פרק יא

1וַיַּעַן צֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּֽאמַר:

2הֲרֹ֣ב דְּ֖בָרִים לֹ֣א יֵֽעָנֶ֑ה וְאִם־אִ֖ישׁ שְׂפָתַ֣יִם יִצְדָּֽק:

לא יענה. מאחרים מפני רוב דבריו:

3בַּדֶּיךָ מְתִ֣ים יַֽחֲרִ֑ישׁוּ וַ֜תִּלְעַ֗ג וְאֵ֣ין מַכְלִֽם:

בדיך. שאתה בודה מלבך:

מתים יחרישו. בני אדם:

4וַתֹּאמֶר זַ֣ךְ לִקְחִ֑י וּ֜בַ֗ר הָיִ֥יתִי בְעֵינֶֽיךָ:

ותאמר. להקב"ה זך לקחי ובר הייתי בעיניך:

5וְֽאוּלָ֗ם מִֽי־יִתֵּ֣ן אֱל֣וֹהַּ דַּבֵּ֑ר וְיִפְתַּ֖ח שְׂפָתָ֣יו עִמָּֽךְ:

6וְיַגֶּד־לְךָ | תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘ כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽתֽוּשִׁ֫יָּ֥ה וְדַ֡ע כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֜ל֗וֹהַּ מֵֽעֲו‍ֹנֶֽךָ:

תעלומות חכמה. ותדע כי כפלים לתושיה יש לתורה שלא קיימת:

כי (השורש) ישה. כמו (דברים כ״ד:י׳) כי תשה ברעך (כלומר) הרבה יש לו עוד חוב עליך בדברי עוניך:

7הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַּ תִּמְצָ֑א אִ֚ם עַד־תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא:

החקר אלוה תמצא. שאתה סבור שקיימת הכל:

8גָּבְהֵ֣י שָׁ֖מַיִם מַה־תִּפְעָ֣ל עֲמֻקָּ֥ה מִ֜שְּׁא֗וֹל מַה־תֵּדָֽע:

גבהי שמים. דבר שהוא גבוה כגובהי שמים מה תפעל עתה ועמוקה היא החכמה משאול:

9אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּרְ֜חָבָ֗ה מִנִּי־יָֽם:

מדה. מדוד שלה (ס"א מד' שלה) וכאן הזכיר מידוד בל' זכר (שלא אמר מדתה):

10אִם־יַֽחֲלֹ֥ף וְיַסְגִּ֑יר וְ֜יַקְהִ֗יל וּמִ֣י יְשִׁיבֶֽנּוּ:

אם יחלוף ויסגיר. ביסורין את מי שירצה:

ויקהיל. כל פמליאות שלו לווכח על שהסגיר:

ומי. בהן ישיבנו בדברים למצא עול בפעלו ואם מפני שהנידון שליו ושקט ימים רבים, כן דרכו:

11כִּי־ה֖וּא יָדַ֣ע מְתֵי־שָׁ֑וְא וַיַּרְא־אָ֜וֶ֗ן וְלֹ֣א יִתְבּוֹנָֽן:

כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. שהם עושים ימים ושנים ודומה כמי שלא יתבונן (יתבוננו) כי מאריך אפו:

12וְאִ֣ישׁ נָ֖בוּב יִלָּבֵ֑ב וְעַ֥יִר פֶּ֜֗רֶא אָדָ֥ם יִוָּלֵֽד:

ואיש נבוב. חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו:

ילבב. יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו או אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת:

אדם יולד. ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו:

13אִם־אַ֖תָּה הֲכִינ֣וֹתָ לִבֶּ֑ךָ וּפָרַשְׂתָּ֖ אֵלָ֣יו כַּפֶּֽךָ:

אם אתה. היית מכוין לבך אחר יסורין:

ופרשת אליו כפיך. בתחנה ותרחק און מידך ואל תשכן באהליך עולה:

14אִם־אָ֣וֶן בְּ֖יָֽדְךָ הַרְחִיקֵ֑הוּ וְאַל־תַּשְׁכֵּ֖ן בְּאֹֽהָלֶ֣יךָ עַוְלָֽה:

15כִּֽי־אָ֚ז | תִּשָּׂ֣א פָנֶ֣יךָ מִמּ֑וּם וְהָיִ֥יתָ מֻ֜צָּ֗ק וְלֹ֣א תִירָֽא:

כי אז. אם אתה היית בטוח שתשא פניך ממום שתגרום לעצמך לשאת פניך מכל מום (מתוך כך):

והיית מוצק. חזק כמו מצוקי ארץ:

16כִּֽי־אַ֖תָּה עָמָ֣ל תִּשְׁכָּ֑ח כְּמַ֖יִם עָֽבְר֣וּ תִזְכֹּֽר:

עמל תשכח. וכל עמל היית שוכח:

וכמים עברו. וחלפו כן יהיה לך כל זכרון עמל:

17וּֽמִצָּֽהֳרַיִם יָק֣וּם חָ֑לֶד תָּ֜עֻ֗פָה כַּבֹּ֥קֶר תִּהְיֶֽה:

ומצהרים יקום חלד. יותר מאור צהרים יקום לך חלד מזל וזמן כמו וחלדי כאין נגדך (תהילים ל״ט:ו׳) ד"א יקום חלד כמו יקום אור חלודה שלך כלומר שיהיה מקום אפילה מאיר יותר מאור צהרים זו שמעתי אבל הראשון לא נראה (סא"א):

תעופה. אפילה שלך כבקר תהיה ע"א תעופה לשון עפעפי שחר (לעיל ג) שאם הוא לשון אופל היה לו לומר תעופה נקוד בשו"א כמו תנופה תקומה תרומה תנומה:

18וּֽבָטַחְתָּ כִּי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְ֜חָֽפַרְתָּ֗ לָבֶ֥טַח תִּשְׁכָּֽב:

19וְרָֽבַצְתָּ וְאֵ֣ין מַֽחֲרִ֑יד וְחִלּ֖וּ פָנֶ֣יךָ רַבִּֽים:

20וְעֵינֵ֥י רְשָׁעִ֗ים תִּ֫כְלֶ֥ינָה וּ֖מָנוֹס אָבַ֣ד מִנְּהֶ֑ם וְ֜תִקְוָתָ֗ם מַֽפַּח־נָֽפֶשׁ:

ועיני רשעים. שונאיך תכלנה בפנותם ברעתך לראות ולא ישיגו (תאוותם) וכל כליון עינים שבלשון קודש זהו המצפה לראות ואינו משיג וכמו ועיניך רואות וכלות אליהם וגו' (דברים כ״ח:ל״ב):

ומנוס. הוא מבטח:

ותקותם. מה שהם מקוים לראות בך למפח נפש יהיה להם: