יום שבעה-עשר בחודש תמוז הוא אחד מימיי הצומות בלוח השנה היהודי. המשנה1 מפרטת חמישה אירועים טראגיים שהתרחשו בתאריך זה במהלך ההיסטוריה היהודית שבגללם נקבע ליום צום:

"חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל".

בעוד חלק מהאירועים מוכרים לנו היטב מסיפורי התורה ודברי חז"ל, כמו שבירת לוחות הברית בידי משה רבינו או פריצת חומות ירושלים בחורבן בית המקדש השני (ואולי גם הראשון), הרי שמעט מאוד ידוע לנו על אירוע שריפת התורה בידי אפוסטמוס. מיהו אפוסטמוס? על איזו תקופה מדובר? מה המיוחד בספר התורה ששרף? ומדוע הוא שרף אותו?

על שאלות אלה אין מענה ברור בדברי חז"ל. המפרשים וההיסטוריונים מעלים השערות שונות על סמך המידע המצומצם שמוסיף בנושא התלמוד הירושלמי, והשוואתו למקורות מידע חיצוניים.

בתלמוד הירושלמי2 מוצגת מחלוקת בין האמוראים לגבי המקום שבו התרחש האירוע: לפי רבי אחא הדבר התבצע ב"מעבר לוד", ואילו לדעת חכמים אחרים ב"מעבר טרלוסא" (יש המזהים זאת עם העיירה הקדומה "טוּר לוּזָא" (בארמית: "הר השקדים") שהייתה ממוקמת צפונית-מזרחית לעיר שכם, באזור שבו שוכן כיום הכפר הפלסטיני 'טלוזה').

מחלוקת נוספת דנה בשאלה האם גם המאורע החמישי ברשימה, העמדת צלם בהיכל, נעשתה בידי אותו אפוסטמוס בהיכל בית המקדש השני או שמאורע זה מתייחס לצלמים שהציב מנשה מלך יהודה בבית המקדש הראשון3.

מכאן ניתן להסיק שמאורע שריפת התורה התרחש (לפחות לפי דעה אחת) בזמן שבית המקדש היה קיים, מה שמאפשר לזהות את המקרה עם אחד משני הסיפורים הבאים:

גזירות יוון והשמדת ספרי התורה

כמה מן המפרשים4 מציינים שאפוסטמוס היה שר יווני. הנחה זו מבססת את האפשרות שמדובר בקצין בכיר בצבאו של אנטיוכוס הרביעי, "אפִּיפָנֶס", השליט היווני-סורי (סלאוקי) המוכר לנו מסיפור מרד החשמונאים ונס חנוכה. יתכן אפילו שאפוסמטוס הוא אנטיוכוס עצמו והשם "אפוסטמוס" הוא שיבוש של השם "אפיפנס".

עדות לשריפת ספרי תורה על ידי הצבא הסלאוקי מופיעה גם בספר "מכבים א'" (ספר היסטוריה קדום שחובר ככל הנראה בשלהי ימי בית המקדש השני, המתאר בפרוטרוט את סיפור גזירות אנטיוכוס ומרד השחמונאים5), שם6 מסופר כיצד צבאו של אנטיוכוס רדף את היהודים ודיכא את שמירת המצוות ולימוד התורה "וספרי התורה אשר מצאו שרפו באש, בקוֹרְעָם".

לפי הסבר זה, "שריפת התורה" אינה אירוע של שריפת ספר תורה בודד אלא השמדה שיטתית של ספרי תורה. יתכן גם שספרי התורה שנמצאו על ידי הצבא הסלאוקי רוכזו למקום אחד, ב'מעבר לוד' או 'מעבר טרלוסה', ושם נשרפו בטקס פומבי ביום י"ז בתמוז.

פרעות הצבא הרומאי באזור בית חורון

לעומת ההסבר המתארך את מקרה אפוסטמוס לתקופת השלטון היווני, יש המזהים אותו עם מאורע שהתרחש כמאתיים שנה לאחר מכן, בשלהי ימי הבית השני, תחת שלטון האימפריה הרומית שנים מעטות לפני חורבן בית המקדש.

הסיפור, המופיע בכתביו ההיסטוריון היהודי של יוסף בן מתתיהו הכהן7, מספר על שיירת משא רומית בפיקודו של אחד מעבדי הקיסר בשם סּטֶפַנּוּס, שנשדדה על ידי שודדי דרכים בסמוך לבית חורון. כשנודע הדבר לקומאנוס, נציב יהודה (השליט האזורי מטעם הקיסרות הרומית), הוא שלח את צבאו לבצע פשיטה בכל הכפרים באזור ולאסור את כל תושביהם היהודים באשמת שותפות לפשע משום שלא עשו די כדי לתפוס ולהסגיר את השודדים.

במהלך הפשיטה מצא אחד מחייליו של קומאנוס את "ספר התורה הקדושה" וקרע ושרף אותו. המעשה הנורא התקבל בזעזוע עמוק בקרב היהודים והוביל לתסיסה והתקוממות בכל רחבי הארץ. הסערה לא שקטה עד שקומאנוס הוציא להורג את הקצין הרשע כדי לפייס את רוח ההתקוממות שאחזה ביהודים עקב ביזוי הקודש וחילול השם.

אם אכן הכוונה למאורע זה, יתכן שאפוסטמוס הוא סְטֶפַנוּס, מפקד השיירה הרומית, ומעשה שריפת התורה מיוחס לו במקום לקצין האלמוני שביצע את המעשה8.

אחד מהתימוכין המרכזיים להשערה זו, היא דעתו של רבי אחא שאירוע התרחש ב"מעבר לוד", שכן מיקומה של 'בית חורון' על אם הדרך הראשית המחברת בין שפלת לוד להרי יהודה וירושלים.

מה המיוחד בספר התורה שנשרף?

ניתן להבין את המשמעות הגדולה של אירוע שריפת התורה בהנחה שלא היה זה שריפה של ספר תורה בודד אלא השמדה שיטתית של ספרי תורה. ואולם, אם אכן מדובר על שריפה של ספר תורה בודד, עולה השאלה מה המיוחד בספר תורה זה ששריפתו נחשבת אירוע לאומי בקנה מידה היסטורי? הרי, למרבה הכאב, בהיסטוריה רוויית הפורענויות של עַמֵנוּ שריפת ספרי-תורה בידי צוררי יהודים אינה תופעה נדירה או יוצאת דופן.

השאלה מתחזקת נוכח הצבת האירוע בשׁוּרה אחת עם שאר המאורעות המשמעותיים מאוד שהתרחשו בי"ז בתמוז: שבירת הלוחות, פריצת חומות ירושלים, הפסקת עבודת הקורבנות בבית המקדש הראשון9 והצבת פסל של עבודה זרה בתוך היכל המקדש.

יש מסבירים שהיה זה ספר התורה שמצא הכהן הגדול חלקיהו בתקופת מלכותו של המלך יאשיהו, כאשר בוצעו שיפוצים בבית המקדש הראשון. יש המסבירים גם שספר תורה זה הוא אחד מספרי התורה המקוריים שכתב משה רבינו עצמו בכתב ידו במדבר לפני פטירתו10. אם כי, יש הדוחים את האפשרות הזו משום שהיא עומדת בסתירה לאמירתו של רבי חנינא בר פפא11 ששונאי ישראל אינן יכולים לשים את ידם על חפצים ויצירות שהם מעשי ידיו של משה רבינו12.

אפשרות אחרת היא שמדובר בספר התורה שכתב עזרא הסופר. זהו ספר התורה המוסמך שהיה מונח בבית המקדש ועל פי הנוסח שלו היו מגיהים את שאר ספרי התורה בעם ישראל13.

הסבר נוסף ופשטני מעלה את האפשרות שמתישהו בתאריך י"ז בתמוז, לא חשוב היכן ולמה, אירעה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נשרף במכוון ספר תורה ועל כך גזרו חכמים את התענית. לאחר מכן, לצערנו, חזרה על עצמה התופעה האיומה עוד פעמים רבות במהלך היסטוריית הגלות הארוכה14.

ויש מי שחושב שהמשנה מתכוון ללמד אותנו לקח חשוב: כל ספר תורה בודד הוא בעל ערך רב לעם היהודי שכן התורה היא חיינו וזהותנו ומשום כך כל אירוע של שריפת ספר תורה בודד הוא אירוע קשה בקנה מידה היסטורי15.

יהי רצון שנזכה לחזות בהתגשמות הנבואה16 שימים אלו ייהפכו לששון ולשמחה ולימים טובים, עם בוא המשיח, במהרה בימינו!