אנטיוכוס היה מלך רשע שדיכא את היהודים וחילל את בית המקדש בסיפור הרקע של חג חנוכה. המכבים הביסו את צבאו, ניקו את המקדש מאלִילָיו והדליקו את מנורת המקדש בשמן טהור שבער בדרך נס שמונה ימים במקום יום אחד. רוצים לדעת עוד על המלך הידוע לשמצה? המשיכו לקרוא כדי להכיר 11 עובדות שיסכמו לכם את דמותו של אנטיוכוס וחלקו בסיפור חנוכה.

1. הוא חי במאה השנייה לפני הספירה

אנטיוכוס, מלך האימפריה הסורית-יוונית וה"נָבָל" של סיפור חנוכה, חי במאה ה-37 לבריאת העולם, כלומר במאה השנייה לפני ספירת הנוצרים. מלכותו מציינת בערך את נקודת האמצע של 420 השנים שבהן עמד על תילו בית המקדש השני.

2. הוא שלט באימפריה עצומה

לאחר מותו של הכובש המוקדוני אלכסנדר הגדול, מלכותו העצומה פוצלה בין ארבעה מהגנרלים שלו, אבות ארבע שושלות המלוכה: השושלת התלמיית; השושלת האנטיפטרידית; השושלת האנטיגונידית; והשושלת הסלאוקית.

אנטיוכוס היה שליט האימפריה הסלאוקית, הסורית-יוונית, ששלטה על שטח נרחב שהשתרע מפרס במזרח ועד אסיה הקטנה במערב, כולל ארץ ישראל.

3. הוא היה המלך הרביעי בעל אותו שם

אנטיוכוס היה שם שושלתי לשליטים ממשפחת הסלאוקים כשיותר מתריסר ממלכֵיהָ של האימפריה, שנמשכה 250 שנה, נקראו בשם זה. האנטיוכוס הספציפי של סיפור חנוכה הוא אנטיוכוס הרביעי הידוע גם בתוארו 'אנטיוכוס אפִּיפָנֶס'.

4. הוא נודע בתור "אנטיוכוס המשוגע"

התואר "אפִּיפָנֶס" משמעותו "המפואר", אולם ככל הנראה לא כולם סברו שהתואר הנכבד אכן הולם את אישיותו. הוא אולי היה מלך רב-עוצמה אבל רחוק מלהיות "מפואר", הוא היה עריץ קשוח ואכזרי בעל אופי פזיז ונועז ומאחורי גבו רבים היו מכנים אותו בכינוי הגנאי "אנטיוכוס אֶפִּימַנֶס" שפירושו "אנטיוכוס המשוגע".

5. בירתו הייתה אנטיוכיה

בירת האימפריה הסלאוקית הייתה העיר אנטיוכיה, הידועה כיום בשם אנטקיה, צפונית לגבול טורקיה-סוריה של ימינו. בתקופת התלמוד העיר הייתה מיושבת גם על ידי יהודים והיא מוזכרת בו לא מעט פעמים1.

6. הוא ניסה לגרום ליהודים להתבולל

אנטיוכוס היה תומך נלהב של אורח החיים היווני והפיץ את התרבות ההליניסטית בכל האימפריה שלו. למרבה הצער, פלח בולט של האוכלוסייה היהודית נמשך לאורח-חיים נהנתני וחומרי זה והנמנים על תנועה חברתית זו נקראו "מתייוונים". אולם רבים אחרים – שעבורם מילאו החשמונאים תפקיד מנהיגותי – עמדו בגבורה מול פיתויי ההתבוללות ושמרו באיתנות על האמונה היהודית2.

7. הוא אסר על קיום חיים יהודיים

בעידוד קהילת המתייוונים, נקט אנטיוכוס גזירות קשות שמטרתן לדכא את הדת היהודית. הוא אסר על קיום לוח השנה היהודי וברית מילה והקריב חזיר בבית המקדש. אלפי יהודים עונו ונרצחו בשל התנגדותם להיכנע לגזרותיו הרוחניות של אנטיוכוס3.

8. המכבים ניצחו את הצבא שלו

קבוצה לא גדולה של יהודים, תחת הנהגתו של מתתיהו הכהן הגדול ובנו יהודה "המכבי", התאגדה כדי ללחום מול הדיכוי היווני ולהחזיר לעם ישראל את בית המקדש ואת החופש לקיים את דת ישראל. הם פתחו במרד מזוין מול צבאו האדיר של אנטיוכוס במטרה לסלק את השלטון היווני המרושע מארץ ישראל.

למרות שמספרם היה מועט מאוד והם חסרו את כלי הנשק, המשאבים והמיומנות שהיו לצבא היווני, העניק להם ה' ניצחון מופלא ומסר "גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים"4.

לאחר הניצחון בקרב על בית המקדש וטיהורו מאליליי היוונים שהיו בו, ביקשו החשמונאים להדליק את מנורת המקדש בשמן טהור, שלא טומא בידי היוונים, ומצאו פך קטן של שמן שנועד להדלקת המנורה ביום אחד. בדרך נס השמן המועט בער שמונה ימים רצופים (פרק הזמן שנדרש לחשמונאים להפיק שמן טהור חדש). לזכר הנס המופלא הזה אנו חוגגים את חנוכה בכל שנה במשך שמונה ימים.

9. היום הראשון של חנוכה מציין את הניצחון

השאלה הלמדנית הכי מפורסמת של חנוכה (המוכרת בתור "קושיית הבית יוסף" על שם הספר החשוב בו קיבלה השאלה את פרסומה), מצביעה על כך שבפך השמן הטהור שמצאו בבית המקדש היה דֵי שמן עבור הדלקת המנורה ליום אחד כשבפועל השמן בער במשך שמונה ימים; אם כן, מבחינה טכנית הנס של בעירת השמן נמשך רק שבעה ימים, אז מדוע אנו מציינים את נס חנוכה במשך שמונה ימים?

לשאלה החשובה הזו ניתנו תשובות רבות, אחת מהן היא שהיום הראשון של חנוכה מציין את ניצחון היהודים על אויביהם, בעוד שבעת הימים הבאים נחוגים לזכר נס השמן שהמשיך לבעור בצורה על-טבעית.

10. מותו לא היה סוף הסיפור

למרות שאנטיוכוס הוא המלך היווני המוכר ביותר בסיפור מרד החשמונאים, למעשה רוב הקרבות של החשמונאים מול היוונים נערכו דווקא לאחר מותו של אנטיוכוס, נגד צבאותיהם של ממשיכיו. בסך הכול, מלחמתם של המכבים ביוונים נמשכה 25 שנה, עד לשחרורה המלא של הארץ מאחיזת יוון.

11. יש "מגילת אנטיוכוס"!

והנה פרט טריוויה מרתק על חנוכה: פורים הוא לא החג היחיד עם מגילה; גם לחג חנוכה יש מגילה משלו! ישנו טקסט יהודי עתיק המתאר את אירועי נס חנוכה ונקרא בשם "מגילת אנטיוכוס".

לפי חלק מהדעות מגילת אנטיוכוס נכתבה על ידי חמשת בניו של מתתיהו הכהן הגדול, המנהיג הראשון של מרד החשמונאים, בעוד לפי אחרים הוא חובר רק בתקופת המשנה. כך או כך המגילה נחשבת מהימנה בעיני חז"ל, אך איננה חלק מ-24 כתבי הקודש של התנ"ך.

עוד פרט מעניין במיוחד: במאות עברו היו קהילות שנהגו לקראו את מגילת אנטיוכוס בבית הכנסת בחנוכה (אם כי ללא ברכה), וכמה קהילות של יוצאי תימן משמרות את המנהג עד ימינו.