יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן היה תלמידו הקרוב וממשיכו של משה רבינו שהנהיג את עם ישראל בכיבוש הארץ המובטחת ובתקופת ההתיישבות בה. דמותו מופיע במקרא ותקופת הנהגתו מתועדת בספר יהושע, הספר הראשון מבין ספרי הנביאים שבתנ"ך. לאחר פטירת משה רבינו מילא את מקומו בהנהגת בני ישראל למשך 28 שנה עד פטירתו.

תלמיד נאמן

יהושע נולד בשנת ב'שצ"ב (1,368 לפנה"ס)1, בשם הושע, לאביו נוֹן, בנו של אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד2 נשיא שבט אפרים3.

הוא היה תלמידו הקרוב ומשרתו הנאמן של משה רבינו. את דבקותו יוצאת הדופן ברבו ממיינצ התורה במילים "וּמְשָׁרְתוֹ (של משה) יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, נַעַר; לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"4. גם כאשר משה רבינו עלה למרומי הר סיני לקבל מה' את לוחות הברית וללמוד את דיני התורה, הקים לו יהושע אוהל למרגלות ההר והתגורר בו לבדו במשך 40 יום רצופים בציפייה והמתנה לשובו5. במקרה אחר, כאשר הנביאים אֶלְדָּד וּמֵידָד התנבאו שיהושע יירש את כס ההנהגה ממשה ויהיה זה שינהיג את העם בכניסה לארץ, התקומם יהושע נגד הפגיעה בכבודו של משה רבינו וביקש להעניש אותם על כך6.

מעביר המסורה

יהושע נושא תפקיד מכריע בשימור המסורת של התורה שבעל פה בתור החולייה המקשרת בין משה רבינו לחכמי ישראל: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע (מסר את דברי התורה) לזקנים"; ה"זקנים" הם חכמי ישראל של אותו דור שהעבירו את המסורת הלאה, לדורות הבאים7.

עובדת היותו תלמידו הגדול של משה רבינו משתקפת גם בכינוי "בִּן נוּן" שהוצמד לו (במקום "בֶּן נוֹן"): ההגייה "בִּן נוּן" משמיעה את המילה "בינון" שמשמעותה תבונה, כלומר שהוא גדול תלמידיו של משה רבינו8.

· כדאי להכיר: איך התורה עברה מדור לדור? - מסע מרתק בין המשניות של פרקי אבות

משה עולה להר סיני. איור
משה עולה להר סיני. איור

המצביא היהודי הראשון

את דמותו של יהושע אנו פוגשים בספר שמות, מיד לאחר סיפור יציאת מצרים, אז משה מצווה עליו לגייס לוחמים ולצאת להילחם בעמלק שהעז לתקוף את עם ישראל ומצליח במשימתו להביס את עמלק בזכות תפילותיו של משה רבינו. באותה הזדמנות נרמז לו שבעתיד הוא יהיה זה שיוביל את העם אל הארץ המובטחת ויצטרך להשלים את המשימה של השמדת העם העמלקי9.

המרגל הצדיק

בהמשך נבחר יהושע להיות נציגו של שבט אפרים מבין שנים-עשר המרגלים (נציגי כל השבטים) שנשלחו לבקר בארץ ישראל (אז: ארץ כנען) לקראת כיבושה. לפני שיצא למשימת הריגול יחד עם חבריו העניק לו משה רבינו שם חדש ומאז ואילך הוא נקרא יהושע במקום שמו המקורי, הושע.

בסופו של דבר הפך מסע הריגול לאסון לאומי כשעשרה מתוך שנים-עשר המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה והסיתו את העם להתנגד למלחמת כיבוש הארץ. רק שני מרגלים דיברו בשבח הארץ וניסו לנטוע מחדש את התקווה בהצלחת הכיבוש על בסיס האמונה בכוחו של אלוקים. היו אלו יהושע בן נון וכלב בן יפונה, נציגו של שבט יהודה.

בשלב זה התברר מדוע משה החליף את שמו של יהושע בטרם היציאה למשימה: השם החדש שקיבל, "יהושע", משמעותו שהקדוש ברוך הוא ששמו מתחיל באות י יושיע ויציל אותו מהיגררות אחר מזימתם הרעה של רוב חבריו המרגלים10.

בעקבות סיפור המרגלים נגזר על עם ישראל לנדוד במדבר במשך 40 שנה שבמהלכם מתו כל בני אותו דור, ורק הצעירים, שבשעת מעשה היו בני פחות מ-20 שנה, נותרו בחיים והמשיכו במסע לעבר כיבוש ויישוב הארץ. מכל אנשי דור יוצאי מצרים רק שני המרגלים הצדיקים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, נותרו בחיים וזכו להיכנס בעצמם לארץ ישראל 11.

· ראו גם: סיפור המרגלים לאור המדרשים

ממשיכו של משה רבינו

לפני פטירתו משה מבקש מה' שיבחר באיש ראוי שימלא את מקומו לאחר מותו וינהיג את העם בסבלנות ואהבה, איש "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם" כדי ש"לֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה".

ה' מקבל את בקשתו של משה ומורה לו למנות את יהושע בן נון, "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", לממשיכו וממלא מקומו במעמד פומבי לעיני אלעזר הכהן הגדול וכל גדולי העם12.

נס חציית הירדן

בתום שלושים ימי האבל על פטירת משה, בשנת ב'תפ"ח (1,273 לפנה"ס), אלוקים מורה ליהושע להכין את בני ישראל לצלוח את הירדן ולהתחיל בכיבוש הארץ ויחד עם זאת מזהיר אותו להישאר איתן במחויבותו לתורה והמצוות:

"קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל . . כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ, לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ . . רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמאוֹל . . לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ . . כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ".

לאחר שלושה ימי היערכות, הורה יהושע לכוהנים לצעוד ראשונים יחד עם ארון הברית לתוך נהר הירדן מול העיר יריחו. כאשר רגלי הכוהנים נחו על מי הירדן התרחש נס פלאי: מי הירדן נעצרו לפני מקום עמידתם של הכוהנים ונערמו לחומת מים שגָבְהָה והלכה, משל נבנה שם פתאום סכר בלתי נראה, ובינתיים עם ישראל כולו חצה את הירדן היבש ועלה לגדתו המערבית. רק לאחר שכל העם השלים את חציית הירדן ועמדו כולם על הגדה המערבית, הורה יהושע לכוהנים לעלות מערוץ הנהר ואז חזרו המים לזרום במורד הירדן13.

רָחָב, אשתו של יהושע

עוד קודם לכן, בתוך ימי האבל על מותו של משה, שלח יהושע שני מרגלים (חז"ל אומרים כי היו אלה כלב בן יפונה ופנחס, בנו של אלעזר הכהן) לעיר יריחו, במטרה לאסוף מודיעין לקראת כיבושה.

כשהם מחופשים, מצאו להם המרגלים אכסניה בפונדק מקומי בבעלותה של אישה ושמה רחב. שומרי העיר גילו את דבר חדירת המרגלים וניהלו מצוד ללכידתם אבל רחב החביאה אותם בביתה ועזרה להם להימלט אל מחוץ לעיר. בתמורה לכך שסיכנה את נפשה למענם הבטיחו המרגלים לרחב שהיא ובני משפחתה יזכו להגנה מלאה לכשתיפול העיר בידי ישראל.

לאחר כיבושה המוצלח של העיר ההבטחה קוימה, ורחב, שהייתה אישה מיוחדת וצדיקה, התגיירה והצטרפה לעם היהודי. לימים, יהושע בן נון נשא את רחב לאישה, ושמונה נביאים, ביניהם ירמיהו הנביא, היו מצאצאיהם14.

חז"ל מצביעים על סיפורה של רחב כדוגמה מובהקת לכך שהקדוש ברוך הוא מחפש צדיקים אצל אומות העולם ומביא אותם להידבק בעם ישראל15.

· ראו גם: כלב בן יפונה – מרגל אמיץ, מאמין ונאמן

נפילת חומות יריחו

במשך שבע שנים הוביל יהושע את העם במלחמה נגד 31 מלכים ששלטו בשטחי הארץ ובמשך שבע השנים שאחריהן פיקח על חלוקת הארץ בין שנים עשר השבטים והקצה שטח עבור כל משפחה.

כיבושו של יהושע את ארץ כנען היה רצוף ניסים על טבעיים. יריחו, העיר הראשונה שאותה כבשו, הייתה עיר מבצר מוקפת חומות ענק בלתי חדירות. אלוקים ציווה על יהושע לערוך מצור על העיר במשך שישה ימים וביום השביעי לתקוע בשופרות. כאשר עשו זאת, חומות העיר נבלעו באדמה ועם ישראל כבשו את יריחו ללא כל קושי16.

"תל יריחו" אתר ארכיאולוגי באזור העיר יריחו המודרנית. לאחר כיבוש יריחו הקדומה על ידי יהושע בן נון, הושמדה העיר ולא נותרו ממנה שרידים לימינו. (צילום: תמר הירדני, ויקיפדיה)
"תל יריחו" אתר ארכיאולוגי באזור העיר יריחו המודרנית. לאחר כיבוש יריחו הקדומה על ידי יהושע בן נון, הושמדה העיר ולא נותרו ממנה שרידים לימינו. (צילום: תמר הירדני, ויקיפדיה)

שמש בגבעון דום

השלב הבא והמכריע במערכה על כיבוש הארץ היה כאשר חמשת מלכי האמורי עלו למתקפה משולבת על העיר גבעון שתושביה עשו שלום עם ישראל. בציווי ה' יהושע לצבאו נחלץ לעזרתם, הפתיע את מחנה חמשת המלכים ונלחם בהם ובד בבד ה' השליך עליהם בדרך נס אבנים גדולות מן השמים. מפולת האבנים הפלאית הכתה בהם קשות וגרמה להם לנוס מהמערכה.

אולם בזאת לא די. יהושע ידע שעליו לנצל את ההזדמנות ולהשמיד את הצבאות הנסוגים בטרם יספיקו להתארגן למלחמה מחודשת נגדו בחזיתות נוספות. אלא ששעת הערב קרבה ובשעות החשכה לא ניתן לרדוף אחר הצבאות המקומיים בתנאי שטח לא מוכרים. משום כך פנה יהושע אל השמש והירח וציווה עליהם לעצור ממסלולם בקריאתו המפורסמת "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון!". וכך, בנס יוצא דופן, השמש עמדה דום במקומה והיום האריך עד שצבא ישראל מילא את משימתו והשמיד את הכוחות האמוריים17.

פטירה וקבורה

בדומה למה שעשה רבו, גם יהושע הקהיל לפני פטירתו את כל העם. האסיפה נערכה בעיר שכם שבנחלת שבט אפרים.

העתיד אז היה נראה לוט בערפל. הריבונות הישראלית על הארץ טרם הושלמה וכיסי אויבים נותרו פזורים ברחבי הארץ, וסכנת ההתבוללות עם עמי האזור ואימוץ תרבות האלילים שלהם הייתה מוחשית. בנאום הפרידה שלו יהושע הזהיר את העם להישמר מפני ההתבוללות ועבודת האלילים הוא עודד אותם להקפיד על לימוד התורה ושמירת המצוות וניבא להם שרק אם יישארו נאמנים למסורת התורה יובטח להם קיום לאומי יציב בארץ ישראל. יהושע כרת ברית פומבית עם העם שבו הצהירו כולם על נאמנותם לדרך התורה והתחייבו לעבוד את ה' בלבד.

שנתיים לאחר מכן, בשנת ב'תקט"ז (1,245 לפנה"ס), בגיל 110, נפטר יהושע ונקבר בְּתִמְנַת-סֶרַח שבהר אפרים18.

זיהוי תִמְנַת-סֶרַח המקראית (הנקראת גם תִּמְנַת-סֶרַח) ומקום קברו של יהושע בן נון שונה בין המסורות השונות, אולם הזיהוי המקובל ביותר הוא עם מתחם קבר עתיק הנקרא "קבר יהושע" בכפר כיפל-חארת' שבשומרון (סמוך לאריאל).

הקבר המיוחס ליהושע בן נון בכפר כפיל חארת' (קרדיט: ויקיפדיה. צלם לא ידוע)
הקבר המיוחס ליהושע בן נון בכפר כפיל חארת' (קרדיט: ויקיפדיה. צלם לא ידוע)

מנהיג של החיים עצמם

בעוד שמשה רבינו היה מנהיגו של עם ישראל במצרים ובמדבר, יהושע היה המנהיג בעולם האמתי. במדבר, היו בני ישראל משוחררים מכל דאגה לצרכיהם. ענני הכבוד סוככו עליהם, מידי יום ירד להם "מן" – לחם טרי, מזין וטעים מן השמיים, ובארה של מרים סיפקה להם מים בשפע. הם היו פנויים לעבוד את השם במנוחה ובשלווה.

כשנכנסו לארץ הדברים השתנו לחלוטין. בני ישראל נאלצו להילחם בגבורה כדי להשיג את אדמתם, לעבוד קשה כדי לפרנס ולהסתגל לקשיים והאתגרים של החיים בעולם הרגיל. בתקופה קשה זו עמד יהושע בהצלחה במשימתו. הוא ניצח בגבורה על שדה הקרב וגם על בית המדרש. הוא כבש את הארץ ובנה את ההתיישבות הראשונה וגם קבע כללי משפט המגדירים את זכויות השימוש והקניין בשטחים פרטיים וציבוריים19, ואת כל זאת עשה כשהוא חוזר ומעורר את בני עמו להישאר נאמנים לאלוקים ולמצוותיו ודואג למצבו הרוחני של העם.

דומה לירח

התלמוד20 משווה את משה ויהושע לשמש והירח. משה רבינו, כמו השמש, היה מקור האור, זה שחיבר את העם עם ה' והביא את התורה והמצוות לעולם. משה "משך" את השכינה ממרומי השמיים והוריד אותה לארץ כשהביא את התגלותו של אלוקים בעולם. יהושע בן נון, לעומת זאת, דומה לירח, שאורו הבהיר הוא החזר מהאור של השמש.

בעוד משה רבינו הראה לנו באופן מוחשי את נוכחותו של אלוקים, יהושע לימד אותנו להפוך את ההשראה לדרך חיים, לא להסתפק בלהביא את אלוקים לעולם כי-אם לדאוג שהאור האלוקי ייקלט בעולם הפיזי והחיים עצמם ויהפוך אותם לקדושים ומאירים בעצמם.