1שִׁמְע֣וּ בָ֖נִים מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֜הַקְשִׁ֗יבוּ לָדַ֥עַת בִּינָֽה: |
שמעו בנים מוסר אב:
הקב"ה:
|
2כִּ֤י לֶ֣קַח ט֖וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֜וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ: |
נתתי לכם:
הנביא מתנבא ומדבר בשליחותו של הקב"ה והרי הוא כפיו:
|
3כִּי־בֵ֖ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י רַ֥ךְ וְ֜יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי: |
כי בן הייתי לאבי:
אם תאמר שלמה היה שונא הבריות שהזהירן על הגזל ועל העריות דבר שנפשו של אדם מתאוה להם לכך נאמר כי בן הייתי וגו' רך ויחיד וגו' שהיה אוהב אותי יותר:
|
4וַיֹּרֵ֗נִי וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י יִֽתְמָךְ־דְּבָרַ֥י לִבֶּ֑ךָ שְׁמֹ֖ר מִצְוֹתַ֣י וֶֽחְיֵֽה: |
ויורני:
על כך ויוכיחני:
|
ויאמר לי יתמך דברי לבך:
ולפי שהוכיחני בדברים אלו לכך אני מזהירכם על כך (רבי יוסף קר"א), ד"א:
|
כי בן הייתי לאבי:
הנביא אומר בן הייתי להקב"ה שהשרה רוחו עלי, ומצינו שקראו הקב"ה לשלמה בן שנאמר אני אהיה לו לאב וגו' (שמואל ב ז):
|
רך ויחיד לפני אמי:
לאומתי אני נבחר וחביב כבן רך ויחיד לכך ויורני אבי:
|
5קְנֵ֣ה חָ֖כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה אַל־תִּשְׁכַּ֥ח וְאַל־תֵּ֜֗ט מֵֽאִמְרֵי־פִֽי: |
6אַל־תַּעַזְבֶ֥הָ וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ אֱהָבֶ֥הָ וְתִצְּרֶֽךָּ: |
אל תעזבה וגו':
אהבה אהוב אותה:
|
7רֵאשִׁ֣ית חָ֖כְמָה קְנֵ֣ה חָכְמָ֑ה וּבְכָל־קִ֜נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה: |
ראשית חכמה קנה חכמה:
תחלת חכמתך למוד מאחרים קנה לך שמועה מפי הרב, ואח"כ בכל קנינך קנה בינה, תתבונן בה מעצמך להשכיל הטעמים דבר מתוך דבר:
|
8סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֜כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה: |
סלסלה:
חפשה היה חוזר עליה לדקדק בה כמו כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו׳:ט׳) החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות ובלשון חכמים מסלסל בשערו:
|
9תִּתֵּ֣ן לְ֖רֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵ֑ן עֲטֶ֖רֶת תִּפְאֶ֣רֶת תְּמַגְּנֶֽךָּ: |
תתן לראשך לוית חן:
חברת חן כמו לוית חן הם לראשך:
|
10שְׁמַ֣ע בְּ֖נִי וְקַ֣ח אֲמָרָ֑י וְיִרְבּ֥וּ לְ֜ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים: |
11בְּדֶ֣רֶךְ חָ֖כְמָה הֹרֵתִ֑יךָ הִ֜דְרַכְתִּ֗יךָ בְּמַעְגְּלֵי־יֽשֶׁר: |
12בְּֽלֶכְתְּךָ לֹא־יֵצַ֣ר צַעֲדֶ֑ךָ וְאִם־תָּ֜ר֗וּץ לֹ֣א תִכָּשֵֽׁל: |
בלכתך לא יצר צעדך:
מי שאינו מרחיק רגליו קרוב ליפול:
|
13הַחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל־תֶּ֑רֶף נִ֜צְּרֶ֗הָ כִּי־הִ֥יא חַיֶּֽיךָ: |
החזק במוסר אל תרף:
אחוז בתורה כמו והחזיקי את ידך בו (בראשית כ״א:י״ח) וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד׳:ד׳):
|
14בְּאֹ֣רַח רְ֖שָׁעִים אַל־תָּבֹ֑א וְאַל־תְּ֜אַשֵּׁ֗ר בְּדֶ֣רֶךְ רָעִֽים: |
באורח רשעים אל תבא ואל תאשר:
ואל תדרוך כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), וכן ונבון יבין לאשורו:
|
15פְּרָעֵ֥הוּ אַל־תַּעֲבָר־בּ֑וֹ שְׂטֵ֖ה מֵעָלָ֣יו וַעֲבֽוֹר: |
פרעהו:
בטלהו:
|
שטה מעליו:
סור:
|
16כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֖שְׁנוּ אִם־לֹ֣א יָרֵ֑עוּ וְֽנִגְזְלָ֥ה שְׁ֜נָתָ֗ם אִם־לֹ֥א יַכְשִֽׁולוּ יַכְשִֽׁילוּ: |
כי לא ישנו:
אינם יכולין לישן:
|
17כִּ֣י לָ֖חֲמוּ לֶ֣חֶם רֶ֑שַׁע וְיֵ֖ין חֲמָסִ֣ים יִשְׁתּֽוּ: |
18וְאֹ֣רַח צַ֖דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֜א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם: |
ואורח צדיקים כאור נוגה:
שהולך ומאיר מעמוד השחר:
|
עד נכון היום:
עד חצות היום שהוא בירורו של יום:
|
19דֶּ֣רֶךְ רְ֖שָׁעִים כָּֽאֲפֵלָ֑ה לֹ֥א יָ֜דְע֗וּ בַּמֶּ֥ה יִכָּשֵֽׁלוּ: |
דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו:
פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו:
|
20בְּנִי לִדְבָרַ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לַ֜אֲמָרַ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ: |
21אַל־יַלִּ֥יזוּ מֵעֵינֶ֑יךָ שָׁ֜מְרֵ֗ם בְּת֣וֹךְ לְבָבֶֽךָ: |
22כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֖ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא: |
למוצאיהם:
ל' מציאה:
|
23מִֽכָּל־ מִ֖שְׁמָר נְצֹ֣ר לִבֶּ֑ךָ כִּֽי־מִ֜מֶּ֗נּוּ תּוֹצְא֥וֹת חַיִּֽים: |
מכל משמר:
מכל מה שאמרה תורה השמר נצור לבך (מעבור עליו) בין עבירה קלה בין עבירה חמורה:
|
כי ממנו תוצאות חיים:
כי מאותו שהוא קל יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנו, כך דרש ר' תנחומא:
|
24הָסֵ֣ר מִ֖מְּךָ עִקְּשׁ֣וּת פֶּ֑ה וּלְז֥וּת שְׂ֜פָתַ֗יִם הַרְחֵ֥ק מִמֶּֽךָּ: |
הסר ממך עקשות פה:
לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם:
|
עקשות פה:
לשון עקום כמו תם אני ויעקשני (איוב ט׳:כ׳) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות:
|
ולזות שפתים:
עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך:
|
25עֵינֶיךָ לְנֹ֣כַח יַבִּ֑יטוּ וְ֜עַפְעַפֶּ֗יךָ יַיְשִׁ֥רוּ נֶגְדֶּֽךָ: |
עיניך לנוכח יביטו:
יסתכלו אל האמת ואל היושר:
|
יישירו נגדך:
יסתכלו על הישרה לישר דרכך נגדך:
|
26פַּלֵס מַעְגַּ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וְֽכָל־דְּרָכֶ֥יךָ יִכֹּֽנוּ: |
פלס מעגל רגלך:
שקול דרכך הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז כל דרכיך יכונו:
|
27אַֽל־תֵּט־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע: |
אל תט ימין ושמאל:
מן המשקל הטוב:
|