פרק ד

1שִׁמְע֣וּ בָ֖נִים מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֜הַקְשִׁ֗יבוּ לָדַ֥עַת בִּינָֽה:

שמעו בנים מוסר אב. הקב"ה:

2כִּ֤י לֶ֣קַח ט֖וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֜וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ:

נתתי לכם. הנביא מתנבא ומדבר בשליחותו של הקב"ה והרי הוא כפיו:

3כִּי־בֵ֖ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י רַ֥ךְ וְ֜יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי:

כי בן הייתי לאבי. אם תאמר שלמה היה שונא הבריות שהזהירן על הגזל ועל העריות דבר שנפשו של אדם מתאוה להם לכך נאמר כי בן הייתי וגו' רך ויחיד וגו' שהיה אוהב אותי יותר:

4וַיֹּרֵ֗נִי וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י יִֽתְמָךְ־דְּבָרַ֥י לִבֶּ֑ךָ שְׁמֹ֖ר מִצְו‍ֹתַ֣י וֶֽחְיֵֽה:

ויורני. על כך ויוכיחני:

ויאמר לי יתמך דברי לבך. ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר"א), ד"א:

כי בן הייתי לאבי. הנביא אומר בן הייתי להקב"ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב"ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז):

רך ויחיד לפני אמי. לאומתי אני נבחר וחביב כבן רך ויחיד לכך ויורני אבי:

5קְנֵ֣ה חָ֖כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה אַל־תִּשְׁכַּ֥ח וְאַל־תֵּ֜֗ט מֵֽאִמְרֵי־פִֽי:

6אַל־תַּעַזְבֶ֥הָ וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ אֱהָבֶ֥הָ וְתִצְּרֶֽךָּ:

אל תעזבה וגו'. אהבה אהוב אותה:

7רֵאשִׁ֣ית חָ֖כְמָה קְנֵ֣ה חָכְמָ֑ה וּבְכָל־קִ֜נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה:

ראשית חכמה קנה חכמה. תחלת חכמתך למוד מאחרים קנה לך שמועה מפי הרב, ואח"כ בכל קנינך קנה בינה, תתבונן בה מעצמך להשכיל הטעמים דבר מתוך דבר:

8סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֜כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה:

סלסלה. חפשה היה חוזר עליה לדקדק בה כמו כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו׳:ט׳) החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות ובלשון חכמים מסלסל בשערו:

9תִּתֵּ֣ן לְ֖רֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵ֑ן עֲטֶ֖רֶת תִּפְאֶ֣רֶת תְּמַגְּנֶֽךָּ:

תתן לראשך לוית חן. חברת חן כמו לוית חן הם לראשך:

10שְׁמַ֣ע בְּ֖נִי וְקַ֣ח אֲמָרָ֑י וְיִרְבּ֥וּ לְ֜ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים:

11בְּדֶ֣רֶךְ חָ֖כְמָה הֹרֵתִ֑יךָ הִ֜דְרַכְתִּ֗יךָ בְּמַעְגְּלֵי־יֽשֶׁר:

12בְּֽלֶכְתְּךָ לֹא־יֵצַ֣ר צַעֲדֶ֑ךָ וְאִם־תָּ֜ר֗וּץ לֹ֣א תִכָּשֵֽׁל:

בלכתך לא יצר צעדך. מי שאינו מרחיק רגליו קרוב ליפול:

13הַחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל־תֶּ֑רֶף נִ֜צְּרֶ֗הָ כִּי־הִ֥יא חַיֶּֽיךָ:

החזק במוסר אל תרף. אחוז בתורה כמו והחזיקי את ידך בו (בראשית כ״א:י״ח) וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד׳:ד׳):

14בְּאֹ֣רַח רְ֖שָׁעִים אַל־תָּבֹ֑א וְאַל־תְּ֜אַשֵּׁ֗ר בְּדֶ֣רֶךְ רָעִֽים:

באורח רשעים אל תבא ואל תאשר. ואל תדרוך כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), וכן ונבון יבין לאשורו:

15פְּרָעֵ֥הוּ אַל־תַּעֲבָר־בּ֑וֹ שְׂטֵ֖ה מֵעָלָ֣יו וַעֲבֽוֹר:

פרעהו. בטלהו:

שטה מעליו. סור:

16כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֖שְׁנוּ אִם־לֹ֣א יָרֵ֑עוּ וְֽנִגְזְלָ֥ה שְׁ֜נָתָ֗ם אִם־לֹ֥א יַכְשִֽׁולוּ יַכְשִֽׁילוּ:

כי לא ישנו. אינם יכולין לישן:

17כִּ֣י לָ֖חֲמוּ לֶ֣חֶם רֶ֑שַׁע וְיֵ֖ין חֲמָסִ֣ים יִשְׁתּֽוּ:

18וְאֹ֣רַח צַ֖דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֜א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם:

ואורח צדיקים כאור נוגה. שהולך ומאיר מעמוד השחר:

עד נכון היום. עד חצות היום שהוא בירורו של יום:

19דֶּ֣רֶךְ רְ֖שָׁעִים כָּֽאֲפֵלָ֑ה לֹ֥א יָ֜דְע֗וּ בַּמֶּ֥ה יִכָּשֵֽׁלוּ:

דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו. פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו:

20בְּנִי לִדְבָרַ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לַ֜אֲמָרַ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ:

21אַל־יַלִּ֥יזוּ מֵעֵינֶ֑יךָ שָׁ֜מְרֵ֗ם בְּת֣וֹךְ לְבָבֶֽךָ:

22כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֖ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא:

למוצאיהם. ל' מציאה:

23מִֽכָּל־ מִ֖שְׁמָר נְצֹ֣ר לִבֶּ֑ךָ כִּֽי־מִ֜מֶּ֗נּוּ תּוֹצְא֥וֹת חַיִּֽים:

מכל משמר. מכל מה שאמרה תורה השמר נצור לבך (מעבור עליו) בין עבירה קלה בין עבירה חמורה:

כי ממנו תוצאות חיים. כי מאותו שהוא קל יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנו, כך דרש ר' תנחומא:

24הָסֵ֣ר מִ֖מְּךָ עִקְּשׁ֣וּת פֶּ֑ה וּלְז֥וּת שְׂ֜פָתַ֗יִם הַרְחֵ֥ק מִמֶּֽךָּ:

הסר ממך עקשות פה. לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם:

עקשות פה. לשון עקום כמו תם אני ויעקשני (איוב ט׳:כ׳) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות:

ולזות שפתים. עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך:

25עֵינֶיךָ לְנֹ֣כַח יַבִּ֑יטוּ וְ֜עַפְעַפֶּ֗יךָ יַיְשִׁ֥רוּ נֶגְדֶּֽךָ:

עיניך לנוכח יביטו. יסתכלו אל האמת ואל היושר:

יישירו נגדך. יסתכלו על הישרה לישר דרכך נגדך:

26פַּלֵס מַעְגַּ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וְֽכָל־דְּרָכֶ֥יךָ יִכֹּֽנוּ:

פלס מעגל רגלך. שקול דרכך הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז כל דרכיך יכונו:

27אַֽל־תֵּט־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע:

אל תט ימין ושמאל. מן המשקל הטוב: