ב"ה

מגינים על הארץ, ביחד

הפעל אוטומטית את הסרטון הבא

מגינים על הארץ, ביחד

המדרש אומר כי ההגנה על הארץ הייתה משותפת: ללא תורתו של דוד המלך, יואב בן צרויה לא יכל לנצח במלחמה. ולימוד תורתו של דוד לא הספיק שכן בורא העולם רוצה שהכול יתנהל בדרך הטבע. והמסקנה לימינו פשוטה היא.

כתוב תגובה

סדר לפי:
13 תגובות
avi ramat gan 31 מרץ 2024

שימו את זה בבקשה ביו טיוב שנוכל לשתף השב

אסתר 31 מרץ 2024

אי אפשר להעתיק את הלינק של הסרטון ולכן אי אפשר להפיצו. אנא בידקו זאת תודה השב

מערכת האתר 1 אפריל 2024
בתגובה לאסתר:

שיתוף בנייד בנייד אפשר לשתף את העמוד באמצעות סרגל השיתוף הנפתח. לחצו על הבועה הצפה שעליה 3 נקודות לבנות כדי לפתוח את סרגל השיתוף. השב

אסתר 1 אפריל 2024
בתגובה למערכת האתר:

אני עובדת עם מחשב לא עם נייד השב

אריה ארזי אלקנה 29 מרץ 2024

בתהילים קמד כתובים דברי דוד מלכנו חי ה וברוך צורינהמלמד ידי לקרב ואצבעותי למלחמה.זאצ אומרת כשצריך להלחם דוד נלחם ולט עדה שותפויות זה פשוטו של מקרא השב

משה מכנס, עו"ד תל-אביב 29 מרץ 2024

ראשית, עברית, רבותי: "המשפט "יואב בן צרויה לא יכל לנצח" שגוי, מאחר ש"יכול", גם בלשון עבר הוא "יכול". המילה "יכל" אינה קיימת בעברית.

שנית, הלקח ממאמרכם הוא כי משה רבנו לא נהג "בדרך הטבע", כלשונכם, כשאמר לשבטי ראובן, גד וחצי המנשה: "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?". אם הכלל הוא שמחצית לוחמים וממש באותה שעה מחצית לומדים - אני הקטן לא זוכר חלוקה כזו בתורה - כי אז אנשי שניים וחצי השבטים היו משיבים למשה כך: "לפי דרך הטבע, אנשי השבטים שעברו את הירדן גם הם לא כולם לוחמים אלא בהכרח חציים לוחמים וחציים לומדים. לכן תצטרף למלחמה ממערב לירדן רק מחציתנו, ואילו המחצית השניה תישאר כאן כדי ללמוד תורה". מפליא שלא כך כתוב בתנ"ך. כידוע, דוד המלך היה לוחם דגול, למרות שנאמר "תורתו" באותו מדרש, ולא נאמר שרק למד תורה. המסקנה ברורה: דוד עשה עיתים לתורה ואף כתב את תהילים, אך היה גם לוחם, ובאהבה לזכרו קראתי בשמו לאחד מבני, שהוא בן-תורה ולחם כארי בקרבות בעזה.. בדיוק כמו דוד המלך נוהגים אנשי הציונות הדתית בימינו, הלומדים תורה אך הם גם לוחמים עזי-נפש ורבים מהם נופלים לצערנו הרב על קידוש השם, העם והארץ. השב

דוד 1 אפריל 2024
בתגובה למשה מכנס, עו"ד:

האם כל אחד צריך גם ללמוד וגם ללחום? אתה מעלה נקודות מעניינות וחשובות. אני חושב על זה כך:

ברור שישנם כאלו שיכולים ומסוגלים גם ללחום וגם ללמוד תורה, אבל מסיבות שונות ברור שישנם כאלו שלא יכולים לשמש בתפקידי לחימה או תמיכת לחימה בפועל או כאלו שאין צורך שישמשו בתפקידים כאלו; מאידך, ישנם רבים שלא יכולים להקדיש את זמנם ללימוד תורה, או כאלו שעדיף לעם ישראל שיקדישו את כל חייהם לביטחון ולניהול הקרבות ולא יסתפקו בשירות לחצאין.

התפיסה של חז"ל על ההשפעה ההדדית בין יואב ודוד באה ללמדנו שהחלוקה בין למדנים מוחלטים ללוחמים מוחלטים היא טובה ונכונה ולא פוגעת בדרישת השילוב שבין ספרא לסייפא כדי לזכות בברכת הניצחון מאת הבורא.

אולי משום שעם ישראל הוא, כביכול, גוף אחד ומה שיואב עושה לא מנותק ממה שדוד עושה, ולהפך. השב

דוד 1 אפריל 2024
בתגובה לדוד:

המשך תגובתי לעו"ד משה מכנס:

כך גם לגבי דבריך על שבטי ראובן-גד-ומנשה: הם לא ענו כך למשה אולי מפני שהם הצטיינו בלוחמה - מה שמוכיח שישנם שצריכים להקדיש את חייהם למען ביטחון עם ישראל ומקיימים בכך מצווה לא פחות מלומדי התורה; או אולי מפני שהם תפקדו כיחידה משולבת בפני עצמה שהיו בה גם לוחמים וגם לומדים. השב

משה מכנס, עו"ד 1 אפריל 2024
בתגובה לדוד:

אני מתנגד לגישה הזו, שלפיה יש מי שנועד ללמידה ויש מי שנולד ללחימה. עם ישראל אינו מנהל מלחמות משום שהוא אוהב להרוג וליהרג, אלא משום שאויביו ושונאיו הרבים כופים זאת עליו. ולמאבק בכפיה זו חייב להצטרף כל אדם שבריאותו מאפשרת זאת, גם אם הוריו חרדים לבריאותו ולחייו, כי כל ההורים חרדים כך לילדיהם, כפי שחרדתי לחיי בני כשלחם בעזה, וגם הורי חרדו לחיי כשלחמתי במלחמות הקודמות. הציטוט שהביא כותב המאמר, שתורתו של דוד אפשרה את נצחונו של יואב, נכון אך הוא מוצג באופן שאינו הוגן: לא נאמר שדוד רק למד ויואב רק לחם. דווקא דוד המלך הוא דוגמה מצוינת לשילוב של "ספרא וסייפא". הלימוד מספק ללוחם את הרקע הרעיוני, אך ללימוד הוא רשאי להקדיש רק חלק מחייו, ובחלק לא פחות חשוב הוא חייב ללמד ידיו ללחימה. לדעתי הצנועה, הגרסה של "חלק לומדים בלבד וחלק לוחמים בלבד" היא סילוף דרכה של היהדות ונולדה רק בשני הדורות האחרונים, כתירוץ פוליטי המבוסס על אנוכיות והשתמטות מהחובה הלאומית, כי הכוח הפוליטי מאפשר זאת. כמובן, הצבא חייב להתנהל בדרך המאפשרת גם לזה הכפוף יותר מאחרים לאיסורים הלכתיים, לחוש שהוא בבית. השב

דוד 2 אפריל 2024
בתגובה למשה מכנס, עו"ד:

לדעתי הפרשנות שלך על מאמר חז"ל זה שגויה וברור מתוכה שהיא מצדדת בחלוקה תפקידית בין לוחמים ללומדים ולא מחייבת חלוקה "שוויונית" שמאלצת את כולם לשאת בכל סוגי הנטל והעול.

למעשה כל הפרשנות של חז"ל מבוססת בעצמה על הדיוק בלשון הכתוב שמציג חלוקת תפקידים מוחלטת:

"וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכׇל⁠־עַמּֽוֹ. וְיוֹאָ֥ב בֶּן⁠־צְרוּיָ֖ה עַל⁠־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן⁠־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר"

"ויואב בן צרויה על הצבא. א״ר אבא בר כהנא אלמלי לא עשה יואב מלחמה לא עסק דוד בתורה, ואלמלי לא עסק דוד בתורה לא עשה יואב מלחמה, מה טעם דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב בן צרויה על הצבא, ומה טעם יואב בן צרויה על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, וכן הוא אומר שופטים ושוטרים תתן לך, שופטים אלו הדיינים שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגים את העדה, ר׳ אליעזר אומר אם אין שוטר אין שופט, כיצד כיון שנתחייב אדם לחברו בב״ד אם אין שוטר שיוציא ממנו כיון שפירש מן הדין אין ספקה ביד הדיין לעשות לו כלום אלא אם כן מוסרו ביד שוטר והשוטר מוציאו ממנו."

(שמואל ב, ח, טו-טז; ילקוט שמעוני על הפסוק, מסכת סנהדרין מט עמוד א)


בכלל, גם בלי המקור הספציפי הזה קשה לי לקבל את ההנחה שהגישה ה"שוויונית" היא הגישה היהודית. מקורותיה אצל המרקסיסטים וברור לכולם שאין כלל מקום לשיוויון במערכות היררכיות. וכי בגלל הצדק של חלוקת החרדה נכריח את המפקדים במטה לצאת גם הם אל השטח?!

גם אם הגישה ה"שוויונית" עושה נעים לתחושות המוסר שלנו, קשה למצוא לה מקורות יהודיים ולמעשה אין לה אפילו הגיון תועלתני. השב

משה מכנס, עו"ד 2 אפריל 2024
בתגובה לדוד:

דוד, אם הבנת את דברי כמצדדים "בחלוקה תפקידית בין לוחמים ללומדים", לצערי לא הבנת. גם כלל הברזל למלחמת מצווה אינו גורס חלוקה תפקידית. ברור שהחזקת צבא מאומן מחייבת לכל הפחות קיומו של גרעין קבע, המחזיק את הצבא גם בימי שלום, וככל הנראה כך היה יואב בן צרויה. החיים מכתיבים לקיים את הצבא כפי שזה בצה"ל: יש גרעין של קבע, לצידו יש גרעין של חיילי חובה הלומדים להילחם, וגם הם הופכים לחיילי מילואים, שרוב הזמן עסוקים בענייניהם, בין לימוד ובין עבודה מקצועית, ולפחות חודש בשנה הולכים להתאמן בצבא. כל גבר בריא בגופו ובנפשו חייב ללמוד להילחם, כי אנו מוקפים אויבים ששאיפתם היא לא רק לגרשנו מכאן אלא ממש לרצחנו. זוהי מלחמת מצווה, ושום פלפול לא יועיל לסלף זאת. אין טעם לחזור על תשובתי הקודמת אליך, שהיא התיאור הנכון. הסירוב להתגייס למלחמת מצווה הוא חרפה למסרבים .ולמנהיגיהם ולדעתי גם חילול השם, ומעולם לא מצאנו שהלומד תורה מופטר ממלחמת מצווה.לא נאמר שדוד לא לחם ויואב לא למד, וזה בימי שלום, שכן במלחמת מצווה איש אינו לומד כלל אלא הכל נלחמים בלבד, בהגזמה אפילו חתן וכלה.. השב

דוד 3 אפריל 2024
בתגובה למשה מכנס, עו"ד:

באופן אישי אני עדיין משוכנע בפרשנות שהצגתי בדברי חז"ל על היחס ההדדי בין דוד ויואב, אבל מכבד כמובן גם את הפרשנות שלך.

אין לי מספיק ידע צבאי כדי לקבוע האם המנגנון של לוחמים סדירים וגיוס מילואים, כפי שתיארת, הוא האפשרות היחידה לקיום צבא אפקטיבי ומועיל. אם כן אז אתה צודק. אבל זוהי כבר שאלה טכנית של ניהול משאבים וכוח אדם ולא שאלה מוסרית.

מבחינה מוסרית ומחשבתית אין שוויון ולא צריך להיות; לא בחלוקת הנטל הכולל שמורכב גם מרכיב רוחני וגם גשמי, וגם לא בהיבט הגשמי בגלל הגיוון הנדרש בין תפקידי לחימה בפועל לתפקידי תמיכת לחימה, תפקידי מטה או בתפקידים בסיכון נמוך בעורף וכו'.

דווקא משום כך אלו שמוסרים את נפשם בפועל בקרב (וכמובן אותם הורים המעודדים ומחנכים את ילדיהם לעשות זאת) שמורה רק להם הזכות הייחודית שהיא "מעלה שאין גדולה ממנה" של מסירות הנפש על קידוש ה' שאינה מנת חלקם של אלו שנושאים בתפקידים אחרים, כמובן גם לא לומדי התורה שבזכותם מגיע הסיוע הרוחני לניצחון.

כמובן שהדרישה מחתן וכלה לצאת מחדר חופתם במלחמת מצווה מחייבת את כולם אבל, כאמור, המסקנה שהכלה והחתן צריכים לצאת דווקא לקרב ולא להשתבץ דווקא במקום שבו ימקסמו את התועלת שלהם למען הניצחון היא מסקנה לא הכרחית ואני חושב שגם אתה תסכים שהיא לא מסקנה מדויקת.

לדעתי, הצעד הראשון בניהול נכון של סוגיית גיוס תלמידי הישיבות היא לזנוח את רעיון השוויון בנטל (שהוא, כאמור, לא נכון) לטובת ערך ההשתתפות בנטל, וזאת מתוך הכרה שהנטל הוא כפול וכולל גם את זכות לימוד התורה ולא מספיקה ההתעצמות הצבאית כדי להבטיח ניצחון.

הצעד הבא יהיה ניסיון לפתור את השאלה מהי הדרך הטובה ביותר לגייס את כלל המשאבים וכוח האדם, גם בהיבט הרוחני וגם בהביט הפיזי והמקצועי, כדי לנצח, בעזרת ה', במלחמת המצווה. השב

יעל כ. סבא 29 מרץ 2024

תהיתי אם קשור כאן: "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך". תודה רבה השב