פרק ח

1הֲלֹֽא־חָכְמָ֥ה תִקְרָ֑א וּ֜תְבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ:

הלא חכמה תקרא. הלא התורה מכרזת אליכם דברים האמורים למטה בענין:

2בְּרֹאשׁ־מְרוֹמִ֥ים עֲלֵי־דָ֑רֶךְ בֵּ֖ית נְתִיב֣וֹת נִצָּֽבָה:

3לְיַד־שְׁעָרִ֥ים לְפִי־קָ֑רֶת מְב֖וֹא פְתָחִ֣ים תָּרֹֽנָּה:

לפי קרת. תקרה הנתונה על השער ויושבים עליה:

תרונה. תזעקנה ומה היא אומרת:

4אֲלֵיכֶ֣ם אִישִׁ֣ים אֶקְרָ֑א וְ֜קוֹלִ֗י אֶל־בְּנֵ֥י אָדָֽם:

5הָבִ֣ינוּ פְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה וּ֜כְסִילִ֗ים הָבִ֥ינוּ לֵֽב:

6שִׁמְעוּ כִּֽי־נְגִידִ֣ים אֲדַבֵּ֑ר וּמִפְתַּ֥ח שְׂ֜פָתַ֗י מֵישָׁרִֽים:

שמעו כי נגידים אדבר. דברי נגידות וחשיבות:

7כִּֽי־אֱ֖מֶת יֶהְגֶּ֣ה חִכִּ֑י וְתוֹעֲבַ֖ת שְׂפָתַ֣י רֶֽשַׁע:

8בְּצֶ֥דֶק כָּל־אִמְרֵי־פִ֑י אֵ֥ין בָּ֜הֶ֗ם נִפְתָּ֥ל וְעִקֵּֽשׁ:

נפתל ועקש. עקמומיות:

9כֻּלָּ֣ם נְ֖כֹחִים לַמֵּבִ֑ין וִֽ֜ישָׁרִ֗ים לְמֹ֣צְאֵי דָֽעַת:

10קְחֽוּ־מוּסָרִ֥י וְאַל־כָּ֑סֶף וְ֜דַ֗עַת מֵחָר֥וּץ נִבְחָֽר:

מחרוץ. ממיני הזהב הוא:

11כִּֽי־טוֹבָ֣ה חָ֖כְמָה מִפְּנִינִ֑ים וְכָל־חֲ֜פָצִ֗ים לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ:

מפנינים. מרגליות:

לא ישוו בה. לא ידמו לשויה:

12אֲֽנִי־חָ֖כְמָה שָׁכַ֣נְתִּי עָרְמָ֑ה וְדַ֖עַת מְזִמּ֣וֹת אֶמְצָֽא:

שכנתי ערמה. אצל ערמה, שכיון שלמד אדם תורה נכנס בו ערמימות של כל דבר:

13יִֽרְאַ֣ת יְהוָה֘ שְֹֽנֹ֫את רָ֥ע גֵּ֘אָ֤ה וְגָא֨וֹן וְדֶ֣רֶךְ רָ֖ע וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי:

יראת ה' שנאת רע. זהו המוסר שהחכמה מכרזת לבריות:

14לִֽי־עֵ֖צָה וְתוּשִׁיָּ֑ה אֲנִ֥י בִ֜ינָ֗ה לִ֣י גְבוּרָֽה:

15בִּי מְלָכִ֣ים יִמְלֹ֑כוּ וְ֜רוֹזְנִ֗ים יְחֹ֣קְקוּ צֶֽדֶק:

בי מלכים ימלוכו. שהדינים והמשפטים אני מלמדם:

16בִּי שָׂרִ֣ים יָשֹ֑רוּ וּ֜נְדִיבִ֗ים כָּל־שֹׁ֥פְטֵי צֶֽדֶק:

17אֲנִי אֹהֲבַ֣יה (אֹהֲבַ֣י) אֵהָ֑ב וּ֜מְשַׁחֲרַ֗י יִמְצָאֻֽנְנִי:

אהב. כמו אאהב:

אהבי. אהביה כתיב אמר הקב"ה אני אהביה של תורה אהב זו שמעתי מרבי אהרן בשם רבי נתן:

ימצאנני. נו"ן יתירה חמשים שערי בינה אמציאנו:

18עֽשֶׁר־וְכָב֥וֹד אִתִּ֑י ה֥וֹן עָ֜תֵ֗ק וּצְדָקָֽה:

19ט֣וֹב פִּ֖רְיִי מֵחָר֣וּץ וּמִפָּ֑ז וּ֜תְבוּאָתִ֗י מִכֶּ֥סֶף נִבְחָֽר:

20בְּאֹֽרַח־צְדָקָ֥ה אֲהַלֵּ֑ך בְּ֜ת֗וֹךְ נְתִיב֥וֹת מִשְׁפָּֽט:

21לְהַנְחִ֖יל אֹהֲבַ֥י יֵ֑שׁ וְאֹצְרֹ֖תֵיהֶ֣ם אֲמַלֵּֽא:

להנחיל אוהבי יש. יש אתי נחלה רבה:

22יְֽהוָ֗ה קָ֖נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז:

ראשית דרכו. קודם בריאתו של עולם:

23מֵעוֹלָם נִסַּ֥כְתִּי מֵרֹ֗אשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ:

נסכתי מראש. ל' נסיכי בני אדם (יחזקאל לה):

24בְּאֵין־תְּהֹמ֥וֹת חוֹלָ֑לְתִּי בְּאֵ֥ין מַ֜עְיָנ֗וֹת נִכְבַּדֵּי־מָֽיִם:

חוללתי. נבראתי:

25בְּטֶ֣רֶם הָרִ֣ים הָטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי:

בטרם הרים הטבעו. בתוך המים:

26עַד־לֹ֣א עָ֖שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֜רֹ֗אשׁ עַפְר֥וֹת תֵּבֵֽל:

ארץ וחוצות. ארץ ישראל ושאר ארצות:

וראש עפרות תבל. אדם הראשון:

27בַּהֲכִינ֣וֹ שָׁ֖מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּח֥וּקוֹ ח֜֗וּג עַל־פְּנֵ֥י תְהֽוֹם:

בחקו חוג על פני תהום. כשרקע חוג הארץ על המים, חוק גבול בל יעבור חוג לשון הקף כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) קונפא"ש בלעז:

28בְּאַמְּצ֣וֹ שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל בַּ֜עֲז֗וֹז עִינ֥וֹת תְּהֽוֹם:

בעזוז. כשהגביר מעיינות תהום:

29בְּשֹ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם חֻקּ֗וֹ וּ֖מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו בְּ֜חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ:

בשומו לים חוקו. וגזר על ים סוף כשבראו על מנת להבקע לפני משה:

בחקו מוסדי ארץ. בחיקתו, מל' חקו כמו על כפים חקתיך (שם מט) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג):

30וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֖עֲשֻׁעִים י֤וֹם י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכָל־עֵֽת:

אמון. גדילה אצלו ל' האמונים עלי תולע (איכה ד׳:ה׳):

יום יום. אלפים שנה:

31מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵ֣ל אַרְצ֑וֹ וְ֜שַׁעֲשֻׁעַ֗י אֶת־בְּנֵ֥י אָדָֽם:

משחקת בתבל ארצו. כל דורות הרשעים שהיו מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם הייתי משחקת עליהם:

ושעשועי. צפיתי עד בא דור המדבר ויקבלוני:

32וְעַתָּ֣ה בָ֖נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְ֜אַשְׁרֵ֗י דְּרָכַ֥י יִשְׁמֹֽרוּ:

33שִׁמְע֖וּ מוּסָ֥ר וַחֲכָ֗מוּ וְאַל־תִּפְרָֽעוּ:

ואל תפרעו. ואל תבטלו מוסרי:

34אַ֥שְֽׁרֵי אָדָם֘ שֹׁמֵ֪עַ֫ לִ֥י לִשְׁקֹ֣ד עַל־דַּ֖לְתֹתַי י֤וֹם י֑וֹם לִ֜שְׁמֹ֗ר מְזוּזֹ֥ת פְּתָחָֽי:

לשקוד. לשמור:

על דלתותי. להכנס ראשון לבית המדרש ולבית הכנסת ולצאת אחרון:

35כִּ֣י מצאי (כתיב מָצָ֣אי) מָצָ֣א חַיִּ֑ים וַיָּ֥פֶק רָ֜צ֗וֹן מֵיְהוָֽה:

36וְֽחֹטְאִי חֹמֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ כָּל־מְ֜שַׂנְאַ֗י אָ֣הֲבוּ מָֽוֶת: