וישב יעקב, ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ה'תשל"ב

בס"ד. ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען1. וידועים הדקדוקים והדיוקים בזה בתו"א2, דצריך להבין מהו כפל הלשון ארץ מגורי אביו ארץ כנען. וגם צריך להבין מה שארץ ישראל נקראת כאן בשם ארץ כנען. ובהקדם הידוע בענין השם, ששמו אשר יקראו לו בלה"ק מהווה ומחי' ומקיים את הנברא3, וכתורת הרב המגיד4 עה"פ5 נפש חי' הוא שמו, והיינו, שגם לאחרי ההתהוות הנה החיות הנמשך להנברא הוא באופן שאותיות השם מורים על ציור האור הנמשך להחיות כו'6. וא"כ, גם אם הכתוב רוצה להוסיף ולפרש מהי ארץ מגורי אביו, הי' לו לקרותה בשם אחר, ולא בשם ארץ כנען, לאחרי שנתבאר מכבר (בפרשיות הקודמות) שכנען אינו ענין רצוי7. וביותר צריך להבין, מה שמצינו שארץ ישראל נקראת בתורה בשם ארץ כנען גם לאחר מ"ת, וגם לאחר כיבוש א"י ע"י יהושע. דהנה, גם בנוגע לשם ארץ כנען שנאמר לפני מ"ת, הרי התורה היא נצחית8, וכמבואר במ"א9 הטעם שאפשר להתפיס בשבועה דויואל משה10, אף שלאח"ז התיר משה שבועתו11, כיון שכל דבר הכתוב בתורה הוא נצחי, ולכן גם לאחרי שנתבטלה השבועה, נשאר בקיומו הענין דויואל משה כו'. ומזה מובן, שגם מה שא"י נקראת בשם ארץ כנען לפני מ"ת, ה"ז ענין נצחי, ובפרט שגם לאחר מ"ת נזכר כמ"פ בתורה השם ארץ כנען.

בזה, כמבואר בתו"א2 שב' בחי' ארץ הו"ע מ"ש12 אתהלך לפני הוי' בארצות החיים, ארצות לשון רבים, שיש שני ארצות כו'. ועז"נ וישב יעקב בארץ גו' בארץ גו'. דהנה, וישב13 הו"ע השפלה וירידה ממקום עמידתו (דכשאדם עומד, אזי ראשו מוגבה למעלה, וכשיושב אזי ראשו מושפל ומתקרב יותר לרגליו ולארץ). וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שבחי' יעקב נמשך ונשפל להיות בארץ מגורי אביו, דמגורי יש בו ב' פירושים, הא' הוא לשון יראה, והב' הוא לשון אוצר, כמו מגורה מלאה פירות14, שהוא כלי שאוצרין לתוכו, ושניהם עולים בקנה אחד, כי יראת ה' היא אוצרו כתיב15, וכן בדברי רז"ל אוצר של יראת שמים16, שהיא בחי' יראה עילאה, יראת בושת, שזהו כלי קיבול לחכמה עילאה, בחי' מגורי אביו. ונוסף לזה, וישב יעקב גו' בארץ כנען, דכנען פירושו סוחר (כפירוש רש"י בפרשתנו17 : כנעני תגרא), וארץ כנען פירושו ארץ שעושין בה מסחר, שזהו כללות ענין ירידת הנשמה למטה בגוף, בשביל ענין המסחר, עד"מ כמו הסוחר שיפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר, וכל עיקר כוונתו להיות מפזר ונוסף עוד18, שזוהי העלי' שלאחרי הירידה. והענין בזה, דהנה, הנשמה למעלה היתה בבחי' ביטול, וכמ"ש19 חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, ואין עמידה אלא תפלה20, שעומדת בביטול באהוי"ר וכו'. ואח"כ ירדה הנשמה למטה, שזוהי ירידה שבאי"ע לגבי מעמדה ומצבה בהיותה למעלה. אך עז"נ21 טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, דזהב וכסף קאי על האהבה והיראה של הנשמה למעלה, דכסף הוא מלשון נכסוף נכספתי גו'22 (כמבואר בתניא23 ), דהיינו בחי' אהבה (אלא שבאהבה גופא יש גם בחי' אהבה כרשפי אש כו'24 ), וזהב מצפון יאתה25, שהוא בחי' השמאל, בחי' יראה. ואלפי הוא מלשון אולפנא ולימוד26, שזהו האהבה והיראה שהיתה הנשמה למודה ומורגלת בהם בתחלה. ועז"נ טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, שיש יתרון ומעלה בתורת פיך בעוה"ז [והיינו, שאין הכוונה להתורה כמו שהיא למעלה, שעז"נ27 ואהי' אצלו אמון, אלא דוקא להתורה כמו שירדה בגילוי למטה, שזהו תורת פיך, היינו, מה שנמשך מבחי' הדיבור שלמעלה בפיו של האדם למטה, כמ"ש ואשים דברי בפיך28, תען לשוני אמרתך29, וכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו30 ], יותר מבחי' זהב וכסף (יראה ואהבה) שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שגם כשיבוא לבחי' ארץ מגורי אביו, בחי' יראה עילאה, ה"ז גם ירידה והשפלה לגבי יעקב, כי, על בחי' יעקב נאמר31 ואוהב את יעקב, שזוהי בחי' שלמעלה מתהו ותיקון32. אמנם, זהו רק התחלת הירידה. ואח"כ נמשך למטה יותר, בארץ כנען, שזוהי תכלית הירידה עד למטה. וזהו מה שבביאור ענין כנען בקדושה בתו"א2, מובא הפסוק33 כנען בידו מאזני מרמה, ולא הפסוק34 ולא יהי' כנעני עוד בבית ה' (שנזכר בהתחלת הדרוש), לפי שבא לרמז על ענין הירידה עד למטה מטה, בבחי' מאזני מרמה. אך כל זה הוא בשביל ענין המסחר, שדוקא עי"ז מתעלית הנשמה למדריגה נעלית יותר מכמו קודם שירדה (כמבואר כ"ז בתו"א הנ"ל, וגם בתו"ח35 ובאוה"ת36, ובדרושי רבותינו שלאח"ז). וזהו גם מה שבפשטות הענינים בא הענין דוישב יעקב כהקדמה לענין דיוסף הורד מצרימה37, שעי"ז נעשה אח"כ העלי' כו' [ולהעיר, שבכמה דרושי חסידות38 שמבארים הענין דירידה צורך עלי', הובא הענין דיוסף הורד מצרימה, מבלי לבאר שזוהי ירידה צורך עלי'], והיינו, שהירידה היא לא רק למטה, אלא גם למצרים, ערות הארץ39, ועד למצרימה, שזהו למטה ממצרים סתם (ע"ד המבואר40 לענין סולם מוצב ארצה41, שארצה הוא למטה מארץ סתם), ועד הירידה לבית האסורים וכו', וכ"ז הוא בשביל הבירורים כו', שזהו ענינו של יוסף, וכידוע42 שיוסף הוא בחי' יסוד דא"ק המברר, ועי"ז דוקא נעשית העלי' כו'.

לקשר זה עם משנת"ל43 שיש ב' בחינות ומדריגות בתורה, בחי' הא', מ"ש בזהר44 תלת קשרין הן, ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה, שהלשון התקשרות הוא בנוגע לשני דברים נפרדים. וכמבואר בביכל תקס"ח (שיצא לאור עתה)45 ד"ה למען תזכרו, שישראל הם בעלי גבול נפרדים כו', ואעפ"כ מתקשראן בהתורה שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה. וכן הוא בקשר השני דאורייתא בקוב"ה, דכמו שאין ערוך לנפש בע"ג עם התורה, בחי' חכמה האלקי', כך יותר אין ערוך לתורה עם עצמות אלקות, כי עצמות אוא"ס הוא חכים ולא בחכמה ידיעא46, ונבדל בערך מן החכמה כו', אך כמו שהנפש מתקשרת ומתאחדת בתורה, כך התורה, אע"פ שהיא בחי' יש נפרד מן העצמות, מ"מ, נכללת ומתאחדת בעצמות כמו שצוררין דבר בדבר כו'. ובחי' הב' שבתורה הוא מה שאורייתא וקוב"ה כולא חד47, שאין זה התקשרות ב' דברים נפרדים, אלא באופן שכולא חד. וכמבואר בתניא48 במעלת התורה על המצוות49, שמצוות הן רמ"ח אברים דמלכא50, שאופן יחודם הוא כיחוד הנפש עם האברים, אבל אורייתא וקוב"ה כולא חד, ולא אברין דמלכא לחוד כפיקודין, שזהו בדוגמת החילוק בין היחוד דאיהו וגרמוהי חד ליחוד דאיהו וחיוהי חד51.

לכאורה הי' אפשר לומר52 שב' בחינות אלו בתורה (אורייתא מתקשרא בקוב"ה, ואורייתא וקוב"ה כולא חד) הם גליא דתורה (באופן של התקשרות) ופנימיות התורה (באופן דכולא חד). ובהקדים, שגם גליא שבתורה היא למעלה [לא רק מתפלה, שענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה41, באופן דמלמטה למעלה, שתלוי בעבודת האדם המתפלל, אלא היא למעלה גם] ממצוות [שהם מלמעלה למטה, שהרי ענין המצוות הוא ההוראה והנתינת כח מלמעלה, ולכן אין זה בדרך התעסקות כמו בתפלה. ועד"מ כשאדם מקדיש בהמה, הרי הקדושה חלה בדרך ממילא, ולא נוגע בזה רצון הבהמה (ורק כאשר הבהמה אינה ראוי' להקרבה, אזי אי אפשר לקיים בה המצוה (שהרי זה מדברים האסורים53 ), אבל אם הבהמה ראוי' להקרבה, אזי לא נוגע בזה רצון הבהמה). משא"כ בתפלה שהיא מלמטלמ"ע, והוא בדרך התעסקות עם התחתון, וכמו שפי' בתרגום עה"פ54 בחרבי ובקשתי, בצלותי ובבעותי, שבזה יכול להיות ולאום מלאום יאמץ55 ], כי, במצוות ישנו ענין של התלבשות, שהרי ענינם הוא להמשיך קדושה בדברים הגשמיים שבהם נעשים המצוות, ולכן אי אפשר להמשיך הקדושה בכל מקום, שזהו שקיום המצוות הוא רק בדברים המותרים, ולא בדברים האסורים (כנ"ל), אבל התורה נמשכת בכל מקום, ונותנת הוראה גם בנוגע לדברים האסורים, כיון שהיא למעלה מהתלבשות. אמנם, אע"פ שגם גליא שבתורה היא למעלה ממצוות, מ"מ, הי' אפ"ל שמעלה זו בגליא שבתורה היא מצד התקשרותה באלקות, שגם בבחי' זו ה"ה למעלה מהמצוות, שהם באופן של התלבשות, אבל אעפ"כ צ"ל בה ענין של התקשרות, דכיון שמדברת אודות דברים גשמיים, ועד לטענות של שקר56, וכמו שנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי57, לכן צריך להיות ענין ההתקשרות דתורה עם קוב"ה. משא"כ פנימיות התורה אינה באופן של התקשרות, אלא באופן דאורייתא וקוב"ה כולא חד. אבל, כל זה אינו מתיישב עדיין58, שהרי במאמר הזהר תלת קשרין מתקשראן מסיים וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא, ונמצא, שענין ההתקשרות הוא גם בבחי' סתים.

הענין הוא, שענין ההתקשרות שבבחי' סתים היינו בהסתים שבגליא. דהנה, גם בלימוד הנגלה ישנו גם לימוד ההלכות כפי שהוא ברוחניות הענינים59 (כמבואר בד"ה קמיפלגי במתיבתא דרקיע60 ), וכמו הלימוד דהמחליף פרה בחמור כפי שהוא ברוחניות הענינים61, דחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לי'62, חמור הוא חסד63, וצריך לנצל ענין זה בחסד דקדושה, שהו"ע ויהי למס עובד64, עבודה דקב"ע, ובחי' פרה הוא בקו השמאל65, ועז"נ המחליף66 פרה בחמור67, היינו שמחליף אופני ודרכי העבודה כו'. ועד"ז הוא בהלימוד דשנים אוחזין בטלית68 ברוחניות הענינים61, שטלית הוא בחי' לבוש, וקאי על מעשה המצוות, וגדול המעשה יותר מן העושה69, וזהו מה ששנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי כו', שטוען שעל ידו נעשית המצוה וכו'. וזהו אופן לימוד התורה למעלה, איך יהי' פסק ההלכה בענין זה. ומובן, שהלימוד ברוחניות הענינים, סתים שבגליא, אינו כמו הלימוד בגליא ממש, שהוא בנוגע לדברים גשמיים, שהרי לא שייך שם גשמיות הדברים. אבל אעפ"כ, גם הלימוד ברוחניות הענינים הוא בנוגע לעניני הנבראים, עולמות בי"ע (ששם מגעת עבודת האדם כו'), וא"כ יש לזה איזה שייכות למציאות. ועד שגם לימוד ההלכות כפי שהוא באצילות70 (כמובן ממ"ש בהערות לד"ה קמיפלגי60), שהוא בחי' אלקות, הרי הלימוד הוא בהשמות שאלקות נתלבשה בהם כו'71. ומכ"ז מובן, שגם בחי' סתים שבגליא שייכת למציאות, ולכן גם בבחי' זו צ"ל ענין ההתקשרות באלקות.

בחי' סתים דאורייתא ממש היא באופן שאין צורך בענין של התקשרות, אלא מלכתחילה אורייתא וקוב"ה כולא חד. והענין בזה, דהנה, גם בסתים שבתורה יש ב' בחינות, גליא שבסתים וסתים שבסתים. ויש ב' אופנים בביאור ב' הבחי' שבסתים58. אופן הא' הוא, דבחי' סתים שבסתים הוא בחי' פנימיות התורה כמו שהיא מצד עצמה, ובחי' גליא שבסתים הוא כמו שנמשכת למטה, וכמו מבשרי אחזה אלקה72, שבכדי להבין ענין הספירות למעלה, הרי ההבנה וההסברה בזה היא מבשרי, וכמארז"ל73 מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה כו', וכיון שההבנה וההסברה היא מבשרי, הרי אין זה באופן של ראי', אלא באופן של אחזה, שהוא רק התרגום של אראה (כמבואר בכ"מ74 ). ואופן הב', שבחי' סתים שבסתים היא פנימיות התורה ממש שתתגלה לעת"ל, שזהו"ע תורתו של משיח, שעז"נ75 ישקני מנשיקות פיהו, ובחי' גליא שבסתים הוא מה שנתגלה עכשיו מעין מה שיתגלה לעת"ל. וע"ד המבואר במ"א שאף שטעמי תורה לא נתגלו76, ויתגלו רק לעת"ל77, מ"מ, מקצת הטעמים נתגלו (כדאיתא באגה"ק78 ), והו"ע מה שר"ש דריש טעמא דקרא79, שזהו בחי' גליא שבסתים. וע"פ כהנ"ל נמצא שבחי' גליא שבתורה (גם סתים שבגליא) היא בחי' התורה שמתקשרת עם קוב"ה. אך בחי' סתים שבתורה (גם גליא שבסתים) היא באופן שאורייתא וקוב"ה כולא חד.

באמת אי אפשר לומר שרק על בחי' סתים שבתורה נאמר אורייתא וקוב"ה כולא חד, שהרי80 הביאור בתניא81 בענין אורייתא וקוב"ה כולא חד כי הוא היודע והוא המדע כו', הוא בעיקר בנוגע לנגלה דתורה, שהרי מבואר שם שהתורה נסעה וירדה בסתר המדרגות כו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עוה"ז כו', ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כו', וכמבואר שם82 בביאור לשון תפיסא (לית מחשבה תפיסא בך כו'46, כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותי' אזי היא תפיסא בהן ומתלבשת בהקב"ה ממש דאורייתא וקוב"ה כולא חד), שזהו כשהאדם לומד את שכל התורה באופן שמשיגו ותופסו בשכלו, והרי ענין זה שייך בעיקר לנגלה דתורה, שבאה בהשגה ותפיסא וכו'. וכמובן גם מהמבואר בתניא48 שמעלת התורה על המצוות היא לפי שאורייתא וקוב"ה כולא חד (כנ"ל ס"ג), שהרי ענין זה הוא בלימוד התורה בכלל, גם גליא שבתורה83.

זה אי אפשר לחלק גם בין בחי' התענוג שבתורה להשגה שבתורה, שההשגה שבתורה, להיותה במדידה והגבלה בשכלו של האדם, ה"ז רק באופן של התקשרות, אבל בבחי' התענוג שבתורה, שהוא למעלה ממדידה והגבלה לגמרי [שהרי עונג הוא למעלה לא רק מכח השכל ושאר כחות פנימיים, אלא גם בכחות מקיפים הנה העונג הוא למעלה גם מהרצון, כמבואר בהמשך תרס"ו84 ובכ"מ], הרי זה באופן דכולא חד, כי, ע"פ המבואר בתניא הרי הענין דאורייתא וקוב"ה כולא חד הוא בהשגת התורה דוקא, כנ"ל.

שבכל המדריגות שבתורה ישנם ב' הענינים, הן ענין התורה כפי שמתקשרת בקוב"ה, והן ענין התורה כפי שאורייתא וקוב"ה כולא חד, והיינו, לפי שגם בחי' העונג שבתורה ישנו גם בקצה התחתון, וגם מי שלימודו באופן של קטנות בתכלית, הנה גם לימוד התורה שלו הוא באופן דאותי אתם לוקחים85.

גם הענין דוישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שהישיבה בארץ מגורי אביו, שזהו כללות ענין מוחין דאבא86 שלמעלה מהשתלשלות, הו"ע הירידה דפנימיות התורה, והישיבה בארץ כנען הו"ע הירידה דנגלה דתורה. ומ"מ, הנה גם שם נמשך בחי' העצמות כו', ואדרבה, יש מעלה בהמשכת התורה למטה בכלל ובגליא דתורה בפרט כו'87, ע"ד האמור לעיל בענין המסחר, שדוקא ע"י הירידה למטה נעשית העלי' למעלה יותר. וכן הוא בנוגע לי"ט כסלו, שכללות ענין המאסר הי' הכנה והקדמה להגאולה שלאח"ז באופן דפדה בשלום נפשי88, וכהשיחה הידועה89 שדוקא לאחר פטרבורג הותחל הענין דהפצת המעיינות חוצה, שעי"ז אתי מר דא מלכא משיחא90. וכמו שדוקא לאחרי גלות מצרים היתה היציאה ממצרים ברכוש גדול91, וכן יהי' בגאולה העתידה (שההתחלה בזה היתה בגאולת אדה"ז בי"ט כסלו), כמ"ש92 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ויתירה מזה, כדאיתא בזהר93 שהגילוים דלעתיד יהיו באופן של נפלאות גם לגבי יצי"מ, בביאת משיח צדקנו, שיוליכנו קוממיות לארצנו, בעגלא דידן.