הלל הזקן הוא אחד החכמים המשפיעים בהיסטוריה היהודית. הוא חי לפני יותר מ-2,000 שנה, בתקופת בית המקדש השני, ותורתו ולקחיו הינם חלק בלתי נפרד מההגות וההלכה היהודית עד עצם היום הזה. לפניכם לקט של 15 ציטוטים מחכימים מדבריו:

1. הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן – אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה

(מקור: אבות פרק א משנה יב)

הסבר:

הלל הזקן למד שני כללי התנהגות חשובים מאורח חייו של אהרן הכהן1.

כלל אחד: יש להשתדל בלי סוף, ולגייס יצירתיות ותחכום, כדי ליישב סכסוכים ולהביא את השלום והאהבה בין איש לאשתו ובין אדם לחברו – אפילו כשנראה שהדבר חסר סיכוי2.

כלל שני: את אלו שרחוקים מעבודת ה' ומהתורה יש לאהוב, ורק לאהוב! גם משום שזוהי בדיוק מצוות אהבת ישראל, לאהוב כל אחד מעם ישראל ולא משנה מיהו ומה מצבו, אבל גם בגלל שזו הדרך היעילה לקרב אנשים לתורה ולעבודת ה'3.

2. אִם אֵין אֲנִי לִי – מִי לִי
וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי – מָה אֲנִי
וְאִם לֹא עַכְשָׁיו – אֵימָתָי?!

(מקור: אבות פרק א משנה יד)

הסבר:

האחריות מוטלת רק עליך, אז אל תסתמך על אחרים ואל תתפתה להאשים את הסביבה. מצד שני, כל מה שכבר עשית עד היום מחוויר לעומת הפוטנציאל האמיתי שלך, אז אל תתפתה להסתפק בהישגי העבר. ואחרי שהבנת שהכול תלוי רק בך ואתה מסוגל להרבה מעבר למה שאתה מדמיין, אל תתפתה לדחות את העשייה שלך, אפילו לרגע. אם רק תרצה תוכל לעשות הכול כאן ועכשיו!

3. "דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד – זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּה, וְאִידַּךְ פֵּירוּשַׁהּ הוּא"
(בעברית: "אל תעשה לחברך מה ששנוי עליך – זוהי כל התורה כולה; כל היתר הוא הפירוש")

(מקור: מסכת שבת דף לא עמוד א)

רקע:

גוי אחד הגיע לשמאי הזקן, חברו של הלל, וביקש ממנו להתגייר, בתנאי "שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת". שמאי דחה את הגוי המטריד והדף אותו במקל המדידה שאחז בידו. אחר כך פנה הגוי עם אותה הבקשה להלל שדווקא נענה לאתגר. הוא גייר את הגוי ואמר לו: "לא לעשות לחברך מה ששָׂנוּי עליך – זוהי כל התורה כולה, כל היתר הוא הפירוש. עכשיו לך ולמד את שאר התורה כדי לדעת כיצד ליישם זאת".

הסבר:

התורה הקדושה מרוממת את האדם מחיי החומר ומחברת אותו עם הבורא. התעלות זו היא הבסיס לאהבת ישראל אמיתית, בלתי מותנית, שיכולה להתקיים רק בליבו של מי שהפך את הנפש לעיקר ואת הגוף לטָפֵל ולפיכך רואה בכל יהודי את נפשו האלוקית הטהורה והאהובה ולא נתפס לרובדי אישיות חיצוניים שעלולים לעתים להיות בלתי מחמיאים או מעוררי דחייה4.

4. אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ

(מקור: אבות פרק ב משנה ד)

הסבר:

לעולם אל תפסיק לתחזק הרגלים טובים ולטפח תכונות אופי חיוביות. גם כשנדמה לך שהם כבר הפכו לחלק מהאישיות שלך, הם עלולים להיחלש ולהיעלם אם לא תדאג לתחזק אותם שוב ושוב5.

5. אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

(מקור: אבות פרק ב משנה ד)

הסבר:

אל תמהר לשפוט אחרים שנכשלו, כל עוד לא התמודדת בעצמך עם אותם הניסיונות והקשיים שהם חוו.

6. אַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע

(מקור: אבות פרק ב משנה ד)

הסבר:

כשאתה מלמד תורה אל תאמר את דבריך בצורה שלא ניתן יהיה להבין אותם אלא לאחר מאמץ ועיון אלא אמור את דבריך בצורה ברורה ובהירה כך שניתן יהיה להבינם מיד וללא מאמץ6.

7. אַל תֹּאמַר "לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה", שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה

(מקור: אבות פרק ב משנה ד)

הסבר:

אם תשאיר את לימוד התורה לשעות הפנאי יש סיכוי גבוה שלעולם לא תרגיש מספיק "פנוי". במקום זאת הַקדֵש זמנים קבועים ללימוד התורה, גם אם זה יבוא על חשבון עיסוקים חשובים אחרים7.

8. לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד

(מקור: אבות פרק ב משנה ה)

הסבר:

תלמיד טוב הוא תלמיד שלא מתבייש לשאול שאלות וכך לומד ומחכים; מורה טוב הוא מורה שמגלה הבנה והכלה כלפי תלמידיו ולא גורם להם להרגיש נכשלים.

9. "עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן"
(בעברית: "בִּגְלַל שֶׁהֵצַפְת הֵצִיפוּך, וְסוֹפָם שֶׁל מֵצִיפָיִך שֶׁיוּצפוּ")

(מקור: אבות פרק ב משנה ו)

רקע:

הלל הזקן ראה גולגולת אדם צפה בנהר. הייתה זו גולגולת של רוצח שנהג להציף את קורבנותיו במים ולהטביעם למוות. פנה הלל אל גולגולת ואמר לה: "את הוטבעת במים בגלל שכך עשית לאחרים; ואותם אֵלו שהטביעו אותך בסופו של דבר ייענשו גם הם ויוטבעו במים, בגלל שכך עשו לך".

הסבר:

אלוקים מנהל את העולם בהשגחה פרטית וכל אחד מקבל בדיוק מה שמגיע לו. אפילו כשאדם בוחר לפגוע במישהו אחר, הנפגע קיבל את המגיע לו על פי החלטה אלוקית (ואם הפוגע היה בוחר שלא לפגוע בו, הפגיעה הייתה מגיעה בדרך אחרת, בלעדיו), ואף על פי כן, הפוגע נענש על בחירתו הרעה8.

10. מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְאָגָה.

(מקור: אבות פרק ב משנה ז)

הסבר:

ריבוי עושר ונכסים אינו מבטיח לאדם שלווה ואושר. נהפוך הוא, ככל שאדם צובר יותר נכסים כך הולכת וגוברת דאגתו שמא יאבד אותם.

11. "מִצְוָה לִרְחֹץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, שֶׁנִּבְרֵאתִי בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת"

(מקור: ויקרא רבה לד, ג)

רקע:

פעם שאלו אותו תלמידיו להיכן הוא הולך ואמר להם "לעשות מצווה" כשניסו התלמדים להבין על איזו מצווה מדובר אמר להם "לרחוץ בבית המרחץ". תמהו התלמידים "וכי מצווה היא זו?!" אמר להם הלל "בוודאי שזו מצווה" והסביר מיד: "הרי לכל אחד מהפסלים והדיוקנאות של המלכים המוצבים בתיאטראות ובבתי הקרקס ישנו אדם שאחראי על ניקיונו והברקתו של הפסל או הדיוקן. הנושא בתפקיד זה מקבל שכר ישירות מאת המלך וזוכה למעמד נכבד בין חשובי הממלכה. אז אני" המשיך הלל ואמר "שנבראתי בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, כמו שנאמר9 "כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" – על אחת כמה וכמה שמצווה עלי לדאוג לניקיוני".

12. "וְהָדֵין נַפְשָׁא עֲלוּבְתָּא, לָאו אַכְסַנְיָא הוּא בְּגוֹ גוּפָא?! יוֹמָא דֵין הִיא הָכָא לְמָחָר לֵית הִיא הָכָא"
(בעברית: "וכי הנפש העלובה איננה אורחת בתוך הגוף?! היום היא פה, מחר כבר לא")

(מקור: ויקרא רבה לד, ג)

רקע:

פעם אחרת אמר הלל לתלמידיו כי מידי יום10 הולך הוא "לגמול חסד עם האורחת שבביתי". תמהו תלמידיו: "מידי יום יש אורחים בביתך?!" השיב הלל: "וכי הנפש העלובה איננה אורחת בתוך הגוף?! היום היא כאן, מחר כבר לא".

הסבר:

בליבו של כל יהודי שוכנת נשמה אלוקית קדושה שהאלוקים הוא כל עולמה. אותו היא אוהבת וממנו היא יָרֵאת, בו היא מבינה ובגללו היא שמחה11.

הנשמה מחוללת באדם תודעה ורגשות אלוקיים, אולם תמיד היא נשארת רק "אורחת" במקום לא לה: הגוף החומרי שבתוכו היא מופיעה ופועלת אינו חלק מסביבתה הטבעית, ובבוא העת תיפרד ממנו ותעלה חזרה למקומה האמיתי, בעולמות הרוחניים.

הלל הזקן מעורר את תלמידיו לרחם על הנשמה המסכנה12 שבמשך שנות חיים נאלצת לחיות בתוך הגוף המנוכר לכל מה שהיא ונזקקת לחסדיו של האדם, שיאפשר לה להשתמש באיברי העשייה שלו בשביל קיום המצוות ולספק לה את ההזדמנויות לבטא את מחשבותיה ורגשותיה באמצעות איברי המחשבה והרגש שלו13.

13. "לֹא יְהוּ שְׂכַר רַגְלָי כִּשְׂכַר רַגְלֵי הַבְּהֵמָה?!"

(אבות דרבי נתן נוסח ב פרק כז)

רקע

מעשה בחַמָר (=אדם הרוכב בחמור) אחד שבא אצל הלל הזקן ואמר לו: "רבי, ראה איזה יתרון יש לנו, רוכבי החמורים, עליכם, הולכי הרגל: שאתם מצטערים בכל הדרך הזו ועולים מבבל לירושלים, ואני יוצא מפתח ביתי עם החמור ועד הלילה כבר יכול ללון בפתחה של ירושלים". שתק הלל כמה רגעים ואז אמר לו: "בכמה אתה משכיר לי חמורך עבור רכיבה מכאן ועד אמאום?" אמר לו "בדינר"; "עד לוד בכמה?" אמר לו: "בשנים"; "עד קיסריה בכמה?" אמר לו: "בשלושה דינרים". אמר לו הלל: רואה אני שלפי כמה שאני מרבה את הדרך כך אתה מרבה את המחיר", אמר לו: "אכן, השכר הוא לפי הדרך". אמר לו הלל: "לא יהו שכר רגלי כשכר רגלי הבהמה?!" (כלומר: האם המחיר עבור הצעדים שלי זול יותר ממחיר צעדיה של החמור?! אלא כשם שאתה מקבל יותר שכר על החמור ככל שהיא צועדת יותר ברגליה, כך אני מקבל יותר שכר ככל שאני צועד ברגלי יותר לעלות לבית המקדש).

14. הִלֵל לֹא יַקְפִּיד!

(מקור: מסכת שבת דף לא עמוד א)

רקע:

מעשה בשני בני אדם שערכו ביניהם התערבות וסיכמו: מי שילך ויקניט את הלל יקבל מהשני ארבע-מאות זוז. אמר אחד מהם: "אני אקניטנו!" אותו היום ערב שבת (יום שישי בצהריים) היה, והלל היה עסוק בהכנות לשבת המתקרבת ובאותה שעה התרחץ וחפף את ראשו. הלך אותו האיש, עבר ליד פתח ביתו של הלל, וקרא: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף הלל, יצא לקראתו ואמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול" אמר לו הלל: "שאל בני, שאל!" שאל האיש: "מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?" אמר לו הלל: "בני, שאלה גדולה שאלת! מפני שאין להם מיילדות פִּקְחוֹת".

הלך האיש, המתין שעה אחת וחזר וקרא: "מי כאן הלל, מי כאן הלל?" ושוב, נתעטף הלל ויצא לקראתו ואמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר האיש "שאלה יש לי לשאול" אמר לו הלל "שאל בני, שאל!" ושאל: "מפני מה עיניהן של תַּרְמוּדִיִין תְּרוּטוֹת (ממצמצות ורכות)?" אמר לו הלל "בני, שאלה גדולה שאלת! התשובה היא מפני שהם חיים בין החולות".

הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר "מי כאן הלל, מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו ואמר לו "בני, מה אתה מבקש?", אמר לו "שאלה יש לי לשאול", אמר לו "שאל בני, שאל!" "מפני מה רגליהם של האֲפְרִיקָאִים רחבות?" אמר לו "בני, שאלה גדולה שאלת! מפני שהם חיים בין ביצות מים"

אמר האיש להלל "שאלות הרבה יש לי לשאול, אך מִתיָרֵא וחושש אני שמא תכעוס". נתעטף הלל וישב לפניו ואמר לו: "כל שאלות שיש לך לשאול – שאל!" אמר לו האיש: "אתה הוא הלל שקורים אותך 'נשיא ישראל'?" אמר לו "אכן", אמר לו: "אם אתה הוא, הלוואי שלא ירבו כמותך בישראל!" אמר לו הלל: "בני, מפני מה?" אמר לו: "מפני שאִבַּדְתִי בגללך ארבע-מאות זוז!"... אמר לו הלל: "הְוֵי זהיר ברוחך! כדאי הוא הלל שתאבד בגללו ארבע-מאות זוז (שהשקעת בהתערבות) ועוד ארבע-מאות זוז (שחברך השקיע בהתערבות), והלל לא יקפיד!" (כלומר: עשית שטות בהתערבותך, כיון שלעולם לא אקפיד ולא אכעס, אפילו אם תעשה כל מאמץ להכעיס אותי).

15. אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים לְשׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאֶחָד

(מקור: מסכת חגיגה דף ט עמוד ב)

רקע:

בימיו של הלל נהגו התלמידים לחזור ולשנן בעל-פה 100 פעמים כל דבר תורה ששמעו. בהתייחס לכך אמר הלל כי רק מי שחורג מהנורמה המקובלת ומתמסר ללימוד התורה יותר מהצפוי זכאי לתואר 'עובד א-לוהים', בעוד מי שהתמסרותו ללימוד התורה תואמת את המקובל, גם אם עושה זאת בהצטיינות, אינו נחשב 'עובד א-לוהים'.

זאת הכוונה – הסביר הלל לחכם בֵּן הֵא-הֵא – בדבריו של הנביא מלאכי על ההבדל הדק "בֵּין עוֹבֵד אֱ-לֹוהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ"14.

הסבר:

'עובד אלוקים' הוא מי שנאבק, בתוך עצמו, להכניע את נטיותיו הטבעיות ולטפח במקומם אהבה כנה לה'.

ובכן, אפשר שיהודי יקיים מצוות וילמד הרבה תורה כתוצאה מהרגל שהתפתח, ולא בגלל שאכן יש בליבו אהבה לה'. לעומת זאת, התמסרות ללימוד התורה או לקיום מצוות מעבר למצופה, תוך פריצת המסגרת החזקה של ההרגל, חייבת להיות תוצאה ממאבק פנימי ושליטה של "הנפש האלוקית" על המוטיבציה של האדם15.