הלצה מפורסמת מספרת על ילד שכתב במכתב בקשה לקבל מאה שקלים, ושיגר אותה באמצעות הדואר, במעטפה אותה מיען "לאלוקים". אנשי הדואר, שלא ידעו מה לעשות במעטפה, החליטו להפנות אותה לביתו של ראש הממשלה.
כשראש הממשלה נתקל במכתב, הוא חייך. הרעיון המקורי של הילד שעשע אותו, והוא החליט לשגר לו בחזרה מטבע של עשרה שקלים במעטפת רשמית ומכובדת שלוגו הממשלה מתנוסס עליה. כעבור מספר ימים הגיעה לתיבת הדואר של ראש הממשלה מעטפה נוספת שהייתה ממוענת ל"אלוקים", בכתב היד המוכר של אותו הילד.
"אלוקים", כתב הילד במכתב, "תודה על שמילאת את בקשתי". ובקשה נוספת: "אם אפשר, בפעם הבאה - אל תשלח לי דרך הממשלה. הם גבו תשעים אחוז מס מהכסף"...
כאשר שואלים אותנו "היכן נמצא אלוקים", התשובה היא ברורה - בכל מקום. זאת משום שהבורא אינו מוגבל להגדרת מקום ספציפית שבו הוא נמצא. מציאותו אינה מוגבלת בהגדרת מקום.
ובכל זאת, ישנם מקומות בעולם שבהם נוכחותו של הבורא "מוגברת". זהו בית הכנסת.
אולי אתם מתפללים בבית הכנסת שלוש פעמים ביום, ואולי לעתים יותר רחוקות. כך או כך, אתם מוזמנים להצטרף לסידרת מאמרים מיוחדת שתעסוק בנושא בית הכנסת. מדוע בית כנסת, כיצד בונים אותו ומה עושים בו – כאן תמצאו את כל התשובות.
בפרק הנוכחי נלמד: מתי נוסד בית הכנסת, ועל חשיבותו במקורות.
בית הכנסת של משה רבינו
בניגוד למה שניתן לחשוב, בית הכנסת לא ליווה את תולדות עם ישראל מאז היווסדו, וגם לאחר קבלת התורה והתחלת שמירת המצוות לא היה קיים מושג בית הכנסת במתכונתו הנוכחית. ובמילים אחרות: אם מדריך תיירים מציע לכם להתפלל בבית הכנסת של משה רבינו, כנראה שהוא לא בקי בחומר...
באותם ימים, כמובן, המשכן – ולאחריו בית המקדש – היו המקומות העיקריים בהם היו בני-ישראל מתקבצים כדי להתקשר עם בורא העולם.
האזכור הראשוני לבית הכנסת במקורותינו מופיע בספרו של ירמיהו1, מהנביאים האחרונים, שחי ופעל בסיום תקופת בית המקדש הראשון ולאחר חורבנו בעת גלות בבל.
דברי הנביא הם: "ואת בית העם שרפו הכשדים באש", ורש"י מפרש ש"בית העם" הוא "בתי כנסיות".
מתפילה לבית כנסת
מדוע בתחילה לא היו בתי כנסיות, וכיצד הם הופיעו לפתע? כדי להכיר את תולדות בתי הכנסת בהיסטוריה היהודית, יש להקדים ולהכיר את מקורה של התפילה כפי שאנו מכירים אותה היום2:
בימי קדם, כל אדם שרצה לשאת תפילה לבורא העולם היה עושה זאת בעצמו. לא היה טקסט מיוחד או תפילה מסודרת. אך בתקופה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, עזרא הסופר, שהיה המנהיג הרוחני באותה עת, הבחין כי תפילת המון העם משובשת, ולפיכך הוא קבע יחד עם אנשי כנסת הגדולה טקסט קבוע לתפילות. הטקסט כלל שבחים לאלוקים לצד בקשות על כל צרכי האדם.
את זמני התפילה הוא קבע לפי זמני הקרבת הקרבנות הקבועים בבית המקדש. שחרית נאמרת בזמן בו הקריבו בבית המקדש את קורבן ה'תמיד' של שחר; מנחה נאמרת בזמן קורבן ה'תמיד' של הצהריים; ותפילת ערבית כנגד איברי הקורבנות שנשרפו על גבי המזבח במשך הלילה.
כך התחילו להתקיים בתי הכנסת במתכונת המוכרת לנו, בהם בני הקהילה התפללו בנוסח אחיד. כאשר הגולים עלו חזרה לארץ ישראל ובנו את בית המקדש השני - המשיכו להתפשט בתי הכנסת במקומות יישוב היהודים ברחבי הארץ.
בית מקדש בכל מקום!
נקודת המבט היהודית על משמעות בית הכנסת משתקפת בדברי הנביא יחזקאל3, שחי גם הוא באותה תקופה - שלהי ימי בית המקדש הראשון ותחילת ימי גלות בבל: "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם". וכפי שמפרש רש"י4: "בתי כנסיות שאנו יושבים בהם, נחשבים לבית המקדש".
בפירוש מצודת דוד מובהרת משמעות תפקידם של בית הכנסת כ"תחליף זמני" לבית המקדש, מעט יותר: "רצונו לומר, אשרֶה שכינתי בבתי הכנסיות שלהם".
כלומר: בדיוק כשם שבורא העולם אמר כי הוא שוכן "בתוך" בית המקדש, כך קדושה זו נמצאת ומתרכזת בבתי הכנסת. ביטויים מופלאים בסגנון זה, המלמדים על חשיבותו של בית הכנסת כמקום בו שורה הקדוש-ברוך הוא בעולם, נמצאים גם במדרש5: "אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם!", ובגמרא6: "אמר רבי יצחק, מנין שהקדוש-ברוך-הוא מצוי בבית הכנסת? שנאמר 'אלוקים ניצב בעדת אל7'".
כדאי לבוא לבית הכנסת
מעלתו הסגולית של בית הכנסת משפיעה גם על הבאים בשעריו. דימוי מעניין נמצא במדרש8, המשווה את הכניסה לבית הכנסת לטבילה בנחל. שכן, כשם שהטובל בנחל והוא טמא - נטהר, כך גם בבתי הכנסת "בני אדם נכנסין לתוכן כשהן מלאין עוונות, ויוצאין מלאין מצוות".
מסיבה זו, מומלץ ביותר להשתדל לערוך את התפילות בבית הכנסת - אפילו אם באותה העת לא מתקיים "מניין" בן עשרה בני-מצוות, ונוסח התפילה הנאמרת זהה לכפי שהייתה במקום אחר. שכן, בבית הכנסת ישנה סגולה מיוחדת שתפילתו של היהודי תתקבל במרומים9.
כי הם חיינו...
דו שיח מעניין בין האמורא הארץ-ישראלי רבי יוחנן ובין תלמידיו, המובא בגמרא10, מגלה לנו סגולה מיוחדת נוספת הקשורה עם ביאה תמידית לבית הכנסת:
היה זה כאשר שמע רבי יוחנן אודות כמה אנשים בבבל שהאריכו ימים בצורה מופלגת. לשמע הדברים השתומם רבי יוחנן, ושטח את פליאתו באזני תלמידיו: הכיצד יתכן שיהודים יאריכו ימים בחוץ-לארץ, והפסוק כורך את אריכות הימים בישיבה בארץ ישראל: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם - על האדמה"?...
רק לאחר שתלמידיו סיפרו לו שאותם הזקנים משכימים לבית הכנסת בבוקר ומאחרים לצאת מבית הכנסת בערב, נחה דעתו של רבי יוחנן, ואמר שהנהגתם הזו היא שהועילה להם שיאריכו ימים.
כל אחד מאיתנו, בארץ או בחו"ל, יכול להוסיף בהגעה לבית הכנסת ובשהייה בו. ומתוך תפילה שנזכה כולנו לאריכות ימים.
בפרק הבא: כיצד בונים בית כנסת?
כתוב תגובה