"ויהי השמש באה ועלטה היה, והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה" (בראשית, טו, יז).

ברית בין הבתרים הייתה אחת מהאירועים החשובים ביותר בתולדות עם ישראל. היה זה רגע בו האלוקים הבטיח לאברהם על הסבל והכאב שיחוו צאצאיו לצד הימים הטובים שיבואו עליהם. הבטחה אלוקית זו עמדה למול עיני עם ישראל במשך שנים של שעבוד וצרות; ולמעשה, קיים חלק נוסף בברית זו שעדיין לא התקיים עד היום הזה. אנו מקווים ומתפללים למילוי חלק זה, עם ביאתו של המשיח במהרה בימינו.

הרקע ההיסטורי לברית בין הבתרים

בארץ כנען מתחוללת מלחמה בין שתי קבוצות מלכים: האחת מונה חמישה מלכים שהתאגדו יחדיו, ואילו השניה, החזקה יותר, מונה ארבעה מלכים. הקבוצה השניה והחזקה מנצחת במלחמה, ובדרך שובה את לוט, אחיינו של אברהם.

כאשר הדוד אברהם שומע על תוצאות המלחמה, הוא לא מהסס פעמיים. הוא יוצא למלחמה נגד ארבעת המלכים. למרות נחיתותו המספרית הוא מנצח אותם, משחרר את לוט ועמו את כל השבויים, משיב אותם הביתה ואף משיב להם את רכושם.

לאחר המלחמה החל אברהם לחשוש: האם הנס הגדול שאירע לי בא כשכר על כל המצוות שעשיתי? האם לא אוסיף עוד לקבל שכר?

בורא העולם התגלה אליו ואמר לו: "אל תירא אברהם... שכרך הרבה מאוד!"

"אד-וני אלוקים, מה תתן לי, ואנוכי הולך ערירי?" תוהה אברהם. מה טעם לי לקבל שכר, אם לי ולאשתי שרי לא נתת בן?"

בתגובה מבטיח לו האלוקים: "אשר ייצא ממעיך הוא יירשך... הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם.. כה יהיה זרעך."

הוא מוסיף ומבטיח לו כי ארץ כנען תינתן לו ולזרעו אחריו. ואברהם מבקש מאלוקים סימן, כיצד הוא אכן יידע כי הוא עומד לקבל את הארץ.

כריתת הברית

כיום כולנו מכירים את הביטוי 'כריתת ברית' שמשמעותה איחוד, הצהרת נאמנות עמוקה בין שני ידידים, ארגונים או מדינות. אך אם תתמקדו לרגע בביטוי 'כריתת ברית', הוא מכיל, לכאורה, משמעות הפוכה: כריתה משמעותה קטיעה וניתוק, ואילו המילה היא איחוד וחיבור. על פניו נראה כי צמד המילים כריתת ברית הוא לכרות ולקטוע את האיחוד.

אך צמד מילים אלו נובע ממנהג קדמון, טקס שהיה כרוך באותו איחוד וברית. במהלך טקס זה היו שני הצדדים הכורתים ברית ביניהם לוקחים בעל חי (או כמה בעלי חיים) וחותכים אותם לשניים. הם היו עוברים בין שני החלקים כדי לסמל את החיבור ביניהם.

כהכנה לברית בין הבתרים, בורא העולם אמר לאברהם אבינו לקחת "עגלה משולשת, ועז משולשת, ואיל משולש, ותור וגוזל" ולבתר את העגלה, העז, האיל והתור לשני חלקים.

הברית כפי שהוא מופיעה בתורה

כך מתוארת הברית בספר בראשית, פרק טו פסוקים ז-כא (הטקסט המקורי מופיע באותיות מודגשות, עם מילות הסבר – המבוסס בעיקרו על פירושו של רש"י – באותיות רגילות):

ויאמר אליו האלוקים: "אני ה' אשר הוצאתיך מארץ כשדים לתת לך את הארץ הזו לרשתה." ויאמר אברהם: "ה' אלוקים, במה אדע כי אירשנה"? כיצד אדע כי אני אכן עומד לרשת את ארץ ישראל?

ויאמר אליו האלוקים: זהו הסימן בו תדע כי אכן הארץ הזו ניתנה לך ולזרעך.

קחה לי עגלה משולשת, שלושה עגלים, ועז משולשת ושלושה עיזים, ואיל משולש ושלושה אילים, ותור וגוזל אחד.

אברהם עשה כפי אשר ציווה אותו האלוקים. ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתווך – וחתך את כל אחד מהבהמות לשני חלקים, ויתן איש את בתרו לקראת רעהו – הוא הניח את שני החלקים זה מול זה. ואת הציפור לא בתר.

וירד העיט על הפגרים כדי לאכול מפגרי הבהמות שהיו שם, וישב אותם אברם – הפריח והבריח את העיט.

ויהי השמש לבוא השמש עמדה לשקוע ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו.

ויאמר האלוקים לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם מכיוון שהם עתידים לרדת למצרים, שם הם יחוו יסורים תחת ידי המצרים, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה.

בסופו של דבר הם יצאו ממצרים, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי – אעניש את המצריים על כך שהם התעללו בבני-ישראל, ואחרי כן, אחרי שהמצריים ייענשו על חטאיהם, יצאו בני ישראל ממצרים ברכוש גדול.

אך כל זה עומד להתרחש רק לאחר מיתתך. ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, תקבר בשיבה טובה.

במצרים ישהו בני ישראל במשך שלושה דורות, ודור רביעי ישובו הנה לארץ ישראל, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה – רק אז יהיה חטאם של תושבי ארץ כנען גדול מספיק כדי שהם ייענשו, יוכחדו מן הארץ ובני-ישראל יירשו את ארצם.

ויהי השמש באה – השמש שקעה, ועלטה היה, והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, היה זה כביכול האלוקים שפסע בין בתרי הבהמות כדי לסמל את כריתת הברית בינו ובין אברהם.

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני, את הקניזי, ואת הקדמוני, ואת החיתים, ואת הפריזי, ואת הרפאים, ואת האמורי, ואת הכנעני, ואת הגרגשי ואת היבוסי – אלו הם שמות האומות שהתגוררו בארץ כנען באותם הימים.

פרשנות

"שבעים פנים לתורה." התורה שבכתב נכתבה במילים הניתנות לפירושים רבים, וכמו בתורה כולה ישנם פירושים רבים על ברית בין הבתרים המסבירים את המשמעות המילולית והמיסטית של מה שהתרחש באותם רגעים.

הנה כמה מהם:

בורא העולם ציווה לאברהם לקחת "עגלה משולשת, עז משולשת ואיל משולש." מה משמעות המילה 'משולשת'?

ישנם דיעות שונות בפרשני המקרא. רש"י מסביר את המילה משולשת מלשון 'כפול שלוש'. האלוקים ציווה לאברהם לקחת שלושה מכל מין – שלושה עגלים, שלושה עיזים ושלושה אילים. מפרשים אחרים 1מסבירים כי הכוונה היא לגיל הבהמות וכי עליהם להיות בני שלוש.

רמזים שונים נאמרו מדוע אברהם הצטווה לקחת בהמות אלו. ישנם המסבירים כי היה בכך רמז לקרבנות שיוקרבו בבית המקדש שיהיו מורכבים מעגלים, עיזים, אילים וציפורים2. אחרים3 רואים בכך רמז לאברהם, יצחק ויעקב (אברהם הגיש לאורחיו לשון של עגל, בסיפור העקידה הוקרב תחת יצחק איל, ואילו יעקב התעטף בגדי עיזים כשבא לקבל את ברכות אביו). וישנם שרואים בכך רמז לגלויות ישראל שישתעבדו תחת מלכויות יון, מדי ופרס.

לאחר-מכן העיט מנסה לרדת ולאכול מנבלות הבהמות, אך אברהם מפריח אותו. את מי מסמל העיט? ישנם כאלו4 הרואים בעיט את אומות העולם המנסים להכחיד את עם ישראל, אך אברהם מפריח ומבריח אותם – הם לעולם לא יצליחו לעשות זאת. דיעות אחרות5 דווקא רואות את העיט כדוד המלך שינסה "לאכול את הפגרים", להילחם באומות העולם שמנסים להכחיד את עם ישראל, אך לא יורשה לו לעשות זאת עד שיבוא מלך המשיח וישלים את המלאכה.

נאמר לאברהם כי "גר יהיה זרעך בארץ לא להם... ארבע מאות שנה", אך עם ישראל התגורר במצרים רק מאתיים ועשר שנה. ארבע מאות השנים החלו להיספר מיד ברגע בו נולד יצחק, ואכן מזמן לידת יצחק עד ליציאת מצרים חלפו ארבע מאות שנה. הפרשנים מסבירים כי למרות שהירידה למצרים החלה רק 190 שנה לאחר-מכן, יצחק ויעקב עצמם היו צריכים לנדוד ממקום למקום ובכך התקיימה הגזירה כי "גר יהיה זרעך בארץ לא להם."

בשורת הברית

אך המוטיב העיקרי בברית היא העובדה שעם ישראל עומד לסבול, הוא עומד לחוות רגעים קשים ועם זאת בסופו של דבר הוא ייצא כמנצח וידו על העליונה. הברית מסתיימת בהבטחה האלוקית כי עם ישראל יירשו את הארץ המובטחת, ארץ בה שכנו עשר אומות. אך גם כאשר בני-ישראל שבו לארץ בסופו של דבר, הם הצליחו לכבוש רק חלק מהארץ שהובטחה להם – הם ניצחו רק שבע אומות. החלק הסופי של הברית, אם כן, עדיין לא התקיים עד היום הזה. רק עם ביאתו של המשיח, יקבלו בני ישראל את הארץ המובטחת בשלימותה.