כל ילד שחוגג בר מצווה בחנוכה דורש בפלפול מפורסם, ואם לא הוא, אז הרב דורש באותו עניין. את השאלה שואלים כבר חמש מאות שנה, כבר ה׳בית יוסף׳ שאל אותה: הלא ליום אחד היה מספיק שמן, לפי זה ביום הראשון לא היה שום נס, אז למה עשו שמונה ימי חג? יש על כך רשימה ארוכה של תירוצים, החל מהתירוץ שחילקו את השמן לכמויות קטנות, וכלה בדעה שאומרת שעצם העובדה שמצאו את פך השמן הייתה נס.

יש קושיה גדולה יותר בתוך העניין הזה, והיא הרבה יותר חמורה: הלכה ברורה היא, שכאשר הקהל או הכוהנים טמאים, מותר לעבוד במקדש בטומאה. אם אין פך שמן טהור, מותר להדליק בשמן טמא. אין בכך כל בעיה. אז לכאורה, מה היה הצורך בנס חינם? הם היו יכולים להדליק בשמן טמא, עד לייצור שמן חדש וטהור.

גם לקושיה זו תירוצים מסוגים שונים, אחת התשובות היא שכל העניין היה לחנוך את המקדש לעבודה בטהרה. לפני כן העבודה בבית המקדש לא הפסיקה. המקדש לא נחרב, העבודה נמשכה, אמנם רק בערך, אבל נמשכה. היה שם אפילו מישהו שקראו לו כהן גדול, והיה שם איזה סדר, אלא מה? הכל היה הפקר. לאנשים שישבו שם לא היה אכפת, והייתה שם גם עבודה זרה. הכל הלך ככה ביחד.

רשעים שהפכו לצדיקים גמורים

בספרי ההיסטוריה, מופיע הכהן הגדול בשם אלקימוס. זה וודאי לא שם יהודי, אבל הם היו אנשים מכובדים אז הם קראו לעצמם בשמות יווניים. אומרים שזהו האיש שנקרא במדרשים ׳יקים איש צרורות׳. זה סיפור מעניין, הוא היה בן אחותו של יוסי בן יועזר שהיה מהזוגות. את יוסי בן יועזר הוציאו להורג בדיוק בתקופה הזו. כשלקחו אותו למות, הוא סחב איתו את הקורה שעליה יתלו אותו, עם צלב כזה. בדיוק אז הוא ראה את האחיין שלו רכוב על סוס מכובד. יקים פנה לדודו ואמר: ״מצא את ההבדלים - על איזה סוס הרכיב אותי האדון שלי, ועל איזה סוס הרכיב אותך האדון שלך, הקדוש ברוך הוא...״.

יוסי בן יועזר ענה לו: ״אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה״. מה הוא אמר? מגיע לי, וממני תלמד עד כמה הקדוש ברוך הוא משלם שכר לעושי מצווה. ״מה זה עוברי רצונו?״ שאל יקים, ״מי יותר צדיק ממך בדור הזה?״ אז יוסי הציע להפוך את המשפט: ״אם לעושי רצונו כך, לעוברי רצונו מה יהיה?״ והם נפרדו, כל אחד הלך לדרכו. המילים חדרו לתוך יקים ובערו בתוכו. הוא התחיל לחשוב מה יהיה הסוף שלו בתור רשע, ועוד רשע שכזה? הוא החליט שהוא לא יכול לחיות יותר, ועשה לעצמו משהו מסובך, כדי לקיים לעצמו ארבע מיתות בית דין. זה היה מגיע לו באמת. גם סקילה, גם שריפה, גם הרג וגם חנק. את הכל הוא עשה בבת אחת. בינתיים לקחו את יוסי, ואז, כשעמדו להרוג אותו הוא חייך ואמר: ״בשעה קלה קדמני בן אחותי לגן עדן״.

במדרש רבה על הפסוק ״וירח את ריח בגדיו כריח השדה״, מופיע ש׳ריח בגדיו׳, זה לא ריח בגדיו, אלא ריח בוגדיו. ויש כמה סיפורים על אנשים שהיו רשעים גמורים, ובשעת מבחן מסרו את נפשם. זה מה שכתוב בתניא, שכשאדם מישראל עומד בפני מבחן שכזה, גם הרשע הגדול ביותר ימסור את נפשו.

הגנב הקדוש

לפני הרבה שנים ישבתי באיזה כוך ולימדתי תניא. הגענו לקטע הזה וסיפרתי כל מיני סיפורים מההיסטוריה שלנו על אנשים שהיו במצב הזה. אנשים שחיו כל ימיהם בהפקרות, וכשהגיעה שעת מבחן האם להמיר את דתם, מסרו את נפשם ומתו על קידוש ה׳.

באיזה מקום ישנה מצבה שכתוב עליה ׳פה נטמן הגנב הקדוש׳. האיש היה גנב, כך כתוב על המצבה שלו, והוא גנב בכנסיה ותפסו אותו. לאחר שדנו אותו למוות בגין חילול הקודש, אמרו לו הכמרים שאם יתנצר, יומר האישום נגדו לניסיון גניבה בלבד, וחייו יינצלו. הגנב לא רצה, ובאמת מת על קידוש ה׳. לכן חקקו על מצבתו את התואר ׳הגנב הקדוש׳.

המשכתי לספר סיפורים נוספים, עד שמישהו שאל אותי: ״טוב, זה היה פעם. מה עכשיו? אתה רואה את האנשים מסביב, אתה מכיר אותם ויודע שהם לא ימסרו את חייהם!״. עניתי לו שאינני יודע. אני יודע שזה פעל בעבר, אנשים פחותים במעלה ובדרגה רוחנית מתו על קידוש ה׳. אלפים, אלפים כאלה. אבל מה היה קורה עכשיו? אני לא יודע. סיימתי את הערב ב׳צריך עיון׳.

עד מסירות נפש

למחרת, נסעתי ליום הרצאות בהיאחזות נח״ל ליד אילת. זה מקום שבאמת לא היה בו הרבה אקשן, אז באו המון אנשים מכל הישובים מסביב, כל מיני קיבוצניקים, קהל גדול. מה כבר היה להם לעשות בלילה?

גם עכשיו אנשים טוענים שאני מעליב אותם... אבל אז יכולתי לעשות זאת הרבה יותר טוב, הייתי יותר צעיר ולא היה אכפת לי. דיברתי ונתתי להם על הראש בכל מיני מישורים. כנראה שמאוד הצלחתי, כי הם התחילו לכעוס יותר ויותר. ממש ראיתי איך שהם רותחים, עד שמישהו קם וצעק עלי: ״אתה אומר שאנחנו לא יהודים יותר? תראה, אני חילוני, אבא שלי היה חילוני, גם הסבא שלי היה חילוני. אם עכשיו יכריחו אותי לעבור לדת אחרת, אמות ולא אעבור!״. בדברים שלו היה כל כך הרבה זעם, שמעו אותו בכל חלל האולם.

בלילה הקודם נשארתי בשאלה, ובלילה שלאחריו קיבלתי תשובה. הוא בוודאי לא ידע שיש שאלה כזאת, וככזאת סמיכות לקבל תשובה ממישהו שמשיח לפי תומו, היה יפה מאוד.

לדעתי צריך להגדיר זאת כך: אצל כל יהודי, ישנה נקודת אל-חזור. אצל אחד זו עבירה, שבעיניו, אי אפשר לחזור ממנה, ואילו אחר יעשה את האיסור, אלא שלדעתו הוא עדיין לא יצא בכך לחלוטין מגדר ישראל. גם לאיש כזה ישנה נקודה שבה הוא יעצור ויסרב, עד מסירות נפש.

אני נשבע לכם

ישנו ספר עתיק של שאלות ותשובות, ושם יש שאלה מעניינת: לפני חמש מאות שנה חי בהונגריה יהודי שהיה מעורב עסקית עם כל האצולה ההונגרית. הוא היה כנראה איש מאוד מוצלח, בעל בעמיו, ואלמנה של אחד השרים הגדולים במדינה, שהייתה במדרגה גבוהה מאוד, הציעה לו להתנצר ולהתחתן איתה. יחד עם החתונה הוא היה אמור לקבל את כל הנחלה וגם את הדרגה של בעלה. הוא כמובן התפתה, התנצר והתחתן איתה. מיהודי ללא זכויות הוא הפך לאחד האנשים הגדולים במדינה, וישב במועצת המלוכה.

השאלה ההלכתית התחילה מדבר של מה בכך. כשהוא התנצר היו לו בנים גדולים. הכלל הוא שכאשר מישהו עובר לדת אחרת, קוראים לילדיו לעלות לתורה עם שם הסבא. פשוט מדלגים עליו, משום שזה בושה להיקרא על שם אבא שכזה. הבעיה הייתה שהם כבר לא היו ילדים. בתור בוגרים, לשנות את האופן שבו קוראים להם, זה לא רק היה קשה, אלא גם ביזה אותם באופן חמור ובולט מהרגיל. הם שאלו רבנים ממדינה אחרת האם מותר להם להיקרא עדיין על שם אביהם.

בתוך השאלה הם סיפרו שלמרות שהוא התנצר הוא המשיך לשלוח כסף לישיבות, אבל גם משהו משמעותי בהרבה: הייתה אז במדינה עלילת דם. מצאו משפחה יהודית מסכנה, והאשימו אותה בשימוש בדם נוצרים בפסח. הדבר התגלגל והגיע עד למועצת המלוכה. ואז, האיש הזה, שמצא את עצמו במצב מאוד לא נוח בלשון המעטה, אמר: ״תראו, כולכם יודעים שהייתי פעם יהודי. עכשיו אני אחד משלכם, ואני נשבע לכם ששום יהודי לא עושה דבר כזה!״. שבועתו הצילה את המשפחה. הרבנים כתבו בתשובה, שאם הוא היה מוכן למסור את נפשו בשביל לבטל את העלילה, אז הוא לא כל כך רע ואפשר להיקרא על שמו.

טהרת ישראל

נחזור לסיבת ההתעקשות על שמן טהור: חלק מהמלחמה של החשמונאים היה לעשות את בית המקדש טהור. השמן הטמא היווה בעיה, לא מבחינה הלכתית, אלא מעצם העניין. המאמץ הגדול היה לטהר את המקדש, ולהזדקק לשם כך לטומאה לא היה בא בחשבון.

צד נוסף, פנימי יותר, היה עניין של עיקרון: איזו מין יהדות תישאר? השאלה האם להשתמש בשמן טמא או שמן טהור, הייתה שאלה סמלית. העניין היה להילחם על טהרת ישראל, ואם על כך היה צריך לוותר - אז מה כל העניין?

זה לא היה כל כך פשוט בירושלים, בסופו של דבר, העיר לא הייתה בשליטתם של החשמונאים. העמידה העיקשת על כך שיהיה שמן טהור היא נקודה ששייכת לעצם מהותו של החג. לכן היה להם כל כך אכפת לחפש ולמצוא שמן שיהיה טהור ואפשר יהיה להשתמש בו למקדש. טוב, נפסיק לרגע, ונשתה לחיים. לחיים!

(נדפס בעלון "קרוב אליך")