פרק צב

1מִזְמ֥וֹר שִׁ֜֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת:
מזמור שיר.  של לוים (נביאים):
ליום השבת.  שאומרי' אותו בשבתות והוא מדבר בענין העולם הבא שכולו שבת:
2ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַֽיהֹוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן:
3לְהַגִּ֣יד בַּבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וֶֽ֜אֱמוּנָֽתְךָ֗ בַּלֵּילֽוֹת:
להגיד בבקר חסדך.  בעת הגאולה:
ואמונתך בלילות.  ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך כל זה נאה וטוב:
4עֲלֵֽי־עָ֖שׂוֹר וַֽעֲלֵי־נָ֑בֶל עֲלֵ֖י הִגָּי֣וֹן בְּכִנּֽוֹר:
עלי עשור ועלי נבל.  כנור של עשרה נימין:
5כִּ֚י שִׂמַּחְתַּ֣נִי יְהֹוָ֣ה בְּפָֽעֳלֶ֑ךָ בְּמַֽעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן:
6מַה־גָּֽדְל֣וּ מַֽעֲשֶׂ֣יךָ יְהֹוָ֑ה מְ֜אֹ֗ד עָֽמְק֥וּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ:
7אִ֣ישׁ בַּ֖עַר לֹ֥א יֵדָ֑ע וּ֜כְסִ֗יל לֹֽא־יָבִ֥ין אֶת־זֹֽאת:
איש בער לא ידע.  את האמור למטה:
8בִּפְרֹ֚חַ רְשָׁעִ֨ים | כְּֽמ֥וֹ עֵ֗שֶׂב וַ֖יָּצִיצוּ כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן לְהִשָּֽׁמְדָ֥ם עֲדֵי־עַֽד:
בפרח רשעים כמו עשב.  אינם יודעי' שהפרחת' אינה אלא להשמידם עדי עד שמשלם לשונאיו על פניהם להאבידם:
9וְאַתָּ֥ה מָ֜ר֗וֹם לְעֹ֘לָ֥ם יְהֹוָֽה:
ואתה מרום.  בכל משפטיך ידך על העליונה שהכל מצדיקים עליהם את דינך:
10כִּ֚י הִנֵּ֪ה אֹֽיְבֶ֡יךָ | יְֽהוָ֗ה כִּֽי־הִנֵּ֣ה אֹֽיְבֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ יִ֜תְפָּֽרְד֗וּ כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן:
11וַתָּ֣רֶם כִּרְאֵ֣ים קַרְנִ֑י בַּ֜לֹּתִ֗י בְּשֶׁ֣מֶן רַֽעֲנָֽן:
בלותי בשמן רענן.  לבלותי בשמן של שררה בלותי כמו (במדבר טו) בלול בשמן:
12וַתַּבֵּ֥ט עֵינִ֗י בְּשׁ֫וּרָ֥י בַּקָּמִ֣ים עָלַ֣י מְרֵעִ֑ים תִּשְׁמַ֥עְנָה אָזְנָֽי:
בשורי.  בעוייני כמו בשוררי:
בקמים עלי מרעים.  על הרשעים הקמים עלי שמעו אזני מאחורי הפרגוד שלא יועילו לכלות אותנו, כך שמעתי:
13צַדִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה:
צדיק כתמר יפרח וגו'.  כתמר לעשות פירות וכארז בלבנון להחליף גזעו:
14שְׁתוּלִים בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה בְּחַצְר֖וֹת אֱלֹהֵ֣ינוּ יַפְרִֽיחוּ:
שתולים.  יהיו הצדיקים בבית ה':
15ע֖וֹד יְנוּב֣וּן בְּשֵׂיבָ֑ה דְּשֵׁנִ֖ים וְרַֽעֲנַנִּ֣ים יִֽהְיֽוּ:
ינובון.  יצמחון:
דשנים.  שמנים ורעננים יהיו ואז יגידו כי ישר ה':
16לְהַגִּיד כִּֽי־יָשָׁ֣ר יְהֹוָ֑ה צ֜וּרִ֗י וְֽלֹא־עַוְלָ֥תָה (כתיב עַלָ֥תָה) בּֽוֹ: