20 עובדות מרתקות על יהדות סוריה

1. עֶרֶשׂ ההיסטוריה היהודית

לפני שאלוקים ציווה את אברהם, אבי האומה היהודית, ללכת דרומה, לעבר ארץ ישראל (שאז נקראה 'ארץ כנען'), חי אברהם באזור המזוהה כיום עם צפון סוריה1.

2. חלק מארץ ישראל המובטחת

חלקים נרחבים מסוריה של ימינו, עד נהר פרת, נכללים בגבולות הארץ שאותה הבטיח אלוקים לזרעו של אברהם אבינו בברית בין הבתרים2.

• ראו גם: הברית ההיסטורית שקבעה את גורלנו

3. כיבושי דוד המלך

כמעט 900 שנים מאוחר יותר, כבש דוד המלך חלקים מאזור סוריה של ימינו, בפיקודו של שר הצבא שלויואב בן צרויה, מידי שתי ממלכות ארמיים: "אֲרַם בֵּית רְחוֹב" ו"אֲרַם צוֹבָא"3.

4. מעמד הלכתי מיוחד

האזורים שכבש דוד המלך סופחו לארץ ישראל וקיבלו מעמד של קדושה, אך פחותה מזו של שטחי ארץ ישראל עצמה4. בשפת חז"ל מכונים אזורים אלו "סוּרְיָא" ויש להם מעמד הלכתי ייחודי לעניין מצוות התלויות בארץ כמו גם היבטים הלכתיים אחרים5.

• ראו גם: המצוות המיוחדות לארץ ישראל

סלסלת ביכורים. מצוות ביכורים תקפה גם לשטחי 'סוריא' שכבש דוד המלך

5. יישובים יהודיים בחוֹרָן

ישנם עדויות להתיישבות יהודית בחבל ארץ החוֹרָן, בדרומה של סוריה, שידוע כחבל-ארץ פורה במיוחד, גם בתקופת בית המקדש השני6, ואף מאות שנים אחר כך, בתחילת ימי האמוראים7.

בשלהי המאה ה-19 נעשו כמה ניסיונות להקים התיישבות יהודית מחודשת בחורן על ידי יהודים מבולגריה ומרומניה, חלקם בחסות הברון רוטשילד. בשיאה, הגיעה ההתיישבות המחודשת למעל 70 משפחות יהודיות, אולם, בעקבות התנכלות התושבים הערביים והבדואים באזור וצרות אחרות ננטשו הישובים וניסיונות ההתיישבות נבלמו על ידי השלטונות העות'מאניים.

6. מַשׂוּאוֹת קידוש החודש

בראשית תקופת בית המקדש השני, שימשו הרי החוֹרן גם כנקודה בשרשרת המַשׂוּאוֹת, שבאמצעותה הפיצו את הידיעה על "קידוש החודש" מבית-הדין-הגדול בירושלים ליהודי כל הארץ והתפוצות:

כאשר בית הדין הגדול שבירושלים הקדים את מועד תחילתו של החודש המתקרב, בעקבות הופעת הירח החדש בשמיים, היו מבעירים לפידי-אש גדולים מעל ראשי ההרים עם רדת החשכה ומנענעים בהן כדי למשוך את תשומת ליבם של היישובים המרוחקים. הלפידים הבוערים היוו סימן מוסכם להקדמת החודש, ומקבלי הידיעה הבעירו גם הם לפידים במרומי הפסגות הרחוקות כדי להעביר את הידיעה הלאה. כך הופצה במהירות הבזק הידיעה על עדכון התאריך, מפסגה מוארת אחת לחברתה, עד שהגיעה גם לישובים היהודיים בבבל הרחוקה.

השימוש בתקשורת המַשׂוּאוֹת פסק בגלל הטעיות ושיבושים מכוונים של ה"כּוּתִיים" (תושבי השומרון הנוכריים שהובאו לארץ בתקופת האימפריה האשורית) שביקשו לפגוע בקיום לוח השנה היהודי, ובמקומה החלו להפיץ את העדכונים באמצעות שלוחים מהימנים שנשלחו מטעם בית הדין בירושלים אל היישובים היהודיים המרכזיים8.

• ראו גם: כל מה שרציתם לדעת על לוח השנה היהודי

הירח מופיע בתחילת החודש (אילוסטרציה)

איור אמנותי: הסטודיו של רבקה קארף

7. "שַׁאמִים" ו"חַלַבִּים"

יהודים חיו במקומות שונים בסוריה לאורך ההיסטוריה, אולם שתי הקהילות המרכזיות והגדולות ביותר בסוריה היו באֲרַם-צוֹבָא, או בשמה הערבי: חַלַבּ; ובדַמֶשֶׂק, הנקראת בערבית א-שַׁאם.

יהודֵי דַמֶשֶׁק ואֲרַם-צוֹבָא וצאצאיהם מזוהים עד ימינו לפי שמות עריהם בשפה הערבית: "שַׁאמִים" ו"חַלַבִּים" (בהתאמה).

8. הספרדים מגיעים

במשך מאות שנים הקהילות היהודיות העתיקות בארם-צובא ובדמשק נהגו בהתאם למסורת היהודית המקומית. בעקבות הרדיפה של הכנסייה הקתולית את היהדות בחצי האי האיברי, שהגיעה לשיא עם גזירת הגירוש בספרד (ה'רנ"ב – 1492) ובפורטוגל (ה'רנ"ו – 1496), יהודים רבים בחרו להגר לארצות המוסלמיות, וביניהן סוריה, שגילו אז סובלנות דתית יחסית כלפי היהודים.

היהודים הספרדים הקימו תשתית קהילתית ומוסדות ציבור משלהם, במקביל למוסדותיה של הקהילה המקומית, ושימרו את המסורות הספרדיות מבית אבא. למשך תקופה ארוכה התקיימו זו לצד זו שתי קהילות יהודיות מקבילות: ה"מוּסְתֲעַרַבִים" שהם היהודים המקומיים דוברי הערבית; ו"הספרדים" – צאצאיהם של המהגרים מספרד, דוברי הלַדִינוֹ (ספרדית יהודית).

• ראו גם: חנוכה של אנוסים – סיפור מרגש מתקופת האינקויזיציה

בית הכנסת העתיק (בן אלפיים שנה!) על שם אליהו הנביא, בג'ובר, אחד מפרברי דמשק. נהרס בקרבות מלחמת האזרחים בסוריה, בשנת 2014 (התמונה באדיבות Chrystie Sherman/Diarna.org).

9. ההתמזגות

עם הזמן, רבים ממנהגי המסורת הספרדית נטעמו גם אצל "המוסתערבים" ומצד שני גם בקרב צאצאי הספרדים דחקה השפה הערבית את הלַדִינוֹ כמעט לחלוטין ושתי הקהילות התמזגו לכדי קהילה יהודית סורית-ספרדית אחת.

10. היסטוריה של תלמידי חכמים

סוריה היהודית הצמיחה בתוכה רבנים מאות תלמידי חכמים גדולים לאורך הדורות. הנה רשימה קטנה של כמה רבנים בולטים שגדלו בקהילות סוריה או כאלה שכיהנו בה בתפקידי רבנות והנהגה9 :

רב סעדיה גאון ("רס"ג" – ראשית המאה ה-10) – מאחרוני 'גאוני בבל' שעמדו בראש הישיבות הגדולות בבבל (עיראק של ימינו) שהמשיכו עוד מימות התלמוד. רס"ג השפיע על כל העולם היהודי לדורותיו בזכות הנהגתו המרשימה וחיבוריו הרבים בהלכה וגם במחשבה, חלקם פורצי דרך, כולל תרגום ופירוש התורה בערבית. רס"ג, שהיה יליד מצרים, התגורר בסוריה במשך תקופה מסוימת בחייו, בטרם מונה לראש ישיבת 'סורא' בבבל.

רבי יוסף בן יהודה אִבְּן שמעון (סוף המאה ה-12) – תלמידו של הרמב"ם, חכם, רופא ופילוסוף מצטיין. נולד בצפון-אפריקה ולמד תורה ופילוסופיה אצל הרמב"ם במצרים. בהמשך נדד לארם-צובא ומשם התכתב עם רבו הרמב"ם שהקדיש לו את ספרו הגדול 'מורה הנבוכים' כדי לסייע לו במאמציו המחשבתיים ליישב את תפיסותיו הפילוסופיות עם האמונה בה' ובתורתו.

משפחת דיין – משפחה מכובדת בקהילת ארם-צובא, המיוחסת לדוד המלך. כפי ששמה מעיד עליה, בניה כיהנו כרבנים ודיינים בחַלַבּ במשך מאות שנים.

רבי שמואל לניאדו (המאה ה-16) – נולד בחַלַבּ למשפחה ממגורשי ספרד, למד אצל רבי יוסף קארו (ה"בית יוסף") בצפת לפני שחזר לעיר הולדתו כדי לכהן בה כרבה הראשי של הקהילה במשך ארבעה עשורים. הוא נודע כ"בעל הכלים" על שם פירושיו החשובים לתנ"ך ששמות הכותרים שלהם פותחים במילה "כלי...".

11. בית הכנסת הגדול של חלב

בית הכנסת הגדול והעתיק של חַלַבּ (המכונה בפי המקומיים 'אל ספרא' – "הצהוב" בערבית), היה למעשה מתחם עם כמם כמה בתי כנסיות, כולל חצר ששימש לתפילה בעונת הקיץ החמה. בקירותיו של בית הכנסת נמצאו שבע קשתות ששימשו כארונות ופתחים ונקראו "היכלות". אחד מהם, "היכל אליהו הנביא" היה בקיר הדרומי של בית הכנסת, הפונה לכיוון ארץ ישראל, והוא שימש כארון הקודש של ספרי התורה ובו נשמר גם "כתר ארם צובא" (עליו ראו בהמשך).

על פי המסורת בתי הכנסת נבנה במקומו של בית הכנסת שבנה יואב בן צרויה, שר הצבא של דוד המלך, לאחר שכבש את העיר, ולפי כמה דעות זהו בית הכנסת העתיק בעולם.

בית הכנסת נהרס חלקית במהלך הפרעות שבוצעו ביהודי חַלַבּ לאחר הכרזת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל (על כך ראו בהמשך). מאז הוא שוחזר חלקית אך נעשָׂה בו שימוש רק לעתים רחוקות, אם בכלל.

• ראו גם: היכן היה בית הכנסת הראשון? ומדוע צריך בית כנסת?

האגף הפתוח (החצר) של בית הכנסת העתיק בחלב (תמונה מתוך גלויה, באדיבות Diarna.org).

12. ה"כתר" של ארם צובא

במשך יותר מחמש מאות שנים יהודי חַלַבּ שמרו על כתב יד מדויק של התנ"ך כולו, בתוספת ניקוד, טעמים והערות נוסח ודקדוק שהוסיף המדקדק הטברייני רבי אהרן בן-אשר, שנכתב בטבריה בתחילת המאה ה-10.

כתב היד נכתב על גבי מַצְחַף ("קוֹדֶקְס" – ספר עשוי קלף, הכרוך בצידו האחד ומאפשר דפדוף, כמו הספרים בימינו); להבדיל מספרי התורה, כמו גם כתבי יד עתיקים אחרים, שנכתבו על גבי יריעה אחת ארוכה ומגולגלת.

עמוד מתוך "כתר ארם צובא", אחד מכתבי היד של התנ"ך העתיקים, המדויקים והחשובים ביותר הקיימים בימינו (בעמוד זו מופיעה פרשת 'וזאת הברכה' - הפרשה האחרונה בחמשת חומשי התורה)|.

ארדון בר חמא, © 2007 מכון יד יצחק בן צבי

ה"כתר" הגיע ממצרים לחלב ושם נשמר במשך מאות שנים בתיבת ברזל מיוחדת בבית הכנסת העתיק כשהקהילה מתייחסת אליו ביראת כבוד ובקדושה. בעקבות הפרעות ביהודי העיר נעלמו עקבותיו של ה"כתר" והוא נמצא רק כעבור עשר שנים של חיפושים כשהוא קרוע, וחלקים ניכרים ממנו אבדו. ה"כתר" הוברח מסוריה דרך טורקיה והגיע לידי יצחק בן צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל, והוא מוצג כיום ב'היכל הספר' במוזיאון ישראל בירושלים.

13. שני "שמשים" בחנוכייה

מנהג מיוחד במינו נשמר בקרב כמה מצאצאי הספרדים שהיגרו לסוריה: בחנוכה הם נוהגים להדליק שני "שַׁמָשִׁים" בחנוכייה (במקום "שַׁמָשׁ" אחד) – זכר להצלת אבותיהם מגזירת הגירוש האיומה הודות לבריחתם המוקדמת מספרד.

• ראו גם: למה בחנוכה מוסיפים עוד נר בכל ערב?

14. עלילת דמשק

בשנת ה'ת"ר (1840), האשימה הקהילה הנוצרית של דמשק את היהודים ברציחת נזיר קתולי ומשרתו המוסלמי לצורך שימוש בדמם עבור אפיית מצות לפסח. עלילת הדם המרושעת והמופרכת הובילה לפתיחת "חקירה" בידי מושל דמשק והסיתה את ההמונים לפגוע ביהודים וברכושם.

"חקירת" המושל לא הייתה אלא מסכת עינויים ממושכת, אכזרית ומפלצתית שהעבירו המושל וחייליו את נכבדי הקהילה היהודית ועוד רבים מבניה, כולל עשרות ילדים. לא מעט מקרב ה"נחקרים" מתו תוך כדי העינויים האכזריים ומעט ה"חשודים" שנותרו בחיים שוחררו כעבור כמה חודשים רק הודות להתערבות בינלאומית של שתדלנים ודיפלומטיים, ביניהם סֵר משה מוֹנְטִפְיוֹרִי ומשפחת רוטשילד.

• ראו גם: עלילות הדם לאורך ההיסטוריה

15. נוכחות יהודית גלובלית

עם הידרדרות הכלכלה הסורית בעקבות המהפכה התעשייתית ופתיחת תעלת סואץ, שהביאו לכך שהרבה פחות מהמסחר בין המזרח למערב עבר דרך סוריה, החלו יהודים להגר מסוריה למקומות אחרים, כולל ארצות-הברית, ארגנטינה, ברזיל, מקסיקו, פנמה וכמובן ארץ ישראל.

בית הכנסת 'שערי ציון' בברוקלין - תמונה משנת 1964 (צילום: ספריית הקונגרס)

16. מסורת חיה וקיימת

מאז תחילת המאה ה-20, רובע ברוקלין בניו-יורק הוא ביתה של קהילה משגשגת של יהודים יוצאי סוריה, שבית הכנסת הגדול שלה, 'שערי ציון' היה בין בתי הכנסת הגדולים בצפון אמריקה. מרכז חשוב נוסף של הקהילה הוא העיירה דיל בניו-ג'רזי שרוב תושביה הם יהודים יוצאי סוריה, ובה מספר הולך וגדל של ישיבות, בתי-כנסת ומוסדות ציבור.

גם בארץ ישראל קמו מרכזים חשובים של עולי סוריה, המפורסם שבהם הוא בית הכנסת 'עַדֶס' בשכונת נחלאות בירושלים, כמו גם בחולון ובבת-ים.

.בית הכנסת 'מגן דוד' של יהודי סוריה בחולון (צילום: רומן ינושבסקי)

17. תקנת הגיור

בגלל החשש מפני התבוללות ו"גיורים" פיקטיביים מזדמנים לצורך נישואי תערובת, רבנים סורים בארגנטינה – ומאוחר יותר גם בארצות-הברית – גזרו שלא לבצע תהליכי גיור בקהילה וכי יהודי סוריה לא יתחתנו עם גֵרים.

• ראו גם: כיצד מתייחסת התורה לגרים?

18. גזירות, פרעות והגירה

התמורות הגאו-פוליטית של המאה ה-20 הביאו עמם בשורות רעות ליהודי סוריה. מהומות חוזרות ונשנות ומעשי טרור פגעו בקהילות בדמשק ובחלב, כשבד-בבד הממשלה מנעה את יציאתם של היהודים מהמדינה.

בעקבות אישור 'תכנית החלוקה' באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח), פרצו פרעות קשות נגד יהודי חַלַבּ. בתי הכנסת וספרי התורה, בהם בית הכנסת העתיק של חַלַבּ וגם ה"כתר" היקר, נבזזו והוצתו; חנויות, משרדים ובתי הספר של היהודים נשדדו ונהרסו. רוב יהודי העיר נמלטו ממנה ורכושם הוחרם בידי השלטונות.

לאחר מכן, עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הורע עוד יותר מצבם של 55,000 היהודים בסוריה. הוטלו עליהם הגבלות תנועה גם בתוך המדינה והופעל עליהם מעקב צמוד של המשטרה החשאית (ה"מוח'בראת"). למרות הקשיים, רוב יהודי סוריה מצאו את דרכם אל מחוצה לה, ועד שנות ה-60 נותרו בה בקושי 5,000 יהודים.

• ראו גם: יציאת מצרים שלי – כך ברחה משפחת גינדי מסוריה

רחוב ברובע היהודי לשעבר בקמישלי, (צפון סוריה, קרוב לגבול טורקיה). קמשילי הייתה העיר עם הקהילה היהודית השלישית בגודלה בסוריה. כיום נותרו בה לכל היותר יהודים בודדים. (התמונה באדיבות Joseph amuels/Diarna.org).

19. "מיס ג'ודי", "האישה מקנדה"

ג'ודי פלד-קאר היא יהודייה קנדית, מוזיקולוגית במקצועה ואם לשישה ילדים. בראשית שנות ה-70, לאחר שהתאלמנה מבעלה, שמעה על מצוקתם של יהודי סוריה ופתחה במבצע חשאי ונועז להברחתם באמצעות תשלום דמי כופר לשלטונות.

סך הכל הצליחה גברת פלד-קאר, שכונתה בפשטות "מיס ג'ודי" או "האישה מקנדה", להבריח לא פחות ב-3,228 יהודים אל מחוץ לגבולות סוריה.

שאר יהודי סוריה יצאו מהמדינה כאשר חאפז אל-אסאד פתח את שעריה, בתחילת שנות ה-90, וכיום נותרו בכל רחבי סוריה לא יותר מתריסר יהודים, רובם בדמשק.

'דף השער' של סידור תפילה לחגי תשרי לפי נוסח ארם-צובא (חלב). דפוס ונציה שנת ה'רפ"ז - 1527 (סריקה באדיבות אתר Hebrewbooks.org).

20. שירת הבקשות

ולסיום, אי אפשר לדבר על יהדות סוריה מבלי להזכיר את "שירת הבקשות".

במשך מאות שנים נהגו היהודים בסוריה להשכים קוּם לבתי הכנסת בשבתות החורף ולשורר בציבור את הפיוטים ומזמורי התפילה שנכתבו על ידי גדולי הרבנים והמקובלים בקהילות ספרד והמזרח.

"שירת הבקשות", המקובלת אצל עוד עדות ספרדיות, הפכה אצל יהודי חַלַבּ לאמנות של ממש, עם מסורת מדויקת של נגינה, כשבכל אחת בשתות החורף הפיוטים מוּשָרים ב"מַקֲאם" (מסגרת מוזיקלית) מסוים שנבחר עבורה.

עם הזמן קובצו פיוטי "שירת הבקשות" לספרים שהודפסו במיוחד לכבוד המנהג, שממשיך להתקיים בבתי הכנסת של יוצאי חַלַבּ גם בימינו10.