שמו של יִשָׂכָר, בנם החמישי של יעקב ולאה, מופיע בתנ"ך תמיד עם שׂ' כפולה: יִשָׂשׂכָר. אבל יש מחלוקת בשאלה כיצד יש לקרוא את המילה הזו:

לפי המנהג הרווח, למרות שהשם נכתב עם שׂ' כפולה יש לקרוא אותו יִשָׂכָר ולא לבטא את השׂ' השנייה; אבל יש גם דעה אחרת, שיש לומר יִשָׂשְׂכָר – כמו שמילה נכתבת.

בן אשר ובן נפתלי

המחלוקת בין המנהגים ידועה לנו כבר אלף שנה, עוד מתקופתם של שתי משפחות "בעלי מסורה" שחיו בטבריה, משפחת בן-אשר ומשפחת בן-נפתלי, שכל אחת מהן החזיקה בשיטת קריאה ודקדוק משלה1. בדומה למחלוקות אחרות שלהם, גם בקריאת השם יששכר זכתה שיטת בן-אשר, שאין להגות את השׂ' הנוספת, להסכמה רחבה יותר בקרב חכמי הדקדוק של הדורות הבאים2, ואילו שיטת בן-נפתלי, שיש לקרוא את המילה ככתבה, התקבלה רק בקהילות מסוימות.

בנוסף למחלוקת הדקדוקית, אפשר למצוא מנהגים נוספים בקריאת התורה המשלבים בין השיטות: יש שנוהגים לקרוא יששכר רק בפעם הראשונה שהשם מופיע בתורה (בפרשת ויצא) וביתר המקומות קוראים זאת ישכר; אחרים נוהגים שעד פרשת פנחס קוראים יששכר ומפרשת פנחס ואילך קוראים ישכר3.

כמובן שכל המנהגים קדושים וכל אחד צריך לקרוא לפי הנהוג בקהילתו. אבל מה פשר ההבדלים בין המנהגים השונים? ולמה, לפי המנהג הרווח, השם נקרא ישכר למרות שנכתב יששכר?

משמעות השם יששכר

משמעותו של השם יששכר הוא יש-שכר. כך קראה לאה לבנה משום שראתה בהוּלדתו קבלת שכר משמיים על כך ששחררה את שפחתה זילפה לחופשי על מנת שתינשא גם היא ליעקב:

"וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. וַתֹּאמֶר לֵאָה: נָתַן אֱ-לֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר."4

ואולם, לפני הפסוק המפורש הזה מופיעים כמה פסוקים המתארים את סיפור הרקע ללידת יששכר5 :

"וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ, וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. וַתֹּאמֶר לָהּ 'הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?!' וַתֹּאמֶר רָחֵל 'לָכֵן, יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ'. וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר 'אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי' וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא."

מה מסופר כאן? שראובן ליקט עבור אמא שלו צמחים ריחניים ומבשמים6. רחל ביקשה מאחותה שתחלוק לה מהם, אבל לאה פירשה את הבקשה הזו כביטוי של תחושת אדנות מצד רחל, כאילו רחל חושבת שמגיע לה לקבל מהדודאים שהבן שלה ליקט רק בזכות מעמדה בבית7. אז היא מבהירה לרחל שלא תקבל מהדודאים בחינם ומקבלת מרחל את הזכות להיות עם יעקב במקומה8 בתמורה לדודאים, ובעקבות זאת נולד יששכר.

למרות שלאה לא מציינת זאת, מקריאת הפסוקים עולה שיש קשר ברור בין הולדת יששכר לנסיבות שהובילו ללידתו ושהקשר הזה מתבטא בשם שלו.

שכר כפול, ש' כפולה

המדרש9 מסביר שלאה ראתה בוויתור על הדודאים מעשה פעוט ולכן זקפה את הוּלדת בנה רק לזכות המעשה של מסירת זילפה ליעקב ונתנה לבן שנולד לה את השם ישכר, בשי"ן אחת בלבד. אבל המקרא מגלה שבניגוד למה שלא חשבה בעצמה היא קיבלה את בנה גם בשכר זאת שוויתרה על הדודאים ולכן השם נכתב בתורה בשי"ן כפולה. אבל קריאת השם נשארת ישכר, בשׂ' אחת, כי זה למעשה היה שמו של יששכר.

לפי פירוש אחר, השי"ן הנוספת נועדה לרמז על "עסקת השכירות" שבאמצעותה השיגה לאה את הזכות להיות עם יעקב כי ממנה נולד יששכר. לאה עשתה זאת בגלל שצפתה ברוח הקודש שכך תזכה להביא לעולם את יששכר אבל לאוזניים פשוטות עלול סיפור "השכירות" להישמע לא מכבד, ולכן מסתירים את השי"ן הכפולה ולא מבטאים אותה בקול10. עם זאת, אלו שנוהגים לקרוא יששכר בפעם הראשונה סוברים שמן ההכרח לעשות זאת כדי שנדע שזה שמו האמיתי11.

האות שנמסרה

ארבעה בנים היו ליששכר ושמותיהם מופיעים ברשימת צאצאי יעקב אבינו שירדו למצרים12 : "תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרֹן". אבל באופן מפתיע במפקד שנערך בציווי ה' לאחר המגיפה שהִכְּתָה בעם ישראל בעקבות סיפור בנות מואב נקרא יוב בשם ישוב: "בְּנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם: תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי. לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי לְשִׁמְרֹן מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי"13.

אז מה היה השם שלו, יוב או ישוב? מדרש אגדה14 מספר ששמו היה יוב, אבל בגלל שבזמנם התקיימה עבודת אלילים שנקראה כך הוא התבייש בשם שקיבל והתרעם על אביו, יששכר, שקרא לו כך עד שיששכר "מסר" לו שי"ן אחת מהשם שלו, וכך הפך יוב לישוב.

על סמך זה נוצר המנהג שמפרשת פנחס, שבה מתחלף יוב לישוב, יששכר "מאבד" כביכול ש' אחת משמו ונקרא בשׂ' אחת, ישכר.

לזכור את השותף

לפני מותו בירך משה רבינו כל אחד משבטי ישראל. וכך הוא אמר לשבטי יששכר וזבולון: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ"15.

חז"ל מסבירים ששבט זבולון הצטיין במיומנות מסחר יוצאת דופן ולעומתו שבט יששכר השתבח בהתמדה והעמקה בלימוד התורה והוציא מתוכו רבים מדייני וראשי הישיבות שעמדו בראש עם ישראל, ושני השבטים עשו ביניהם הסכם שותפות: בני זבולון דאגו להרוויח יפה מעסקי המסחר הפורחים שלהם ולתמוך כלכלית בבני יששכר כדי שאלו יוכלו לשבת ולהגות בתורה ללא דאגות, ובני יששכר יחלקו את זכות לימוד התורה שלהם עם המפרנסים משבט זבולון.

הש' הנוספת, אך המושתקת, בשמו של יששכר נועדה להזכיר שחלק מלימוד התורה המצטיין של שבט יששכר שייך לשותף זבולון שעושה עסקים מעבר לים, רחוק מהעין, אבל רק בזכותו מתאפשר הלימוד16.

גלוי ונסתר

הרבי מליובאוויטש17 מסביר ששמו של יששכר, המזוהה עם התורה, מייצג את שני החלקים של התורה: החלק "הנגלה" של התורה (ההלכה), והחלק ה"נסתר" של התורה שהוא תורת הסוד, הקבלה והחסידות:

הש' הראשונה מייצגת את תורת הנגלה ולכן מבוטאת בקול, ואילו הש' השנייה מייצגת את תורת הנסתר ומשום כך היא מועלמת ומוסתרת.