ספר בראשית מסתיים בסיפור פטירתו של יעקב אבינו במצרָיִם. כשהוא שוכב על ערשׂ דוָוי, יעקב אוסף את שנים-עשר ילדיו כדי למסור להם נבואה על הצפוי לקרות להם ב"אחרית הימים":

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם"1

אך למרות הפתיח המסקרן, יעקב לא אומר שום דבר שנשמע כמו נבואה עתידית; במקום זאת, הוא פתח בסבב הענקת ברכות ודברי תוכחה אישיים כלפי כל אחד מילדיו, כשהוא מתחיל מבנו הבכור, ראובן:

"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז..."2

אז מה בעצם קורה פה? לאן נעלמה הנבואה על "אחרית הימים"? האם הברכות שנתן יעקב לבניו הן נבואה על "אחרית הימים"? או שאולי יש כאן סיפור עמוק יותר?

נבואת "אחרית הימים"

חכמי ישראל לאורך הדורות מסבירים את האירוע המסתורי הזה בדרכים שונות. הנה כמה מהן:

סוף גלות מצרים וירושת ארץ ישראל

לפי חלק ממפרשי התורה3 "אחרית הימים" משמעותה "בסוף התקופה הנוכחית", כלומר, יעקב אבינו התנבא על התקופה הבאה בחיי עם ישראל, בעת שִׁבְתם בארץ ישראל, לאחר היציאה ממצרים.

לפי פירוש זה, הברכות שאותן העניק יעקב לבניו הן עצמן 'נבואת אחרית הימים' שכן אלו לא היו איחולים בלבד, אלא נבואות מדויקות שבהן נרמזו קורותיו-לעתיד של כל אחד השבטים בתקופת ההתיישבות בארץ ישראל.

מפלת גוֹג

המדרש4 מציג מחלוקת בין החכמים על טיבה של נבואת יעקב:

לפי האמורא רבי סימון 'נבואת אחרית הימים' אינה מפורשת כלל בפסוקים והיא התייחסה למפלתו העתידית של גוֹג, מלך מָגוֹג, במלחמה שיפתח נגד עם ישראל בתקופת ימוֹת המשיח.

את זאת מסיק רבי סימון מכך שיחזקאל הנביא, שהתנבא בפירוט על מלחמת גוג ומגוג5, בוחר גם הוא במונח "אחרית הימים" ביחס לאירוע מפלת גוג במלחמה:

"וְעָלִיתָ עַל⁠ עַמִּי יִשְׂרָאֵל כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל⁠ אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג"6.

בית המקדש השלישי

גם האמורא רבי יהודה סובר כי הנבואה לא התפרשה בפסוק ולדעתו היא התייחסה לבית המקדש השלישי. גם הוא לומד זאת מכך שהביטוי "אחרית הימים" נאמר בדברי הנביא מיכה ביחס לבית המקדש השלישי:

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית⁠ ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים"7.

יעקב ביקש לגלות את הקץ אבל ה' מנע זאת

פירוש נוסף מובא במדרש8 בשם "חכמים", ומופיע גם בתלמוד9 בשם רבי שמעון בן לקיש וזהו גם הפירוש אותו מאמצים רש"י וגם הרמב"ן10 :

יעקב אבינו ביקש "לגלות את הקץ", כלומר לגלות לבניו את מועד בוא המשיח ותחילת הגאולה האמיתית והשלימה, אך נבואתו של יעקב אבינו לא רק שלא נכתבה בתורה אלא כלל לא נאמרה! זאת כיון שלאחר שיעקב אסף את בניו ורצה להתחיל את נבואתו, לפתע "נסתלקה ממנו השכינה" ונמנע ממנו לגלות את הקץ. בלית ברירה פנה יעקב לברך את בניו במקום לממש את תכניתו הראשונית.

מה הבעיה בגילוי הקץ?

השאלה המתבקשת לפי הפירוש האחרון היא מדוע התסלקה השכינה מיעקב? מה היה רע בכך שיעקב יגלה את הקץ לבניו?

אחד מגדולי צדיקי החסידות, רבי ישראל מרוז'ין (1796-1850, אוקראינה) הסביר זאת על בסיס דברh רבי יהושע בן לוי11 כי למרות שזמן ביאת המשיח ובוא הגאולה נקבע מראש הדבר תלוי בהתנהגותם של בני ישראל ואם יזכו תוקדם בוא הגאולה ממועדה המקורי.

אם כן, מסביר הצדיק מרוז'ין, כאשר יעקב אבינו רצה לגלות לבניו את מועד בוא הגאולה המקורי, הוא למעשה מניח שעם ישראל לא יזכה חלילה להקדים את בוא הגאולה באמצעות מעשים טובים. משום כך מנע ממנו הקדוש ברוך הוא מלומר את נבואתו, שבעקיפין משתמעת ממנה גם אמירה שלילית כלפי עם ישראל12.

לגלות איך לקרב את הקץ

בניגוד לתפיסתו של הצדיק מרוז'ין, הרבי מליובאוויטש13 שואל את השאלה ההפוכה: לשם מה ביקש יעקב לגלות לבניו את הקץ? וכי איזו תועלת הייתה צומחת להם מהידיעה שהגאולה השלימה תבוא רק בעוד אלפי שנים?! סביר הרבה יותר להניח שגילוי כזה יביא אותם לידי ייאוש ולא יוסיף להם תקווה...

בהתחשב בכך מפרש הרבי שיעקב אבינו לא רצה לגלות לבניו את המועד המקורי של ביאת המשיח, אלא את הידיעה שזמן ביאת המשיח תלוי בהם עצמם, ושאם רק ירצו יוכלו להקדים את בואו הרבה לפני מועדו המקורי. ידיעה זו הייתה מאוד מעודדת את רוחם ומתמרצת אותם לשפר את מעשיהם, על מנת לזכות לגאולה מוקדם ככל האפשר.

סוד הגאולה הנצחית

ואולם, מסביר הרבי, למרות התקווה הטמונה בידיעה הזו והשפעתה על זירוז בוא הגאולה – הקדוש ברוך הוא מנע מיעקב לגלות סוד זה לבניו, כדי שעם ישראל יזכה בגאולה נצחית, כזו שלעולם לא תהיה אחריה עוד גלות:

גאולה נצחית, שאינה משתנה לעולם, לא מתקבלת אלא בזכות עבודת ה' בלתי משתנה, כלומר עבודת ה' מתוך מחויבות פנימית, מבחירה עצמאית של האדם שאינה מושפעת מגורמים חיצוניים.

אילו היה יעקב אבינו מגלה לבניו שביכולתם להקדים את בוא הגאולה והתקווה שידיעה זו הייתה נוסכת בהם הייתה מתמרצת אותם לעבודת ה', וממילא בחירתם לעבוד את ה' לא הייתה טהורה לחלוטין מהשפעה חיצונית. לפיכך מנע הקדוש ברוך הוא מיעקב לגלות את סוד הקדמת הגאולה, כדי לאפשר לבני ישראל את ההזדמנות לעבוד את ה' מתוך בחירה עצמאית לחלוטין שאינה נתמכת על ידי עידוד חיצוני.