פרק כח

1כִּ֚י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א וּ֜מָק֗וֹם לַזָּהָ֥ב יָזֹֽקּוּ:

כי יש לכסף מוצא. גם זה טעם אחר לדברו הראשון שאמר בצדקתי החזקתי כי למה אהיה רשע אם בשביל כסף וזהב לכל יש מוצא וסוף אבל החכמה מאין תבוא זה סוף הפרשה היא יקרה מכל, על כן כל ימי נתתי לבי עליה ללמוד:

ומקום. יש לזהב שמשם יזוקו ויתכו אותו:

2בַּרְזֶל מֵֽעָפָ֣ר יֻקָּ֑ח וְ֜אֶ֗בֶן יָצ֥וּק נְחוּשָֽׁה:

ואבן יצוק נחושה. מן ההר יצק האומן את הנחושה הרי תחילה וסוף יש לכל דבר שכל העולם יכלה וכל אשר בו:

3קֵ֚ץ | שָׁ֚ם לַח֗שֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּ֖כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת:

קץ שם. המקום מתי תהיה החושך שהשמים נמלחו והארץ תבלה ולכל תכלית דבר הוא חוקר לו:

אבן. אשר משם יצא לו חשך וצלמות אבן מקום מוצא פורענו' לכן נקרא אבן במקום פורענות כאדם הנוגף את רגליו באבן שיש לו צער, כ"ש, כמו קו תוהו ואבני בוהו, (ישעיהו ל״ד:י״א) דמן טורא אתגזרת אבן וגומר (דניאל ד):

4פָּ֚רַץ נַ֨חַל | מֵֽעִם־גָּ֗ר הַנִּשְׁכָּחִ֥ים מִנִּי־רָ֑גֶל דַּ֖לּוּ מֵֽאֱנ֣וֹשׁ נָֽעוּ:

פרץ נחל. על סדום ועמורה נחלי אש וגפרית:

מעם גר. ממקום שהוא נובע ונוגר:

הנשכחים מני רגל. אלו אנשי סדום ששיכחו תורת רגלי אורחים מארצם שהיו משכיבים האורח במטה אם היה ארוך יותר מקטעין רגליו ואם היה קצר מאריכין אותו כך מפורש באגדה:

דלו. ע"י פריצת נחל זה ומאנוש נעו:

5אֶ֗רֶץ מִמֶּ֥נָּה יֵֽצֵא־לָ֑חֶם וְ֜תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ:

ארץ. אשר ממנה יצא לחם נהפך מקומה כמו אש:

6מְקֽוֹם־סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ:

מקום ספיר. היו אבניה:

7נָתִיב לֹֽא־יְדָ֣עוֹ עָ֑יִט וְלֹ֥א שְׁ֜זָפַ֗תּוּ עֵ֣ין אַיָּֽה:

לא ידעו עיט. לא עבר עליהן חיל של ליסטין:

ולא שזפתו עין איה. לפי שהיא רואה יותר משאר עופות ולכך נקראה ראה שהיא עומדת בבבל ורואה נבילות בארץ ישראל כך מפורש באגדת (חולין סג ע"א) כלומר לא חפרוה מרגלים:

8לֹֽא־הִדְרִיכ֥וּהוּ בְנֵי־שָׁ֑חַץ לֹֽא־עָדָ֖ה עָלָ֣יו שָֽׁחַל:

לא עדה עליו. עבר כדמתרגמינן אשר עבר בין הבתרים (בראשית טו) (צ"ל הגזרים וע' בתרגום) דעדא:

שחץ ושחל. משבעה שמות האריה הם (בסנהדרין צה) ששה שמות יש לאריה, והקב"ה מה עשה:

9בַּֽחַלָּמִישׁ שָׁלַ֣ח יָד֑וֹ הָפַ֖ךְ מִשֹּׁ֣רֶשׁ הָרִֽים:

בחלמיש שלח ידו. והפך שרשי ההרים מלמעלה למטה:

10בַּצּוּרוֹת יְאֹרִ֣ים בִּקֵּ֑עַ וְכָל־יְ֜קָ֗ר רָֽאֲתָ֥ה עֵינֽוֹ:

בצורות יאורים בקע. חוזר לתחילת ענינו שאמר כי לכל דבר יש מוצא, ובצורות בקע למוצא היאורים וכן כל יקר ראתה עינו. מהיכן יצא לבריות (כמו שעשה לישראל הך סלע ויזובו מימיו):

11מִבְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ וְ֜תַֽעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר:

מבכי נהרות חבש. בבריאת העולם כשבכו מים התחתונים, בכי כמו נבכי ים (איוב לט):

מבכי. כמו נבכי ים (איוב לט):

חבש. כמו ויחבש את חמורו (בראשית כ״ב:ג׳) כ"ש, (ס"א מבכי וגו' מפני בכייתן של ישראל שהיו בוכין לאמר מה נשתה חבש ותיקן להם נהרי מים מן הסלע ויחבש להם מתרגם ואתקין):

ותעלומה יוציא אור. חלון יש ברקיע ושמו תעלומה משם תולדות השמש לתקופתו (בפרקי ר' אליעזר) כלומר לכל דבר יש מוצא וסוף רק לחכמה לא מוצא לה אלא מפיו ולא סוף עולמות:

12וְהַֽחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֜ה מְק֣וֹם בִּינָֽה:

והחכמה. התורה:

13לֹֽא־יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ וְלֹ֥א תִ֜מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים:

ולא תמצא בארץ החיים. במי שמחיה אלא במי שממית עצמו עליה ביגיעה וברעבון:

14תְּה֣וֹם אָ֖מַר לֹ֣א בִי־הִ֑יא וְיָ֥ם אָ֜מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי:

תהום אמר לא בי היא. אם תשאלנה ליורדי תהום העוסקים במוצא מרגליות ובמוצא זהב וכסף ממקום תהומות הארץ יאמרו לך לא בי היא, איני בקי בהוראה (שבת פט ע"א, ע"ש היטב וצ"ע):

וים אמר. ויורדי הים לסחורה יאמרו לך לא עמדי חכמה למה לפי שאינם יכולים לקנותה כשאר פרקמטיא לתת מעושרם בדמיה, ובאגדה הוא אומר שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב"ה ואמר לו היכן תורה א"ל אצל בן עמרם, בא לו אצל משה אמר לו היכן תורה אצל ים בא לו אצל ים אמר לו היכן תורה לא בי היא לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל תהום בא לו אצל תהום אמר לו היכן תורה א"ל אין עמדי לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמרם אמר לו היכן תורה אצל הקב"ה וזהו שאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי:

15לֹֽא־יֻתַּ֣ן סְג֣וֹר תַּחְתֶּ֑יהָ וְלֹ֥א יִ֜שָּׁקֵ֗ל כֶּ֣סֶף מְחִירָֽהּ:

לא יותן סגור. זהב סגור זהו זהב טוב שבשעה שנפתח כל חנויות של זהב נסגרות:

16לֹ֣א תְ֖סֻלֶּה בְּכֶ֣תֶם אוֹפִ֑יר בְּשֹׁ֖הַם יָקָ֣ר וְסַפִּֽיר:

לא תסולה. לא תשתבח לשון סולו לרוכב בערבות (תלים סח) המשבחה לומר חשובה היא ככתם אופיר וכשוהם יקר לא שבח הוא לה וכן המסולאים בפז (איכה ד):

17לֹא־יַעַרְכֶ֣נָּה זָ֖הָב וּזְכוּכִ֑ית וּתְמ֖וּרָתָ֣הּ כְּלִי־פָֽז:

זהב. טהור מנהיר כמרגלית:

ותמורתה וגו'. ותמורתה לא בכלי פז:

18רָאמ֣וֹת וְ֖גָבִישׁ לֹ֣א יִזָּכֵ֑ר וּמֶ֥שֶׁךְ חָ֜כְמָ֗ה מִפְּנִינִֽים:

ראמות וגביש. שמות אבנים טובות שבים הם:

לא יזכר. אצלה:

19לֹא־יַֽ֖עַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּ֑וּשׁ בְּכֶ֥תֶם טָ֜ה֗וֹר לֹ֣א תְסֻלֶּֽה:

פטדת כוש. אבן טובה היא כמו אודם פטדה:

כתם. היא קבוצת עדי לתכשיטי נשים ונקראת הקבוצה כתם בלשון עברי ובלשון ערבי אלחלו והוא נזם זהב וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב) וכן ותעד נזמה וחלייתה (הושע ב׳:ט״ו) ויש פותרים כתם כתר ולא נכון כי לא מצינו פעולה בלשון זה כאשר מצינו בלשון כתר מכתיר כותרות:

20וְהַֽחָכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וְאֵ֥י זֶ֜֗ה מְק֣וֹם בִּינָֽה:

21וְֽנֶעֶלְמָה מֵֽעֵינֵ֣י כָל־חָ֑י וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם נִסְתָּֽרָה:

ומעוף השמים. מלאכים המעופפים:

22אֲבַדּ֣וֹן וָ֖מָוֶת אָֽמְר֑וּ בְּ֜אָזְנֵ֗ינוּ שָׁמַ֥עְנוּ שִׁמְעָֽהּ:

אבדון ומות אמרו. המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו באזנינו שמענו שמעה שהמיגע בה מתקיימת בו, וי"א כאשר באגדה אשר פירשתי למעל' שבא השטן לפני המקום אמר לו היכן תורה א"ל וכו' והיינו דכתיב אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה כשנתנה לישראל, אבל:

23אֱלֹהִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ וְ֜ה֗וּא יָדַ֥ע אֶת־מְקוֹמָֽהּ:

אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. שיודע הוא היכן שורה וגם ישבחוה ויאמרו לה כי אלהים הבין דרכה נסתכל בה וברא את העולם באותיותי' כסדרם ומשקלן יצר כל היצורים כאשר כתוב בסוד ספר יצירה:

24כִּי־ה֖וּא לִקְצֽוֹת־הָאָ֣רֶץ יַבִּ֑יט תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם יִרְאֶֽה:

כי הוא לקצות הארץ יביט. בה היאך יבנם ויבראם ותחת כל השמים צרכי ברייתן ראה בה:

25לַֽעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל וּמַ֜֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה:

לעשות וגו'. בה משקל לרוח, לכל ארץ לפי כחה וכן המים לפי המדה לפי מה שהיתה ארץ צריכה להשקותה יש ארץ נגובה וצריכה הרבה גשמים ויש ארץ שאינה צריכה כל כך:

26בַּֽעֲשׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק וְ֜דֶ֗רֶךְ לַֽחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת:

חק. גזירה קצובה לפי כל ארצות ומעיין ופלג להשקות כל ארץ וארץ ובעשותו דרך לכל החזיזים שלא יצאו שני קולות דרך נקב אחד פן יחריב את העולם:

27אָ֣ז רָ֖אָהּ וַיְסַפְּרָ֑הּ הֱ֜כִינָ֗הּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ:

אז ראה. ראה אותה נסתכל בה ובעצתה יעשה הכל:

ויספרה. ספר אותיותיה כפולו' ופשוטות ראשונ' ואמצעית ואחרונית היא אמת חותמו של הקב"ה וכן בשאר סדרים ברא כל דבר ודבר באותיות הללו והכל מפורש בסוד ספר יצירה:

הכינה. זימנה ליצירה:

28וַיֹּ֚אמֶר | לָֽאָדָ֗ם הֵ֚ן יִרְאַ֣ת אֲ֖דֹנָי הִ֣יא חָכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרַ֣ע בִּינָֽה:

הן יראת אד' היא חכמה. זו צריכה לזו ואין חכמה יפה בלא יראה: