| 1וַיַּעַן צֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּֽאמַר: |
| 2הֲרֹ֣ב דְּ֖בָרִים לֹ֣א יֵֽעָנֶ֑ה וְאִם־אִ֖ישׁ שְׂפָתַ֣יִם יִצְדָּֽק: |
| לא יענה:
מאחרים מפני רוב דבריו:
|
| 3בַּדֶּיךָ מְתִ֣ים יַֽחֲרִ֑ישׁוּ וַ֜תִּלְעַ֗ג וְאֵ֣ין מַכְלִֽם: |
| בדיך:
שאתה בודה מלבך:
|
| מתים יחרישו:
בני אדם:
|
| 4וַתֹּאמֶר זַ֣ךְ לִקְחִ֑י וּ֜בַ֗ר הָיִ֥יתִי בְעֵינֶֽיךָ: |
| ותאמר:
להקב"ה זך לקחי ובר הייתי בעיניך:
|
| 5וְֽאוּלָ֗ם מִֽי־יִתֵּ֣ן אֱל֣וֹהַּ דַּבֵּ֑ר וְיִפְתַּ֖ח שְׂפָתָ֣יו עִמָּֽךְ: |
| 6וְיַגֶּד־לְךָ | תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘ כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽתֽוּשִׁ֫יָּ֥ה וְדַ֡ע כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֜ל֗וֹהַּ מֵֽעֲוֹנֶֽךָ: |
| תעלומות חכמה:
ותדע כי כפלים לתושיה יש לתורה שלא קיימת:
|
| כי (השורש) ישה:
כמו (דברים כ״ד:י׳) כי תשה ברעך (כלומר) הרבה יש לו עוד חוב עליך בדברי עוניך:
|
| 7הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַּ תִּמְצָ֑א אִ֚ם עַד־תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא: |
| החקר אלוה תמצא:
שאתה סבור שקיימת הכל:
|
| 8גָּבְהֵ֣י שָׁ֖מַיִם מַה־תִּפְעָ֣ל עֲמֻקָּ֥ה מִ֜שְּׁא֗וֹל מַה־תֵּדָֽע: |
| גבהי שמים:
דבר שהוא גבוה כגובהי שמים מה תפעל עתה ועמוקה היא החכמה משאול:
|
| 9אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּרְ֜חָבָ֗ה מִנִּי־יָֽם: |
| מדה:
מדוד שלה (ס"א מד' שלה) וכאן הזכיר מידוד בל' זכר (שלא אמר מדתה):
|
| 10אִם־יַֽחֲלֹ֥ף וְיַסְגִּ֑יר וְ֜יַקְהִ֗יל וּמִ֣י יְשִׁיבֶֽנּוּ: |
| אם יחלוף ויסגיר:
ביסורין את מי שירצה:
|
| ויקהיל:
כל פמליאות שלו לווכח על שהסגיר:
|
| ומי:
בהן ישיבנו בדברים למצא עול בפעלו ואם מפני שהנידון שליו ושקט ימים רבים, כן דרכו:
|
| 11כִּי־ה֖וּא יָדַ֣ע מְתֵי־שָׁ֑וְא וַיַּרְא־אָ֜וֶ֗ן וְלֹ֣א יִתְבּוֹנָֽן: |
| כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן:
שהם עושים ימים ושנים ודומה כמי שלא יתבונן (יתבוננו) כי מאריך אפו:
|
| 12וְאִ֣ישׁ נָ֖בוּב יִלָּבֵ֑ב וְעַ֥יִר פֶּ֜֗רֶא אָדָ֥ם יִוָּלֵֽד: |
| ואיש נבוב:
חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו:
|
| ילבב:
יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו או אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת:
|
| אדם יולד:
ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו:
|
| 13אִם־אַ֖תָּה הֲכִינ֣וֹתָ לִבֶּ֑ךָ וּפָרַשְׂתָּ֖ אֵלָ֣יו כַּפֶּֽךָ: |
| אם אתה:
היית מכוין לבך אחר יסורין:
|
| ופרשת אליו כפיך:
בתחנה ותרחק און מידך ואל תשכן באהליך עולה:
|
| 14אִם־אָ֣וֶן בְּ֖יָֽדְךָ הַרְחִיקֵ֑הוּ וְאַל־תַּשְׁכֵּ֖ן בְּאֹֽהָלֶ֣יךָ עַוְלָֽה: |
| 15כִּֽי־אָ֚ז | תִּשָּׂ֣א פָנֶ֣יךָ מִמּ֑וּם וְהָיִ֥יתָ מֻ֜צָּ֗ק וְלֹ֣א תִירָֽא: |
| כי אז:
אם אתה היית בטוח שתשא פניך ממום שתגרום לעצמך לשאת פניך מכל מום (מתוך כך):
|
| והיית מוצק:
חזק כמו מצוקי ארץ:
|
| 16כִּֽי־אַ֖תָּה עָמָ֣ל תִּשְׁכָּ֑ח כְּמַ֖יִם עָֽבְר֣וּ תִזְכֹּֽר: |
| עמל תשכח:
וכל עמל היית שוכח:
|
| וכמים עברו:
וחלפו כן יהיה לך כל זכרון עמל:
|
| 17וּֽמִצָּֽהֳרַיִם יָק֣וּם חָ֑לֶד תָּ֜עֻ֗פָה כַּבֹּ֥קֶר תִּהְיֶֽה: |
| ומצהרים יקום חלד:
יותר מאור צהרים יקום לך חלד מזל וזמן כמו וחלדי כאין נגדך (תהילים ל״ט:ו׳) ד"א יקום חלד כמו יקום אור חלודה שלך כלומר שיהיה מקום אפילה מאיר יותר מאור צהרים זו שמעתי אבל הראשון לא נראה (סא"א):
|
| תעופה:
אפילה שלך כבקר תהיה ע"א תעופה לשון עפעפי שחר (לעיל ג) שאם הוא לשון אופל היה לו לומר תעופה נקוד בשו"א כמו תנופה תקומה תרומה תנומה:
|
| 18וּֽבָטַחְתָּ כִּי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְ֜חָֽפַרְתָּ֗ לָבֶ֥טַח תִּשְׁכָּֽב: |
| 19וְרָֽבַצְתָּ וְאֵ֣ין מַֽחֲרִ֑יד וְחִלּ֖וּ פָנֶ֣יךָ רַבִּֽים: |
| 20וְעֵינֵ֥י רְשָׁעִ֗ים תִּ֫כְלֶ֥ינָה וּ֖מָנוֹס אָבַ֣ד מִנְּהֶ֑ם וְ֜תִקְוָתָ֗ם מַֽפַּח־נָֽפֶשׁ: |
| ועיני רשעים:
שונאיך תכלנה בפנותם ברעתך לראות ולא ישיגו (תאוותם) וכל כליון עינים שבלשון קודש זהו המצפה לראות ואינו משיג וכמו ועיניך רואות וכלות אליהם וגו' (דברים כ״ח:ל״ב):
|
| ומנוס:
הוא מבטח:
|
| ותקותם:
מה שהם מקוים לראות בך למפח נפש יהיה להם:
|
