בעסקים רבים, הכספת היא מרכז העניינים. הפעולות הנערכות במשך היום מבוססות על הכספת, ובלעדיה העסק לא יכול להתקיים. ועם זאת, היא לא ממוקמת באמצע העסק אלא דווקא בפינה מוצנעת, ורק לבודדים יש גישה אליה.

אם נשמע על מנהל עסק שהחליט להציב את הכספת במיקום בולט ולהעניק לה את הכבוד שלכאורה מגיע לה, ננוד לו בראש ברחמים...

אך בבית הכנסת, המצב הפוך בדיוק. מרכז בית הכנסת הוא ארון הקודש וספרי התורה שבתוכו, וחשיבותם באה לידי ביטוי בארון מפואר שתופס את עיני מי שרק יבוא בשערי בית הכנסת.

בסקירה שלפניכם נתמקד בארון הקודש, נלמד קצת היכן היו נוהגים להניח אותו וכיצד צריך להתייחס אליו.

ארון הקודש, וארון הקודש המקורי

נפתח בכמה משפטים על קדושתו וחשיבותו של הארון בו מניחים את ספרי התורה.

הארון נקרא בשם ארון הקודש, שם המשקף היטב את חשיבותו. בגמרא1 מופיע ביטוי חריף הקובע כי כינוי ארון הקודש בזלזול בשם "ארון" סתם, ללא תואר, הוא עוון חמור הכרוך גם בעונש מוות חס ושלום2.

מקור הכינוי הוא במקרא3 - שם הוא נאמר על ארון אחר: הארון שהיה בקודש הקודשים, בו היו מונחים למשמרת לוחות הברית וספר תורה שנכתב על ידי משה רבינו בעצמו4.

אין פלא כי הפסוקים שנבחרו להיאמר5 עם פתיחת ארון הקודש והוצאת ספר התורה מן ההיכל, הם אותם הפסוקים שנאמרו על ארון הקודש המקורי שהיה במשכן:

"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך..."6.

בהמשך נקרא גם על דמיון נוסף לארון הקודש שהיה במשכן ובמקדש, והוא בפרוכת הנמצאת לפני ארון הקודש בכל בית כנסת.

ארון קודש נייד

כעת, הבה ונעסוק במבנהו של הארון.

בימינו, אנו רגילים כי ארון הקודש מוצב באופן קבוע בבית הכנסת. מעניין לציין כי בימים עברו הארון היה נייד יותר, ולפיכך במשנה7 הוא נקרא בשם "תיבה".

מתי היו משנעים את הארון? למשל, כשעם ישראל היה בצרה, היה בית הדין קובע סידרה של תעניות ציבור בהם התנזרו מאכילה ושתיה ועסקו בחשבון נפש ותפילה לישועת הבורא. במסגרת כמה מצומות אלו, הייתה נערכת תפילה המונית ברחוב העיר. לתפילות אלו היו מוציאים את התיבה – ארון הקודש – לרחוב, ומניחים אפר על גבי התיבה.

פעולה זו סימלה8 את צערם של המתפללים על שנכשלו בחטאים, ובעטיים אינם יכולים לעסוק בתורה במנוחה.

בחלוף השנים נתקבע מעמדו של ארון הקודש כארון של ממש הקבוע במקום אחד.

ישנם בתי כנסיות בהם יוצרים בבניין גומחה ייעודית ההופכת לארון הקודש. במקומות אחרים, הארון בנוי כיחידה אורגנית בפני עצמו ומוצמד לקיר; ובמקומות בהם יש צורך בכך, רבים נוהגים להתקין לארון הקודש דלתות פלדה ומערכת נעילה מפני גנבים.

כך או כך, כאשר בונים בית כנסת חדש בעיר, ראוי לבנות את הארון לפי הסגנון המקומי המקובל9.

הפרוכת

בתוך הארון מאוחסנים ספרי התורה לצד האביזרים השונים – הכתרים, הרימונים, וכדומה. במקומות בהם ספרי ההפטרה כתובים על קלף, אף הם מאוחסנים בארון או בתא מיוחד בו.

לפני הארון תלויה הפרוכת, ויש האומרים שאף היא נלקחה מן הארון המקורי שהיה במשכן ובמקדש. שם נועדה הפרוכת להבדיל בין הקודש וקודש הקודשים.

גם כאשר ארון הקודש היה נייד, הייתה לו פרוכת – פיסת בד שהייתה מכסה את התיבה10. הפרוכת אם כן לא נועדה ליופי בלבד, אלא יש לה חשיבות בפני עצמה. לפיכך, גם כאשר ארון הקודש מפואר והפרוכת עלולה להסתיר את יופיו החיצוני, אין לוותר על הפרוכת11.

בחלק מעדות המזרח נהוג12 לפרוס פרוכת נוספת בתוך ארון הקודש, מאחורי דלתותיו.

כבוד במזרח

מיקומו של ארון הקודש הוא בקיר בית הכנסת שמול המתפללים13 בעת תפילתם - לכיוון ירושלים. כך נערכת התפילה כולה אל מול ארון הקודש וספרי התורה שבו.

הכותל בו שוכן ארון הקודש זכה לכינוי "מזרח" - בשל העובדה שלאורך שנים היה עיקר ריכוז היהודים בארצות שממערב לארץ ישראל ותפילתם הייתה עם הפנים למזרח.

היותו הקיר המרכזי בבית הכנסת, שאליו נשואות עיני הקהל, הפכה אותו למקום המרכזי והחשוב בבית הכנסת שכן הרבנים, זקני הקהל ומכובדיו היו יושבים בקידמת בית הכנסת14, ב"מזרח". כך, המונח "לשבת במזרח" הפך להיות כינוי ל"לשבת במקום מכובד."

מי מתפלל לארון?

מיקומו של הארון יכול ליצור בעיות לכאורה. ראשית, אדם המביט מהצד עלול לחשוב כי אנשים מתפללים לארון הקודש ולא לבורא העולם, חלילה; ושנית, כאשר הרב דורש אל הקהל, עליו לעמוד כשגבו מופנה לארון הקודש!

בספרי ההלכה15 מובא כי אין כל בעיה16 להשתחוות לעבר ארון הקודש, כיוון שברור לכולם שהתפילה היא לבורא העולם. עם זאת, היו שציינו17 כי יש להימנע מן המנהג לקוד קלות לעבר הארון עם הכניסה לבית הכנסת, מסיבה זו.

ומה עם הרב או הדרשן?

מתברר שמותר לו לעמוד עם הפנים לציבור, למרות שגבו מופנה אל הארון. ניתנו לכך שתי סיבות: א) מפני שספר התורה מכוסה ונמצא בארון נפרד, הוא נחשב ב'רשות' משלו ואין בעיה להפנות אליו את הגב. ב) הדרשה נאמרת תמיד לכבוד התורה, ולפיכך מותר לעשות זאת לכבודה18.

ויהי בנסוע הארון...

כאשר פותחים את הארון ומוציאים את ספרי התורה נהוג לעמוד, מפני כבודם של ספרי התורה19. אמנם, כיוון שהארון נחשב ל"רשות" נפרדת (כאמור), הרי שכל עוד וספרי התורה נמצאים בתוך ארון הקודש אין זה חיוב גמור לעמוד לכבודם.

דין זה משמעותי במיוחד בזמנים בהם בנוסף לפתיחת הארון לצורך הוצאת ספרי התורה נפתח ארון הקודש פעמים נוספות בפרקים מסויימים בתפילה. מכיוון שהעמידה אינה דין מפורש אלא מנהג, מי שלא יכול לעמוד על רגליו בכל פעם בו נפתח הארון, לא צריך לעשות זאת.

הזמן בו פותחים את הארון ומוציאים את ספרי התורה נחשב לזמן סגולה. נאמרות בו תפילות מיוחדות לפרנסה, לברכות, ללימוד תורה ועוד. תפילות מיוחדות חוברו לפתיחת הארון בעת שלושת הרגלים, ראש השנה ויום כיפור..

הבה נאחל איש לרעהו שתפילות כולנו, בכל מקום שרק נישא אותן, יתקבלו לטובה ולברכה לפני בורא העולם.