בשעה שעלה משה למרום, ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"ח

בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו, אמר להן לקבל תורה בא, אמרו לפניו, חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם כו', תנה הודך על השמים1, אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן תשובה כו', אמר להן למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם וכו'2. וצריך להבין, מהי תשובתו של משה למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם, הרי בודאי שכוונת המלאכים בטענתם תנה הודך על השמים לא היתה לתורה כפי שהיא למטה, אלא כפי שהתורה היא ברוחניות, וכידוע שכל הלכה והלכה ישנו כמו שהיא במתיבתא דרקיע ובמתיבתא דקוב"ה3, עד לעולם האצילות, וגם למעלה יותר בעילוי אחר עילוי, ועד לבחי' שלמעלה לגמרי מהשתלשלות, שעז"נ4 נעלמה מעין כל חי. וכיון שטענת המלאכים היתה שתנתן להם התורה כפי שהיא ברוחניות, א"כ, מהי תשובתו של משה למצרים ירדתם כו'. גם צריך להבין מהי המעלה בנתינת התורה למטה דוקא, דהנה, נתינת התורה לבנ"י אינה מצד מעלת הנשמות על המלאכים, שהנשמות הם מבחי' המחשבה5, כמאמר6 ישראל עלו במחשבה, ומלאכים הם מבחי' הדבור5, כמ"ש7 בדבר הוי' שמים נעשו, כי, אי משום הא, היתה צריכה להיות נתינת התורה לנשמות כפי שהם למעלה, שהרי עיקר שורש הנשמה הוא למעלה8, שזהו בחי' טהורה היא9, ואילו למטה יש רק הבחי' דבראתה יצרתה נפחתה9, שזהו בחי' רגל שבנשמה10, והרי לפועל היתה נתינת התורה לנשמות כפי שהם למטה בהיותם מלובשים בגופים דוקא, ובזה גופא לא באופן שהעלו אותם למעלה לקבל התורה, אלא התורה ניתנה להם כפי שהם למטה, כמ"ש11 וירד הוי' על הר סיני12. ועכצ"ל שיש מעלה מיוחדת בנתינת התורה לנשמות כפי שהם למטה דוקא. וכמובן גם מלשון המשנה באבות13 חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה (בהמשך להבבות שלפנ"ז, חביב אדם שנברא בצלם כו', חביבין ישראל שנקראו בנים למקום כו'), היינו, שעוד קודם נתינת התורה יש חביבות מיוחדת בישראל כפי שהם למטה, ובגלל חביבות זו ניתן להם כלי חמדה.

ב) ולהבין כל זה יש להקדים תחלה ביאור ג' הבבות במשנה הנ"ל, חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם כו', חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום כו', חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה כו'. והענין בזה, דהנה, מאחר שבב' בבות האחרונות נאמר חביבין ישראל, ובבבא הא' נאמר חביב אדם, הי' מקום לומר לכאורה שחביב אדם קאי על כללות מין האנושי, שעליו נאמר14 כי בצלם אלקים עשה את האדם. אמנם כתיב15 אדם אתם, ואמרו רז"ל16 אתם קרויים אדם ואין אוה"ע קרויים אדם. ומזה מובן, שגם חביב אדם כו' קאי בעיקר על ישראל, והיינו, שבישראל גופא ישנה מעלת האדם שנברא בצלם, ומלבד זאת ישנה המעלה שנקראו בנים למקום, וישנה גם המעלה שניתן להם כלי חמדה (שאין הכוונה בזה למעלת התורה, אלא למעלת ישראל, שמצד מעלתם ראויים הם לכך שניתן להם כלי חמדה).

והנה במדרש שמואל פירש שחביב אדם שנברא בצלם קאי על הנפש השכלית שבאדם, שזהו יתרון מין המדבר על הבע"ח. אך לפי הכלל דאתם קרויים אדם (כנ"ל), מובן, שהכוונה היא בעיקר לנפש השכלית שבישראל, וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה חביב אדם (דשנת תש"ב17 ), שהנפש השכלית שבישראל היא באופן אחר מנפש השכלית שבכללות מין האנושי, שנרגש בה (באַ איר ווערט אָפּגעלייגט) הפלאה רוחנית ודקות הנקרא איידלקייט. ואח"כ ממשיך חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, שקאי על הנפש האלקית, כמ"ש אדמו"ר הזקן בתניא18 שהיא חלק אלקה ממעל ממש, ועז"נ19 בנים אתם לה' אלקיכם, כמשל הבן הנמשך ממוח האב.

והענין בזה20, דהנה, נפש השכלית (עלי' נאמר חביב אדם שנברא בצלם) היא הממוצע בין נפש האלקית (עלי' נאמר חביבין ישראל שנקראו בנים למקום) לנפש הבהמית, והיינו, שע"י הממוצע דנפש השכלית תוכל נה"א להתלבש בנה"ב, לבררה ולזככה כו'21. אך הנה ידוע22 שהממוצע צריך להיות למעלה מב' הענינים שמחברם, ואיזה ענין יש בנפש השכלית שלמעלה מנה"א. והענין בזה, שזהו מש"נ על הנפש השכלית חביב אדם שנברא בצלם, ובאותיות הקבלה23 הנה24 הצלם הוא לבוש הנפש ששרשו מבחי' החשמל שלמעלה באצילות הוא בחי' לבוש שמבחי' חיצוניות נה"י דאימא ומלביש לזו"נ (כמבואר בתו"א25 ), והוא מבחי' רפ"ח ניצוצות דתהו שנתבררו באצילות ונעשה בבחי' לבוש, ומזה נמשך ג"כ לבוש לנשמת אדה"ר, וע"י חטא עה"ד נפלו לבושי נשמת אדה"ר בנוגה, והוא בחי' כעין החשמל26, והוא בחי' הטוב שבנוגה, שנקרא להט החרב המתהפכת27, שכאשר מתחבר אל הג"ק נעשה רע, וכאשר מתחבר אל הקדושה נעשה טוב, והו"ע כתנות עור28 שנעשה לאדה"ר אחר החטא, דהיינו בחי' הלבוש דכעין החשמל הנ"ל שמנוגה, והוא הממוצע לחבר הצורה עם החומר, היינו הנה"א עם הגוף ונה"ב. וכללות עבודת האדם היא לברר את לבוש הצלם הזה, ועי"ז מתברר גם הגוף ונה"ב. וזוהי מעלת הנפש השכלית על הנפש האלקית, להיותה מבחי' הצלם ששרשו מבחי' החשמל, שהוא מבחי' רפ"ח ניצוצות דתהו, ואילו נפש האלקית שרשה מעולם התיקון.

ג) וביאור הענין בעבודה, דהנה, נפש האלקית היא חלק אלקה ממעל ממש, ולכן חפצה ותשוקתה בטבעה לעלות למעלה להכלל במקור חוצבה, וכמ"ש29 רוח האדם העולה למעלה, והיינו לפי שגם המשכתה וירידתה למטה להתלבש בגוף אינה בבחי' הפסק ממקורה, וכמ"ש30 ויפח באפיו נשמת חיים, דמאן דנפח מתוכי' נפח31, מתוכיותו ופנימיותו, וכמבואר באגה"ת32 שענין הנפיחה הוא באופן שאין שום דבר מפסיק בין הנופח ובין אותו מקום שנופח, וכמו"כ הוא בנה"א שבאה למטה באופן של נפיחה בלי שום הפסק כלל, דהיינו ללא ממוצע המפסיק בדוגמת המתורגמן וכיו"ב, וזהו מ"ש33 אשר עשה האלקים את האדם ישר, והיינו, שהאלקים עשה את נשמת האדם ללא ממוצעים כו', אלא ישר עשהו ממהותו ועצמותו ית'. ולכן הנה כל חפצה ותשוקתה של נה"א הוא רק לעניני אלקות, וכל עניני נה"א, הרצון והתענוג, השכל והמדות ואפילו בחי' נה"י, שייכים לאלקות ולתורה ומצוות, ומובן שאין לנה"א שום רצון ושייכות לעניני העולם. אך הנשמה ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא34, להתלבש בגוף ונפש הבהמית, שהיא ההיפך מזה, דרוח הבהמה היורדת היא למטה, שכל רצונה הוא רק בעניני העולם כו'. ובכדי שיהי' חיבור ושייכות בין נה"א שנמשכת לרוחניות ואלקות ובין נה"ב שנמשכת לעניני העולם, באופן שנה"א תתלבש בנה"ב לבררה ולזככה, ותתאחד עמה בהתאחדות גמורה ועד שיהיו לדבר אחד, הנה זהו ע"י הממוצע דנפש השכלית. דהנה, ענינה של נפש השכלית הוא (לא ענין המדות, ובודאי לא מדות רעות, אלא כל ענינה הוא) ענין השכל, והיינו שכל טבעי וגשמי הנקרא שכל אנושי, שכל ענינו הוא להשכיל בענינים הטבעיים. אך מצד שרשו בבחי' הצלם יש ביכלתו להשכיל בשכל אנושי גם בעניני אלקות, והיינו, ע"י שנה"א מתלבשת בנפש השכלית ופועלת בה להבין ענין אלקי, כמו הענין דממלא כל עלמין, ואפילו הענין דסובב כל עלמין, ועד לבחי' שלמעלה מממלא וסובב גם יחד, והיינו, שגם נפש השכלית יבין את הענין האלקי בגדרי השכל בהבנה והשגה בכל הפרטים, וירצה באלקות כו'. וזהו הממוצע שעל ידו תתלבש נה"א גם בנה"ב, והיינו, שנפש השכלית היא בבחי' להט החרב המתהפכת (כנ"ל ס"ב), שלכן ביכלתה להתעלות ולהבין שכל אלקי, ולאידך גיסא, ביכלתה לבאר ולהסביר זאת גם לנה"ב, ולפעול הבירור והזיכוך שיומשך לעניני אלקות כו'. וזהו שע"י נפש השכלית באים כל עניני נה"א בהתלבשות בנה"ב והגוף, וכמו הרצון והעונג האלקי בשבת, כמ"ש35 וקראת לשבת עונג, שבא בתענוג גשמי, שמצוה לענגו באכילה ושתי'36, ועד"ז בהמצוה דשמחת יו"ט, שקיום המצוה היא ע"י אכילת בשר ושתית יין כו', שנעשה דם ובשר כבשרו של הגוף. וכן בענין התלבשות השכל דנה"א בשכל אנושי שגם הוא ישיג אלקות, שעי"ז נעשים קמטים וחריצים בכלי המוח הגשמי37. וכמו"כ בהתלבשות המדות דנה"א, שהמדות אהבה ויראה פועלים התרחבות וכיווץ בבשר הלב הגשמי38, כמ"ש39 ופחד ורחב לבבך, ומכ"ש בענין התלבשות נה"א במחשבה דבור ומעשה כו', שכל זה הוא ע"י הממוצע דנפש השכלית. וזהו חביב אדם שנברא בצלם, דקאי על הנפש השכלית שבכללות מין האנושי, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, דקאי על הנפש השכלית שבבנ"י ששייכת לנה"א, שיכולה להשיג השגות אלקות, ועי"ז הנה הנה"א שעלי' אומר חביבין ישראל כו' חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, תתלבש בנה"ב לבררה ולזככה כו'.

ד) אך עדיין צריך להבין, מהו היתרון שנעשה בנה"א בירידתה לברר את נפש השכלית ונה"ב, והרי ידוע40 שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל, וירידתה לעוה"ז להתלבש בגוף ונה"ב היא כדי לתקנם בלבד, וא"כ, מהו היתרון שניתוסף עי"ז בנה"א. והענין בזה41, דהנה נת"ל שנה"א שרשה מעולם התיקון, ונה"ב שרשה מעולם התוהו. וידוע החילוק שבין תוהו לתיקון42, שבתוהו היו אורות מרובים וכלים מועטים (שלכן היתה השבירה כו'), ובתיקון האורות מועטים והכלים גדולים ורחבים, וישנו הפירוש בזה43, שמצד האורות המרובים דתהו היו הכלים מועטים, ונמצא שעולם התוהו נקרא ע"ש האורות, ועולם התיקון נקרא ע"ש הכלים. וזהו שעולם התוהו קדם לתיקון, שקדם לא רק בזמן, בהשתלשלות, אלא שקדם במעלה, כיון שהאורות דתהו היו אורות נעלים שבאין ערוך כלל לגבי האורות דתיקון. ומצינו דוגמא לזה גם בעולם התיקון גופא, כמארז"ל44 אור שנברא ביום הראשון הי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו, ואח"כ עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, שאור זה הוא באין ערוך להאור שנשאר אח"כ, ובפרט ע"פ הפירוש43 שמסוף העולם ועד סופו היינו מעלמין סתימין דלא אתגליין לעלמין דאתגליין. וכמו"כ הוא גם האורות דעולם התוהו הם באין ערוך לגבי האורות דעולם התיקון. ומאחר ששורש נה"ב הוא מתוהו, הנה ע"י התלבשות נה"א בנה"ב מגלים בנה"ב את שרשה שמתוהו, ובסגנון אחר, שמעלים את הניצוצות שנפלו מעולם התוהו לשרשן ומקורן, ועי"ז נעשית עלי' גם בנה"א, שמתעלית לשם ס"ג שלמעלה מב"ן ומ"ה (כמבואר בספרי קבלה45 ).

ה) וממשיך במשנה, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. ויש לבאר תחילה הטעם שהתורה נקראת כלי חמדה. דהנה, מה שהתורה נקראת כלי, הרי זה מובן ע"פ מ"ש במדרש46 התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין כו' דיפתראות ופינקסאות יש לו כו', כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, וכדאיתא בזהר47 קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא. ומה שהתורה נקראת (כלי) חמדה, יש בזה ב' פירושים. הא', ע"ש מה שאמרו המלאכים שהתורה היא חמדה גנוזה, והב', לפי שהתורה היא שעשועים גו' לפניו48, ובהקב"ה כתיב49 חיכו ממתקים וכולו מחמדים. אך צריך להבין, מהו הענין שמשבחים את התורה בזה שהיא כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם, והרי אפילו להפירוש דחמדה מלשון חמדה גנוזה, איזה תפיסת מקום יש לזה שעל ידה נברא העולם, וכפי שמצינו בדוד שאמר זמירות היו לי חוקיך50, שהי' משתבח במעלת התורה שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד ממנה, ועל זה אמר לו הקב"ה דוד זמירות קרית להו51, ונענש על זה, כיון שאין לשבחה כלל בתהלת חיות כל העולמות מאחר דלא ממש חשיבי כו'52.

ו) אך הענין הוא, דהנה, מה שהתורה נקראת כלי ע"ש שהיא כלי אומנתו של הקב"ה, היינו, שהתורה היא הממוצע בין הקב"ה לעולמות, שעל ידה יתהוו העולמות מא"ס, ועל ידה יוכלו נש"י להעלות העולמות לא"ס. ויובן בהקדים ענין הממוצע דעולם האצילות53 [דבכללות הממוצע בין א"ס לעולמות הו"ע התורה, ובפרטות יותר הו"ע עולם האצילות], כידוע שעולם האצילות הוא ממוצע בין א"ס לעולמות, דבכדי שתהי' התהוות עולמות בי"ע מא"ס הרי זה ע"י הממוצע דאצילות. והנה ידוע שכל ממוצע צריך להיות כלול מב' המדריגות שמחברם, וזהו שבאצילות ישנם אורות וכלים, שהאורות הם מעין העליון, והכלים הם מעין התחתון. דהנה, האורות דאצילות, להיותם למעלה מהתהוות, הרי מובן שהם גם למעלה מגבול. ואף שענין האצילות הוא עשר ספירות, חכמה וחסד כו', וא"כ, איך הוא למעלה מגבול, הרי ידוע שיש חילוק בין ההגבלה שבאורות להגבלה שבכלים, שהגבלת הכלים היא בחי' הגבלה ממש, שהם בבחי' גבול בעצם, להיותם מכח הגבול שבא"ס, דכשם שיש לו כח בבע"ג כמו"כ יש לו כח בגבול54, משא"כ הגבלת האור, הרי כיון שהאורות דאצילות שרשן מהקו, שעם היותו קו קצר, המשכתו היא מהאור הבל"ג שסילק על הצד שהו"ע העיגול הגדול, א"כ, הגבלת האור היא רק מה שאוא"ס הבל"ג שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול. וגם כאשר האורות מתלבשים בהכלים, כלי החכמה וכלי החסד וכל הע"ס, ה"ה בבחי' א"ס, וכמשל הפרדס55 מאור המאיר דרך הזכוכית וממים שבכלי, שהגם שנראים כגוון הכלי, מ"מ הרי הם נשארים בפשיטותם, ואין הגוון נקנה בהם באמיתות, וכן הוא בהאורות דאצילות, שגם לאחרי שמתלבשים בכלים הרי הם בבחי' א"ס. אמנם, אף שהאורות דאצילות הם בבחי' א"ס, מ"מ, כיון שמתלבשים בכלים, הנה עי"ז נעשה עולם האצילות ממוצע בין אוא"ס לעולמות, והיינו, שמצד האורות לא היתה יכולה להיות התהוות בי"ע, ורק ע"י הכלים נעשה אצילות הממוצע שעל ידו תהי' התהוות עולמות בי"ע, וכל ענין האצילות הוא בשביל התהוות בי"ע דוקא.

ומעתה יובן גם ענין הממוצע דתורה56, שעש"ז נקראת כלי, וגם מה שנקראת כלי חמדה דוקא. והענין בזה, דהנה, כשם שבממוצע דאצילות יש אורות וכלים, כמו"כ גם בתורה יש אורות וכלים, שזהו מ"ש57 עוטה אור כשלמה, אור הוא בחי' אוא"ס שבתורה שבבחי' בל"ג, כמ"ש58 ארוכה מארץ מדה גו', וכתיב59 לכל תכלה גו' רחבה מצותך מאד, ושלמה הוא בחי' לבוש התורה, בחי' הכלים, שהם בבחי' גבול, שזהו שכל עניני התורה הם בהגבלה. וישנו ענין התלבשות האורות בכלים, שזהו שאור התורה מתלבש באותיות התורה, וזהו גם מה שהתורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, בדוגמת התלבשות שכל האומן בדיפתראות ופינקסאות. ודוקא ע"י התלבשות אור התורה בהכלים דתורה נעשית התורה ממוצע בין א"ס לעולמות, שתהי' התהוות העולמות מא"ס, וגם שנש"י יוכלו להעלות את העולמות לא"ס, שזהו מה שהתורה נקראת כלי חמדה, מאחר שעל ידה נעשית (נוסף על התהוות העולמות) גם עליית העולמות לאלקות להיות בבחי' ויכולו השמים והארץ60, ויכולו מלשון כליון61, שפירושו חמדה ותענוג61. והכח לזה שהתורה תהי' (כלי) חמדה להעלות העולם לאלקות הוא ע"י הבחי' העליונה שבתורה, שהיא שעשועים גו' לפניו, והקב"ה חכו ממתקים וכולו מחמדים (וזהו קשר ב' הפירושים בחמדה ששייכים זה לזה). ובזה יובן מה שמשבחים את התורה בזה שהיא הכלי שעל ידה נברא העולם וכו', דהגם שיש ענין ומעלה בתורה שהיא למעלה מהעולמות, מ"מ משבחים אותה בזה שנעשית הכלי להתהוות העולם התחתון ושעל ידה הוא עליית העולם לאלקות, כיון שזוהי תכלית הכוונה שתהי' התהוות עולמות התחתונים ויעלו אותם לאלקות. וזהו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, שמלבד הפירוש שנת"ל שקאי על החביבות דישראל קודם נתינת התורה, שמשו"ז ניתן להם כלי חמדה, יש לפרש עוד פירוש בזה, שחביבותם היא משום שניתן להם כלי חמדה, שעי"ז בכחם להעלות העולמות לאלקות.

וזהו גם מה שמסיים שנאמר62 כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, ופי' הבעש"ט ז"ל63, כי לקח טוב שהיא גליא שבתורה, נתתי לכם, שניתנת לכאו"א מישראל ובכל דור, ועד שאפשר שהתורה תהי' שלכם, שנעשה יש ומציאות כו' ושוכח שהיא תורת ה', ולכן צריך להיות גם לימוד פנימיות התורה, תורתי, דקאי על פנימיות התורה, שבה האלקות בגילוי, ועי"ז הנה גם בגליא דתורה יהי' אל תעזובו. ואעפ"כ אמרו רז"ל64 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שהעיקר הוא לימוד נגלה דתורה. וגם בפסוק נאמר תחילה כי לקח טוב נתתי לכם, נגלה דתורה, ורק אח"כ תורתי אל תעזובו, פנימיות התורה. וכן הוא גם סדר הלימוד, שבתחילה לומדים נגלה דתורה, ורק אח"כ פנימיות התורה. ולכאורה אינו מובן לשם מה יש צורך בנגלה דתורה, ובדוגמת השאלה לשם מה ירדה הנשמה למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, ובדוגמת טענת המלאכים תנה הודך על השמים. אך הביאור הוא כנ"ל, שתכלית הכוונה היא שתהי' התהוות עוה"ז הגשמי התחתון, והתורה תתלבש בענינים הגשמיים שבעולם ותפעול בהם בירור וזיכוך להעלות את העולם לאלקות, שעש"ז נקראת התורה כלי חמדה.

ז) וזהו שבשעה שעלה משה למרום ואמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו וטענו חמדה גנוזה כו' אתה מבקש ליתנה לבשר ודם תנה הודך על השמים, שבקשו שתינתן להם התורה כפי שהיא ברוחניות, הנה על זה השיב להם משה למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם, כי, כל ענין התורה הוא כשניתנת לילוד אשה, בשר ודם דוקא, כדי לברר ולהעלות את עניני העולם לאלקות, שעי"ז נעשה תכלית ומילוי הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים65. וענין זה נעשה ע"י חביב אדם שנברא בצלם66, דקאי על הנפש השכלית שבכללות מין האנושי, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, קאי על הנפש השכלית שבנש"י ששייכת לנפש האלקית שיכולה להבין עניני אלקות, ולכן על ידה יש בכח נה"א לברר את נה"ב, שעי"ז נעשה משכני אחריך נרוצה67, לשון רבים68. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, קאי על גופם של ישראל, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, קאי על נפש האלקית ומעלת הנשמה. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, קאי על גליא שבתורה, חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה, קאי על פנימיות התורה, וזהו כי לקח טוב נתתי לכם שהוא גליא שבתורה, תורתי אל תעזובו קאי על פנימיות התורה. והיינו, שמצד החביבות שבישראל שיש בהם קודם נתינת התורה לכן ניתן להם הכלי חמדה, שזהו מה שבכחם של נש"י דוקא לברר העולם ע"י התורה, דנש"י בשרשם הם במדריגת התורה ועוד למעלה ממנה, וכמארז"ל6 ששה דברים קדמו לעולם כו' תורה כו' ישראל כו', ומסיק שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, שבשרשן בעצמות קדמו נש"י לתורה, ולכן בכחם של נש"י לפעול הבירור בעולם ע"י התורה, וזוהי חביבותם שמשו"ז ניתן להם כלי חמדה. וכל זה הוא ע"י מתן תורה בחג השבועות, וע"י קבלת התורה בשמחה ובפנימיות69, ממשיכים על כל השנה לימוד התורה וקיום המצוות, ובשמחה ובטוב לבב.