פרק ז

1אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֚י הָיִ֙יתִי֙ כְּאָסְפֵּי־קַ֔יִץ כְּעֹֽלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר אֵֽין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶֽאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי:
אללי לי.  הנביא מקונן על עצמו אוי לי שהועמדתי לנביא בעת הזאת שאין בנ"א צדיקים בדור:
כאספי קיץ.  נקוד חטף קמץ שאינו ל' פועל כמו יושב אומר אלא לשון מפעל כמו (ישעיהו ל״ג:ד׳) אוסף החסיל כאסיפת קיץ והם סופי תאינים שהן רעות וכן תרגם יונתן כסיופי קייטא:
כעוללות בציר.  ת"י כעוללן בתר קטוף:
אין אשכול לאכול.  כתרגומו לית גבר דביה עובדין טבין:
בכורה.  תאינה טובה המתבשלת בעתה כתרגומו לטביא חמדת נפשי:
2אָבַ֚ד חָסִיד֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּֽאָדָ֖ם אָ֑יִן כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם:
וישר באדם אין.  אדם ישר בבני אדם אין:
יצודו חרם.  יצודו בחרמם ובמצודתם:
3עַל־הָרַ֚ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שׁוֹאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִּׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַיְעַבְּתֽוּהָ:
על הרע כפים להטיב.  על שכר הרעת כפיכם אתם מקוים שיטיב לכם:
השר שואל.  שוחד:
והשופט.  הדן את הדין גם הוא בשילום אומר לשופט חבירו כשהוא גזלן ומחויב בדין שלם לי גמולי בזה ואני אזכה אותך בדין אחר:
והגדול דובר הות נפשו.  המלך או הנשיא אומר בדין רצון נפשו:
הות נפשו.  דבר ההוה לרצונו. ולנפשו כמו (ירמיה טו) אין נפשי אל העם הזה וכן ת"י תחמודי נפשיה:
ויעבתוה.  עשאוה קליעה של חטא בין שלשתן כעבותות העגלה חטאה שהעבות משולשת היא כך מצאתי בתרגו' ירושלמי עבדנוה כקליעה דחובין:
4טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֚וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּֽתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִֽהְיֶ֖ה מְבֽוּכָתָֽם:
טובם כחדק.  טבא דאית בהון קשה למיפק מן ידיה כד מן חדקא קשה לצאת מידו כמו הקוצים הנסבכין בצמר:
ישר ממסוכה.  ישר שבהם רע ממסוכת קוצים:
מסוכה.  כמו (ישעיה ה) הסר מסוכתו:
יום מצפיך.  יום שאתה מצפה בו לטובה תבוא פקודתך:
מבוכתם.  עירבוליהון כמו (שמות יד) נבוכין הם מהומתם:
5אַל־תַּֽאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ:
אל תאמינו בריע.  כמשמעו ורבותינו פירשו כלפי מעלה אל תחטאו ותאמרו הקב"ה אוהבינו והוא ימחול לנו:
משוכבת חיקך.  נשמתך היא תעיד בך:
פתחי פיך.  דברי פיך פתיחות פיך:
6כִּי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּֽחֲמֹתָ֑הּ אֹֽיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ:
7וַֽאֲנִי֙ בַּֽיהֹוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵֽאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי:
ואני בה' אצפה.  הנביא אומר כן:
8אַֽל־תִּשְׂמְחִ֚י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהֹוָ֖ה א֥וֹר לִֽי:
אל תשמחי אויבתי.  בבל ועיר החייבת רומי (ס"א בבל ופרס החייבת):
9זַ֚עַף יְהֹוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֚יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יֽוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ:
10וְתֵרֶ֚א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹֽמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת:
11י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק־חֹֽק:
יום לבנות גדריך.  מוסב על האומרה אלי ועוד היא אומרת אלי יום לבנות גדריך שאת מצפה לו אותו היום:
ירחק חוקו.  זמנו יאריך ולא יבא לעולם:
12י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֚י מָצוֹר֙ וְעַד־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר:
יום הוא ועדיך יבא.  הנביא אומר אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר בטל והלך לו יום ההוא שמור ונצור ולא בטל עדיך יבא בבל להחריבך:
למני אשור.  אשר הוא ראש למרענו:
וערי מצור.  כלומר ועד ערי מצור ויונתן תרגם ודמן חורמיני רבתא:
וים מים.  והיושבים על ים האחרון אשר הוא במערב:
והר ההר.  כמו ויושבי ההר ויונתן לא כן תרגם:
יום לבנות גדריך.  הנביא מבשרו לישראל שיש יום כמוס ומוכן לבנות גדרות חרבותיהן:
יום ההוא ירחק.  ויבטל מעליכם חק גזירות הבבליים ופרסיים:
יום הוא ועדיך יבא.  בעידנא ההיא יתכנשון גלוותא דישראל דמן אתור וגו':
13וְהָֽיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַֽעַלְלֵיהֶֽם:
והיתה הארץ.  ארץ הבבליים ופרסיי':
14רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹאן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ שֹֽׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם:
שוכני לבדד.  שיהא שוכן בטח בדד:
יער בתוך כרמל.  ת"י דהוי צדין בחורשא יתיתבון ככרמלא אותן שהיו שוממים כיערות ישכנו לבדד בתוך כרמל שהוא מקום מיושב ויש לפרש:
שוכני לבדד.  ביערים לא יראו מחיות השדה כבתוך כרמל:
15כִּימֵ֥י צֵֽאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת:
16יִרְא֚וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם יָשִׂ֚ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּֽחֱרַֽשְׁנָה:
17יְלַֽחֲכ֚וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹֽחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהֹוָ֚ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ:
כזוחלי ארץ.  הם נחשים הזוחלי' על גחונם בעפר הארץ:
ירגזו ממסגרותיהם.  יחרדו מרוב דוחק איסוריהם ומסגר כלאם:
18מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֚א עָו‍ֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַֽחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶֽחֱזִ֚יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא:
19יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲו‍ֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאתָֽם:
20תִּתֵּ֚ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַֽאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם:
תתן אמת ליעקב.  ת"י תתיהב קושטיה דיעקב לבנוהי כמה דקיימתא ליה בבית אל טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמה דקיימתא ליה בין בתריא תדכר לנא עקידת יצחק תתן לנו באמת אשר הבטחת ליעקב האמת לנו דבריך אשר הבטחת ליעקב כי לא אעזבך (בראשית כט):
חסד לאברהם.  שכר חסד אשר לאברהם אשר צוה לבניו לשמור דרך ה' לעשו' צדקה ומשפט ולכך לא נאמר וחסד אלא חסד האמת שתאמת לנו את הבטחת יעקב היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם:
אשר נשבעת.  בעקידתו של יצחק בי נשבעתי נאם ה' יען אשר עשית וגומר: