למוזיקה היה תפקיד חשוב מאוד במשכן ובבית המקדש, והיא למעשה הייתה חלק בלתי נפרד מעבודת הקודש. במאמר שלפניכם נסקור בקצרה נושא זה.

מי היה מנגן?

הלויים בני שבט היו אלו שהופקדו על המוזיקה. הלויים נחלקו לשנתי פלוגות: חברי המקהלה ("משוררים בפה") וחברי התזמורת ("משוררים בכלי"), ובתלמוד1 מובא דיון איזו משתי המחלקות היתה חשובה יותר.

כל לוי היה צריך להשלים חמש שנים של לימודים באקדמיה למוזיקה2 , אקדמיה שמנתה בזמנו של דוד המלך לא פחות מעשרים ושמונה אלף לויים3 !

מתי היו מנגנים?

הלויים היו שרים ומנגנים פעמיים בכל יום – בקרבן 'תמיד' של שחר ובקרבן ה'תמיד' של בין הערביים, וביום שיש בו גם קרבן מוסף (שבת ראש חודש והמועדים) – שלש פעמים. השירה היתה מתבצעת לקראת סיום תהליך הקרבת הקרבן, ברגעים של ניסוך היין ע"י הכהן.

המשנה4 מתארת כי שירת הלויים המופלאה היתה נשמעת מבית המקדש שבירושלים עד ליריחו. נדמה, שזוהי המוזיקה העתיקה ביותר שנשתמר ממנה תיעוד מפורט על סדריה והליכותיה במקורות.

מי היה הלוי ה"משורר" הראשון במשכן?

במדרשמסופר, כי משה רבינו, שהיה לוי, השקיע מאמצים רבים על מנת ללמד את השירה לאחיו הלויים.

מה היה מקור השירה? מי היה המלחין?

את המנגינות קיבל משה רבינו על הר סיני, במתן תורה5 . מעניין לציין את דברי הגאון מווילנא, כי משה קיבל על הר סיני את כל יסודות המוזיקה.

מה ידוע לנו על כלי הנגינה של הלויים?

דוד המלך ייצר את הכינור וכלי נגינה נוספים הנזכרים בספר תהלים, בהם ניגנו הלויים6 . בתלמוד7 קיימים תיאורים של כמה כלי נגינה פלאיים. בין הדברים מסופר כי בבית שני היה "אבוב" מתקופת משה רבינו, שהיה עשוי מקנה (מדובר באבוב שהחזיק מעמד מעל 1000 שנה!). הביאו אמנים מאלכסנדריה כדי לצפות את האבוב בזהב. אולם הציפוי פגם בקולו היפהפה והעדין של האבוב וכאשר הסירו את הציפוי – חזר קולו להישמע יפה כמקודם. על כך דורשת הגמרא את הפסוק: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גיבור בגבורתו".

בבית המקדש היה מקום מיוחד לאחסון כלי הנגינה – "לשכת כלי השיר".

המוזיקה ככוח רוחני

באחד מספרי קבלה קדמונים – ספר בשם ברית מנוחה – מופיע תיאור מעניין: כאשר אדם היה בא לבית המקדש להביא קרבן המכפר על חטא, היה הקרבן מתקבל רק אם האדם עשה תשובה על חטאו. הכהן – המקריב את הקרבן – היה מביט בפניו של האדם, ואם היה מבחין כי האדם עדיין לא שב בתשובה שלימה בליבו, היה הכהן מסמן למקהלת הלויים. הלויים היו פוצחים בניגון דביקות והשתפכות הנפש, שהיה מעורר את אותו האדם אפילו אם ליבו כלב האבן.

בתנ"ך8 מצויין כי רבים מן הלויים המשוררים היו בעלי רוח הקודש. גם שמואל הנביא היה מן הלויים המשוררים במשכן שילה. עובדה זו מעידה, שהמוזיקה של הלויים לא היתה רק לשם יופי והנאה, אלא לשם מטרות רוחניות של קדושה.

בספר הזהר נאמר9 כי שירת הלויים היתה משפיעה לא רק על בני האדם, אלא גם על הספירות והעולמות העליונים. בכוחה של השירה "להמתיק דינים" בשמים ולבטל גזירות רעות.

השירה כיום

בתורת החסידות מבואר10 כי עלייתו הרוחנית של הקרבן נעשית על ידי השירה של הלויים. ומכיוון שהתפילות נקבעו במקום הקרבנות, הרי שכיום זוהי השירה בתפילה, שיש בה כוח להעלות את התפילה לרבדים עליונים יותר.

במובן מסויים, גם שירי וניגוני החסידים שנועדו במהותם להתעלות רוחנית ולעבודת השם, מקבילים לשירת הלויים שהיתה חלק בלתי נפרד מעבודת השם בבית המקדש.

עוד בנושא ניתן ללמוד בספר "לנגן בהיכלו" הסוקר את שירת הלויים ומשמעותה על פי תורת החסידות. לחצו כאן לרכישת הספר