פרק יא

1מֹאזְנֵ֣י מִ֖רְמָה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וְאֶ֖בֶן שְׁלֵמָ֣ה רְצוֹנֽוֹ:
2בָּֽא־ זָ֖דוֹן וַיָּבֹ֣א קָל֑וֹן וְֽאֶת־צְנוּעִ֥ים חָכְמָֽה:
בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה: תבוא חכמה:
3תֻּמַּ֣ת יְשָׁרִ֣ים תַּנְחֵ֑ם וְסֶ֖לֶף בּוֹגְדִ֣ים וְשָׁדֵּֽם יְשָׁדֵּֽם:
תומת ישרים תנחם: תנהלם:
וסלף בוגדים ישדם: ישדדם:
4לֹא־יוֹעִ֣יל ה֖וֹן בְּי֣וֹם עֶבְרָ֑ה וּ֜צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת:
5צִדְקַ֣ת תָּ֖מִים תְּיַשֵּׁ֣ר דַּרְכּ֑וֹ וּ֜בְרִשְׁעָת֗וֹ יִפֹּ֥ל רָשָֽׁע:
6צִדְקַ֣ת יְ֖שָׁרִים תַּצִּילֵ֑ם וּ֜בְהַוַּ֗ת בֹּגְדִ֥ים יִלָּכֵֽדוּ:
צדקת ישרים תצילם ובהות בוגדים ילכדו: בהוות שהם עושים הם נלכדים והמקרא מסורס הוא כלומר ובוגדים בהוות ילכדו:
7בְּמ֤וֹת אָדָ֣ם רָ֖שָׁע תֹּאבַ֣ד תִּקְוָ֑ה וְתוֹחֶ֖לֶת אוֹנִ֣ים אָבָֽדָה:
במות אדם רשע תאבד תקוה: תקות כל הבוטחים בו:
ותוחלת אונים אבדה: תוחלת בניו שהם אונו אבדה כי בזכותו לא תבוא להם טובה אבל במות צדיקים יש לבניהם מבטח בצדקתם:
8צַדִּיק מִצָּרָ֣ה נֶחֱלָ֑ץ וַיָּבֹ֖א רָשָׁ֣ע תַּחְתָּֽיו:
צדיק מצרה נחלץ: במות רשע ולמקרא העליון זה מחובר:
9בְּפֶ֗ה חָ֖נֵף יַשְׁחִ֣ת רֵעֵ֑הוּ וּ֜בְדַ֗עַת צַדִּיקִ֥ים יֵחָלֵֽצוּ:
בפה חנף: חנף המסית חבירו בדרך רע משחיתו בפיו:
ובדעת צדיקים יחלצו: והצדיק נחלץ ממנו בדעת התורה שהזהירה עליו לא תאבה לו וגו' (דברים יג):
10בְּט֣וּב צַ֖דִּיקִים תַּעֲלֹ֣ץ קִרְיָ֑ה וּבַאֲבֹ֖ד רְשָׁעִ֣ים רִנָּֽה:
11בְּבִרְכַּ֣ת יְ֖שָׁרִים תָּר֣וּם קָ֑רֶת וּבְפִ֥י רְ֜שָׁעִ֗ים תֵּהָרֵֽס:
תרום קרת: תתקיים תקרת הבית בגבהה מלפול בעוד שהיו מלכי יהודה ישרים העמידה תפילתם את בית המקדש:
12בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֖ישׁ תְּבוּנ֣וֹת יַחֲרִֽישׁ:
ואיש תבונות יחריש: כשמבזהו החסר לב כמו שאול דכתיב ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש (ש"א יא):
13הוֹלֵ֣ךְ רָ֖כִיל מְגַלֶּה־סּ֑וֹד וְנֶאֱמַן־ר֜֗וּחַ מְכַסֶּ֥ה דָבָֽר:
14בְּאֵ֣ין תַּ֖חְבֻּלוֹת יִפָּל־עָ֑ם וּ֜תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ:
באין תחבולות: כשהצרה באה על ישראל ואינן נותנין לב להבין להתענות ולעשות תשובה יפול עם:
15רַע־יֵ֖רוֹעַ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וְשׂנֵ֖א תֹקְעִ֣ים בּוֹטֵֽחַ:
רע ירוע: הרשע יתרוצץ אשר ערב לבו לעבודת גלולים:
ושונא תוקעים: תוקעים כף לעשות רע וללכת בעצתם, ורבותינו דרשוהו בערבות ממון:
16אֵֽשֶׁת־חֵ֖ן תִּתְמֹ֣ךְ כָּב֑וֹד וְ֜עָרִיצִ֗ים יִתְמְכוּ־עֽשֶׁר:
תתמוך כבוד: כנסת ישראל תקרב תמיד לכבוד הקב"ה ותורתו:
ועריצים יתמכו עשר: בני אדום מתקרבים אצל גניבות ממון וגזל:
17גֹּמֵ֣ל נַ֖פְשׁוֹ אִ֣ישׁ חָ֑סֶד וְעֹכֵ֥ר שְׁ֜אֵר֗וֹ אַכְזָרִֽי:
גומל נפשו: גומל טובה לקרוביו:
איש חסד: איש שהוא חסיד:
ועכר שארו אכזרי: והאכזרי הוא עוכר את קרוביו:
18רָשָׁ֗ע עֹשֶֹ֥ה פְעֻלַּת־שָׁ֑קֶר וְזֹרֵ֥עַ צְ֜דָקָ֗ה שֶֹ֣כֶר אֱמֶֽת:
רשע עשה פעולת שקר: פעולתו של רשע משקרת לו כסבור שתתקיים בו הצלחתו והכל אבד:
וזורע צדקה שכר אמת: והזורע צדקה היא פעולה של אמת כי בודאי בטוח הוא שיקבל פעלו בסוף שכר קרוניא"ל בלעז כאדם הסוכר אמת המים כדי ללקוט דגים ובטוח שימצא שם דגים הרבה ודומה לו כל עושי שכר אגמי נפש (ישעיהו י״ט:י׳):
19כֵּן־צְדָקָ֥ה לְחַיִּ֑ים וּמְרַדֵּ֖ף רָעָ֣ה לְמוֹתֽוֹ:
כן צדקה לחיים: אמתו של צדקה סופה לחיים כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ״ז:ז׳):
20תּוֹעֲבַ֣ת יְ֖הוָה עִקְּשֵׁי־לֵ֑ב וּ֜רְצוֹנ֗וֹ תְּמִ֣ימֵי דָֽרֶךְ:
21יָ֣ד לְ֖יָד לֹא־יִנָּ֣קֶה רָ֑ע וְזֶ֖רַע צַדִּיקִ֣ים נִמְלָֽט:
יד ליד: כלומר מיד הקב"ה לידו תבוא לו שכר פעולתו ולא ינקה מן הרעה אשר עשה:
22נֶ֣זֶם זָ֖הָב בְּאַ֣ף חֲזִ֑יר אִשָּׁ֥ה יָ֜פָ֗ה וְסָ֣רַת טָֽעַם:
נזם זהב באף חזיר: שמלכלך אותה באשפות כן תלמיד חכם הסר מן הדרך הטובה:
וסרת טעם: פורש מן התורה:
23תַּאֲוַ֣ת צַדִּיקִ֣ים אַךְ־ט֑וֹב תִּקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים עֶבְרָֽה:
תקות רשעים עברה: בטוחים ומקוים לגהינם:
24יֵ֣שׁ מְ֖פַזֵּר וְנוֹסָ֥ף ע֑וֹד וְחוֹשֵֹ֥ךְ מִ֜יּ֗שֶׁר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר:
יש מפזר: ממונו כגון לצדקה ונוסף עוד:
וחושך: יהיה לו:
אך למחסור: יהיה לו:
25נֶֽפֶשׁ־בְּרָכָ֥ה תְדֻשָּׁ֑ן וּ֜מַרְוֶ֗ה גַּם־ה֥וּא יוֹרֶֽא:
נפש ברכה: שהוא ותרן בממונו וכל לשון ברכה פישון בלעז:
ומרוה: שמשביע את העניים:
גם הוא יורא: ישבע טוב:
26מֹ֣נֵֽעַ בָּ֖ר יִקְּבֻ֣הוּ לְא֑וֹם וּ֜בְרָכָ֗ה לְרֹ֣אשׁ מַשְׁבִּֽיר:
מונע בר: מלמד תורה:
27שֹׁ֣חֵֽר ט֖וֹב יְבַקֵּ֣שׁ רָצ֑וֹן וְדֹרֵ֖שׁ רָעָ֣ה תְבוֹאֶֽנּוּ:
שוחר טוב: החפץ להדריך את הבריות בדרך טובה ומוכיח ומיסר אותם:
יבקש רצון: הוא חפץ שיהיה הקב"ה רוצה בם ומתפייס עמם, רצון, אפיימינ"ט בלעז:
28בּוֹטֵ֣חַ בְּ֖עָשְׁרוֹ ה֣וּא יִפֹּ֑ל וְ֜כֶעָלֶ֗ה צַדִּיקִ֥ים יִפְרָֽחוּ:
29עוֹכֵ֣ר בֵּ֖יתוֹ יִנְחַל־ר֑וּחַ וְעֶ֥בֶד אֱ֜וִ֗יל לַחֲכַם־לֵֽב:
עוכר ביתו ינחל רוח: אדם עצל שינחל רוח תמיד ואינו יגע בתורה ולא במלאכה סוף עוכר את בני ביתו שאין להם מה לאכול:
30פְּֽרִי־צַ֖דִּיק עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְלֹקֵ֖חַ נְפָשׁ֣וֹת חָכָֽם:
פרי צדיק: גמול פירות מעשה הצדיקים עץ חיים הם לעולם:
ולוקח נפשות חכם: מי שהוא חכם קונה לו נפשות שמלמדם דרך טוב והרי הם לו כאלו קנאם כענין שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳):
31הֵ֣ן צַ֖דִּיק בָּאָ֣רֶץ יְשֻׁלָּ֑ם אַ֜֗ף כִּֽי־רָשָׁ֥ע וְחוֹטֵֽא:
הן צדיק בארץ ישולם: למה יבטח הרשע בשעה שמצלחת לו הלא הוא רואה שהצדיק משתלם שכר העבירה שבידו בעודו על הארץ בחיים:
ואף כי רשע וחוטא: וכ"ש שסופו של רשע להשתלם לו או בחייו או במותו: