פרק יט

1וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר:

2עַד־אָ֖נָה תּֽוֹגְי֣וּן נַפְשִׁ֑י וּֽתְדַכְּאוּנַ֥נִי בְמִלִּֽים:

תוגיון. ל' תוגה:

3זֶ֚ה | עֶ֣שֶׂר פְּ֖עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי לֹֽא־תֵ֜בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִֽי:

עשר פעמים. עשר פרשיות יש עד כאן:

תהכרו לי. תתנכרו לי:

4וְאַף־אָמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי אִ֜תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשֽׁוּגָתִֽי:

אתי תלין. אני הוא הלוקח מכות על משוגתי:

5אִם־אָ֖מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֜לַ֗י חֶרְפָּתִֽי:

אם אמנם. אתם נוספים עלי לצרתי:

ותוכיחו עלי חרפתי. מראים ומוכיחים חרפתי על פני:

6דְּֽעוּ־אֵ֖פוֹ כִּי־אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּמְ֜צוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף:

7הֵ֚ן אֶצְעַ֣ק חָ֖מָס וְלֹ֣א אֵֽעָנֶ֑ה אֲ֜שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט:

אצעק. על חמס ולא אענה:

8אָרְחִ֣י גָ֖דַר וְלֹ֣א אֶֽעֱב֑וֹר וְעַ֥ל נְ֜תִֽיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים:

9כְּבוֹדִי מֵֽעָלַ֣י הִפְשִׁ֑יט וַ֜יָּ֗סַר עֲטֶ֣רֶת רֹאשִֽׁי:

10יִתְּצֵ֣נִי סָ֖בִיב וָֽאֵלַ֑ךְ וַיַּסַּ֥ע כָּ֜עֵ֗ץ תִּקְוָתִֽי:

ויסע. לשון עקירה:

11וַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו:

12יַּ֚חַד | יָ֘בֹ֚אוּ גְדוּדָ֗יו וַיָּסֹ֣לּוּ עָלַ֣י דַּרְכָּ֑ם וַיַּֽחֲנ֖וּ סָבִ֣יב לְאָֽהֳלִֽי:

ויסולו. לשון מסילה:

13אַחַי מֵֽעָלַ֣י הִרְחִ֑יק וְ֜יֹֽדְעַ֗י אַךְ־זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי:

אך זרו. ל' אכזר:

14חָֽדְל֥וּ קְרוֹבָ֑י וּֽמְיֻדָּעַ֖י שְׁכֵחֽוּנִי:

15גָּ֘רֵ֚י בֵיתִ֣י וְ֖אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי נָ֜כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵֽינֵיהֶֽם:

16לְעַבְדִּ֣י קָ֖רָאתִי וְלֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה בְּמוֹ־פִ֜֗י אֶתְחַנֶּן־לֽוֹ:

17רוּחִֽי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י וְ֜חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי:

לבני בטני. לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני:

18גַּם־עֲ֖וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י אָ֜ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִֽי:

עוילים מאסו בי. נבזה אני בעיני נערים וכ"ש בעיני שרים:

19תִּֽעֲבוּנִי כָּל־מְתֵ֣י סוֹדִ֑י וְזֶֽה־אָ֜הַ֗בְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִֽי:

20בְּעוֹרִ֣י וּ֖בִבְשָׂרִי דָּֽבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָֽ֜אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי:

דבקה עצמי. שאני כחוש מעובי בשרי:

בעור שיני. כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו:

21חָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד־אֱ֜ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי:

22לָמָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ־אֵ֑ל וּמִ֜בְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ:

23מִֽי־יִתֵּ֣ן אֵ֖פוֹ וְיִכָּֽתְב֣וּן מִלָּ֑י מִֽי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ:

24בְּעֵֽט־בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֜עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָֽצְבֽוּן:

בעט ברזל. יחצבון בצור ואח"כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן:

25וַֽאֲנִ֣י יָ֖דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֜אַֽחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם:

ואני ידעתי גואלי חי. וא"ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד:

ואחרון על עפר יקום. לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד יקום יתקיים:

26וְאַחַ֣ר ע֖וֹרִי נִקְּפוּ־זֹ֑את וּמִ֜בְּשָׂרִ֗י אֶֽחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ:

ואחר עורי נקפו זאת. והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו (ישעיהו י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער:

ומבשרי. אני רואה משפטים:

אלוה. ל' משפט ויסורין:

27אֲשֶׁ֚ר אֲנִ֨י | אֶֽחֱזֶה־לִּ֗י וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא־זָ֑ר כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי:

28כִּ֣י תֹֽ֖אמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־ל֑וֹ וְשֹׁ֥רֶשׁ דָּ֜בָ֗ר נִמְצָא־בִֽי:

כי תאמרו מה נרדף לו. כמו (דברים ז׳:י״ז) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו:

ושרש דבר. הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד:

29גּ֚וּרוּ לָכֶ֨ם | מִפְּנֵי־חֶ֗רֶב כִּֽי־חֵ֖מָה עֲו‍ֹנ֣וֹת חָ֑רֶב לְמַ֖עַן תֵּֽדְע֣וּן שַׁדּֽוּן (כתיב שַׁדּֽיּן) :

כי חמה. שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב:

למען תדעון. ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו (שופטים ה׳:ז׳) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא: