רבי ישראל אבוחצירא, המוכר בפי כל כ"הבאבא סאלי", היה אחד מגדולי הרבנים של יהדות מרוקו. מנהיגותו התפרשה על פני תקופה סוערת שכללה את דעיכת החיים היהודיים בארצות האסלאם וצמיחתם מחדש בארץ ישראל ובמערב. הוא היה עובד ה' צנוע ופועל ישועות, שחייו הוקדשו לתפילה, לימוד תורה ועזרה לזולת, וסיפורי מופת רבים נשמעו על דמותו הנערצת.
הכירו 16 עובדות שאולי לא ידעתם על חייו ודמותו של הצדיק המפורסם:
1. חוליה בשלשלת זהב
משפחת אבוחצירא המרוקאית היא שושלת מפוארת של מקובלים שראשיתה מיוחסת לרבי שמואל אלבז, תלמידו של רבי חיים ויטאל – שהיה תלמידו המובהק וממשיך דרכו של האר"י הקדוש. סבו של הבאבא סאלי, רבי יעקב אבוחצירא (ה"אביר יעקב"), היה דמות ענקית בתולדות יהדות מרוקו, וספריו, בהם "אביר יעקב" ו"פתוחי חותם", נחשבים ספרים עמוקים וחשובים בתורת הקבלה.
2. "האב המתפלל"
המילה "באבא" בערבית משמעה "אבא" או "סבא". הכינוי "סאלי" הוא ככל הנראה קיצור חיבה לשם "ישראל", אך משמעות המילה בערבית היא "מתפלל". ואכן, במהלך חייו הארוכים, אלפים רבים של יהודים (וגם שאינם יהודים) נהרו אל הבאבא סאלי, אשר קיבל אותם במאור פנים והתפלל עבורם – תפילות שלעיתים קרובות הניבו תוצאות ניסיות.
תפילתו של בעל הפונדק, תפילה בחורבה והתפילה שכמעט הביאה את המשיח – מקבץ סיפורים על תפילה וכוחה הרוחני
3. צמיחה רוחנית בקצה המדבר
אביו, רבי מסעוד אבוחצירא, כיהן כרב ודרשן בעיירה ריסאני שבמחוז תפילאלת – נווה מדבר בקצה מדבר סהרה, מעבר להרי האטלס החוצצים בינו לבין עריה הגדולות של מרוקו. שם, בעיירה המרוחקת, הקדיש ישראל הצעיר את ימיו ולילותיו ללימוד תורה ועבודת ה'. הוא סיגל לעצמו הנהגות מחמירות של פרישות וסיגופים ולעתים תכופות נהג בתעניות דיבור וגם צומות ארוכים משבת לשבת.
![רבי ישראל אבוחצירה, ה"בבא סאלי", בצעירותו](https://w2.chabad.org/media/images/1261/tFNB12619984.jpg?_i=_n504BC99DD0473598AAE3BCDC5D75568D "רבי ישראל אבוחצירה, ה"בבא סאלי", בצעירותו")
4. עלייה לגדולה
כבר בהיותו בן 18, מונה רבי ישראל הצעיר לראש הישיבה בריסאני. בעקבות מתיחות בין המקומיים לשלטון הצרפתי, שהובילה להוצאתו להורג של אחיו הבכור, רבי דוד הי"ד (בשנת ה'תר"פ – 1919), נמלטה המשפחה לכפר בודניב הסמוך, שם מונה הבאבא סאלי כרב המחוז כולו.
5. הוא התחתן 4 פעמים
עוד בהיותו בתפילאלת, בסביבות גיל בר-מצווה, נשא לאישה את בת דודתו רוחמה, שנפטרה יחד עם בתם הראשונה במהלך הלידה. בגיל 16 נשא את פרחה, עמה הביא לעולם שלושה ילדים שהגיעו לבגרות. אשתו השלישית, מרים, ילדה לו ארבעה ילדים. ורעייתו הרביעית הייתה הרבנית סימי, שבתה המנוחה אסתר הייתה נשואה לרב ישר אדרעי, שליח חב"ד בנתיבות.
6. חכם נודד
חייו של הבאבא סאלי התאפיינו בנדודים רבים. בשנת תרפ"ב (1922) עלה הבאבא סאלי לראשונה לארץ הקודש ולמד בישיבת המקובלים "בית א-ל" בירושלים העתיקה. לאחר מכן נקרא לשוב לתפקידו בבודניב, משם עלה שוב לארץ, ואז חזר למרוקו, ובשנת תשי"א (1951) עלה שוב עם משפחתו לארץ ישראל, אך בהמשך עבר לצרפת וחזר שוב למרוקו.
7. ימים נוראים בישיבת "תומכי תמימים"
בעשור האחרון לשהותו במרוקו, נהג הבאבא סאלי לנסוע מדי שנה לישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בברינואה, צרפת. שם, כאורחו האישי של המשפיע הנודע הרב ניסן נֶמֶנֹוב, היה שוקע בלימוד תורת החסידות. תלמידי הישיבה סיפרו כיצד פעם אחת, ראו אותו בשעת לילה מאוחרת, לאחר נסיעה מתישה במשך 10 שעות ממרוקו, פורס מחצלת ומתיישב ללמוד ברציפות עד עלות השחר – אז כבר היה מוכן להתחיל את יומו החדש.
8. הקשר המיוחד עם הרבי מליובאוויטש
במרוקו פעל הבאבא סאלי יד ביד עם השליח הרב שלמה מטוסוב ויתר שלוחי חב"ד. באמצעותם, וגם בעצמו, ניהל תכתובת קרובה עם הרבי – הן בנוגע לענייניו האישיים והן בנושאים הנוגעים לעבודת הציבור וענייני הקהילה.
צפו: הרב מכלוף קריספין מספר על המפגש האישי הראשון שלו עם הרבי - ועל הבבא סאלי
9. המכתב שחולל תפנית
בשנת ה'תשי"ב (1952) ביקש הבאבא סאלי להגר לארצות הברית, שם קיווה ללמוד תורה ולעבוד את ה' ללא הפרעות. תוכניותיו השתנו לאחר שקיבל מכתב מהרבי מליובאוויטש, בו המליץ לו להמשיך בעול הנהגת העדה מתוך הכרה בהשפעתו הכבירה על יהודי צפון אפריקה בארץ ישראל1.
10. מבצעי המצוות
כאשר הכריז הרבי על "מבצע תפילין" (בשנת ה'תשכ"ז – 1967) ו"מבצע נרות שבת קודש" (בשנת ה'תשל"ד – 1973), הביע הבאבא סאלי את תמיכתו הנלהבת במבצעי הקודש ועודד אחרים להצטרף לביצועם. כך היה גם בנוגע למבצע כתיבת ספר התורה של ילדי ישראל – הבאבא סאלי אף כתב כי הוא שולח את ברכתו האישית לכל ילד וילדה שירכשו אות בספר התורה (לרכישת אות בספר התורה – לחצו כאן).
צפו: בר מצווה בקוקפיט מעל האיים הקריביים
11. משכן בנתיבות
בשנת ה'תשכ"ד (1964) חזר הבאבא סאלי לארץ ישראל ונשאר בה עד סוף חייו. בשנת תש"ל (1970) קבע את משכנו בעיירת הפיתוח הדרומית נתיבות, ומאז נקשר שמה של העיירה בדמותו ומורשתו.
12. פועל ישועות
הבאבא סאלי נהג לחלק עראק למקבלי פניו, כצינור גשמי להורדת שפע רוחני והמשכת רפואה ניסית. כאשר היה מגיש לאדם כוסית ערק, הציפייה הייתה שהלה יברך וישתה מתוך כוונה לזירוז ביאת המשיח. יודעי דבר מספרים כי בקבוק העראק של הבאבא סאלי, שהיה מכוסה במטפחת, מזג מתוכו כמות הגדולה בהרבה מתכולתו הטבעית. לעיתים קרובות הִתנה באבא סאלי את ברכותיו בכך שהמקבל יתחזק בשמירת מצוות – תנאי שאנשים ששו לקבל על עצמם באהבה ובחפץ לב.
13. מופת של פשטות וצניעות
גם כאשר שועי עולם, נבחרי ציבור ומנהיגים חברתיים צבאו על דלתו, הבאבא סאלי לא התרשם מגינוני כבוד ולא השית לבו על יחס חיצוני. לבושו נותר תמיד פשוט כשהיה: גלימה מרוקאית מסורתית (ג'לבייה) והצעיף האופייני שעטף את ראשו. הצ'קים שהוצעו לו על ידי תורמים נלהבים ומתנות יקרות הערך שבהם ביקשו לחלות את פניו, לא דיברו אליו כלל. הוא הסתפק במחצלתו הפשוטה ובחדרו הקטן שם הגה בתורה ועבד את בוראו בצניעות ובענווה.
14. רצוּף אהבה, פקוּד ניסיונות
חייו של הבאבא סאלי היו רצופים בניסיונות קשים. בנוסף להרג אחיו הנערץ, רבי דוד, הוא התאלמן בטרם עת מאשתו הראשונה, ושכל כמה מילדיו, ביניהם בנו הבכור, "הבאבא מאיר", שנחשב לממלא-מקומו הצפוי בהנהגת העדה.
הרבי מסביר: כיצד מתמודדים עם ניסיונות?
15. כתבים ושירה
אף שכל חייו היוו שיעור חי של תורה ודבקות בה', לא השאיר אחריו רבי ישראל אלא מעט כתבים, ביניהם הספר "אהבת ישראל" שיצא לאור רק לאחר פטירתו, ומספר פיוטים מקוריים שהמפורסם שבהם הוא "יוֹדוּ לְךָ רַעְיוֹנַי, אֵ-ל מִבֶּטֶן יוֹצְרִי" – שיר הודאה והלל לה', העורג בכיסופים נלהבים להתגלות ה' בגאולה העתידה לבוא.
16. ההילולא השנתית בנתיבות
הבאבא סאלי השיב את נשמתו לבורא ביום ד' בשבט תשמ"ד (ינואר 1984), כשהוא זקן ושבע ימים בן 94 שנה, ובו ביום נטמן גופו הקדוש בנתיבות. מאז, ובכל שנה, נערכת במקום מנוחתו הילולא גדולה ביום פטירתו, המושכת אליה המונים מכל רחבי העולם, וכוללת תפילות, שירה, סעודות מצווה, ודברי תורה והתעוררות.
הוסיפו תגובה