק לה בן, היא תקדיש אותו לעבודת ה' והוא יהיה נזיר במשך כל ימי חייו.

6. היא לימדה אותנו כיצד להתפלל

תפילתה של חנה לא הייתה סתם תפילה. בחוכמתה ובצניעותה לימדה אותנו חנה כי התפילה אינה רק דרך לפירוט בקשות אלא ביטוי מזוקק לאמונה פנימית ושבאמצעות התפילה אנו פותחים דלת למערכת יחסית פנימית ומעמיקה יותר עם הקדוש ברוך הוא ובכוח זאת יכולים לשנות את פני המציאות לטובה.

הלכות רבות בדיני תפילה אנו למדים מתפילתה האישית של חנה. למעשה, תפילתה החרישית, ללא קול, היא המקור לצורת התפילה העיקרית שלנו – תפילת העמידה ('שמונה עשרה'), הנאמרת בלחש7.

7. היא גילתה שם נוסף של אלוקים

בתפילתה הנרגשת קראה חנה לקדוש ברוך הוא בשם חדש, שאף אחד לפניה לא קרא לו כך: "ה' צְבָאוֹת". חז"ל מסבירים8 שבכך היא הצביעה על העובדה שהבורא אדון על כל צבאי הצבאות בשמים ובארץ, ואם כל העולם ומלואו שלו בוודאי שיוכל לתת לה את משאלתה הקטנה – בן אחד משלה!

8. המשאלה התגשמה והנדר קוּיָם

תפילתה הלבבית של חנה התקבלה במרומים והיא הרתה וילדה בן, ותקרא את שמו 'שמואל', הֶלחֶם של המילים: שם א-ל9, על שם שהוא ניתן לה מאת הא-ל בזכות תפילתה10.

שנים בודדות גידלה חנה את שמואל בביתה, עד שנגמל, ואז קיימה את הבטחתה והביאה אותו למשכן ה' בשילה ומסרה אותו לידי עֵלִי, הכהן הגדול, שיפרוש עליו את חסותו ויגדל אותו לשרת בקודש.

9. תפילת הודיה

גם בשלב זה, כשחנה הגיעה לקיים בגבורה את נדרהּ ולהיפרד מילדה האהוב לנצח, נשאה שוב תפילה. הפעם הייתה זו תפילה של שירה ושבח והודיה על המתנה לה זכתה.

שירת התפילה הנפלאה שלה פותחת התבוננות מעמיקה על כוחו האינסופי של הבורא ועל כך שיצירת החיים וגם המוות נתונים אך ורק בידי אלוקים. בקהילות מסוימות נהוג לקרוא את תפילת חנה באופן קבוע, לפני תפילת שחרית או בהזדמנויות אחרות.

10. היא הייתה נביאה

חכמינו מונים את חנה בין שבע הנביאות שקמו בעם ישראל. בשירת ההודיה שלה שזורים דברי נביאות על הסגולות הרוחניות של העם הנבחר ועתידות על גורלו.

11. היו לה ילדים נוספים

בנוסף לשמואל ילדה חנה עוד שני בנים ושתי בנות11. עם זאת, היא מוכרת בעיקר בתור אימו של שמואל הבן שעליו התפללה ואותו מסרה לעלי הכהן כדי שיגדל להיות משרת ה'.

12. הבן שלה היה מגדולי האומה

תחת חינוכו של עלי הכהן הפך שמואל לאחד מגדולי הנביאים שקמו בעם ישראל. הוא היה הנביא שבציווי ה' משח למלך את שאול ואחריו את דוד, ומרוב גדולתו הוא מופיע במקרא12 כמי שעומד בשורה אחת עם משה רבינו ואהרן הכהן13.

13. את הסיפור שלה קוראים בראש השנה

ביום הראשון של ראש השנה אנו קוראים בתורה את סיפורה של שרה אימנו שהייתה עקרה עד שנעשה לה נס לעת זקנתה וילדה את יצחק שנעקד על גבי המזבח לשם שמיים.

אנו קוראים זאת בראש השנה, בין היתר, כיון שראש השנה הנקרא גם "יום הזיכרון" הוא היום בו הקדוש ברוך הוא חורץ את גורלם של כל יצורי העולם כשהוא "זוכר" את מעשיהם, מתייחס לכל פרט בחייו של כל אחד ומקשיב לתפילותיו ורחשי ליבו. ביום זה, כך מספרים חז"ל, "פקד" ה' את שרה וגזר את דינה לטובה כי תזכה בבן זכר.

לאחר מכן, בהפטרה, אנו קוראים את סיפורה של חנה מתוך הנביא. שכן חנה, כמו שרה, נפקדה גם היא בראש השנה בזכות תפילתה14.

14. היא לא הייתה שיכורה!

גם עלי, הכהן הגדול, לא הכיר את דרך התפילה בלחש שאותה חידשה חנה. כאשר ראה אותה לוחשת את תפילתה ללא קול חשב אותה לשיכורה וגער בה "עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין?! הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ!" אולם חנה פירשה לו את מעשיה והסבירה לו שהיא מתפללת ושופכת את ליבה ומצוקתה האישית לפני ה'.

הרבי מליובאוויטש מפרש את הדיאלוג שהתנהל בין עלי לחנה כדיאלוג מחשבתי עמוק15 :

עלי הכהן לא ראה בעין יפה את העובדה שחנה מעיזה לעמוד מול קודש-הקדשים במשכן ה' ולהרבות בתפילה על בקשות אישיות כל כך, הוא סבר שחנה מסוגלת לעשות זאת רק כיון שהיא "שיכורה" ממאווייה האישים ולכן מרבה לבקש עליהם במקום להיות ערה לקדושת המקום בו היא נמצאת.

על הטענה הזו משיבה לו חנה כי היא "שופכת את ליבה לפני ה'". היא מסבירה לעלי שהיא לא סתם מבקשת בן; היא מבקשת בן על מנת שתוכל להקדיש אותו לה' לכל ימי חייו. ממילא, זוהי בקשה שראוי להתפלל עליה עוד ועוד דווקא מול קודש הקודשים.

15. וגם אנחנו לא

בתשובתה לעלי חנה חושפת צוהר פנימי לעיסוק הטבעי של יהודים בצרכים גשמיים וברצונות אישיים. היא מגלה שכשיהודי מתפלל עבור צורך גשמי כלשהו, כאשר ברובד הגלוי הגוף דורש את שלו, אין זאת אלא מפני שבעומק הנסתר הנשמה הקדושה המפעמת בתוכו שואפת לממש את השליחות שלשמה ירדה לעולם הזה וניתנה בתוך הגוף – לרומם את העולם החומרי ולהפוך אותו לקדוש באמצעות ניצולו לשם שמיים.

משום כך, מידי ראש השנה, כאשר אנו מכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך על העולם כולו ומקבלים את מרותו עלינו באופן אישי, עלינו לפנות אליו עם בקשות אישיות על צרכי היומיום שלנו מתוך כוונה שכאשר בקשתינו ימולאו, ונזכה לשנה טובה ומתוקה בחיים טובים בגשמיות, נשתמש בברכות שנקבל מאת הבורא כדי לעבוד את ה' בצורה טובה יותר ולקיים בהידור את מצוותיו.