פעם בשנה, ביום שמחת תורה, אנו מוציאים את ספרי התורה מארון הקודש ורוקדים עמם. אנו שמחים במיוחד בשל העובדה שסיימנו מחזור שלם של קריאת כל התורה – מבראשית ברא אלוקים ועד למילים "לעיני כל ישראל", המילים האחרונות של ספר דברים.

האם ידעתם כי בבית הכנסת קוראים בספר התורה לפחות ארבע פעמים בשבוע, וישנם שבועות בהם קוראים אף שמונה פעמים?

הבה נסקור מעט את קריאות התורה השונות במשך השנה.

כולכם בוודאי מכירים את המונח 'פרשת השבוע.' פרשת השבוע היא החלק בתורה הנקרא במהלך השבוע ובשבת בבית הכנסת. כך, בשבת הראשונה לאחר שמחת תורה, היום בו סיימנו מחזור שלם של קריאה בתורה, אנו קוראים את הפרשה הראשונה בתורה: בראשית. בשבוע לאחריו קוראים את הפרשה השניה: נח, וכן הלאה.

בשבוע שגרתי מוציאים את ספר התורה מארון הקודש ארבע פעמים במשך השבוע. פעמיים בימות החול – בשני ובחמישי, ופעמיים בשבת – בתפילת שחרית ובתפילת מנחה.

היה זה משה רבינו שתיקן שיקראו בתורה מדי שלושה ימים, כדי שלא יחלפו שלושה ימים בהם בני-ישראל לא ילמדו תורה. עזרא הסופר הוסיף את הקריאה בצהרי היום של השבת, כהזדמנות נוספת עבור אנשים עסוקים שלא השתתפו בתפילות בימי שני וחמישי.

הימים שני וחמישי הם ימי חול בהם אנשים עובדים לפרנסתם; קריאת התורה של ימים אלו כוללת רק חלק מן הפרשה. בשבת בבוקר קוראים את כל הפרשה מתחילתה ועד סופה. בשבת אחר הצהריים קוראים חלק קטן מהפרשה הבאה. בשבוע בו קוראים את פרשת בראשית בבוקר, נקרא חלק מפרשת נח אחר הצהריים.

במסלול זה, קריאת התורה נעשית לפי סדר התורה ולא לפי הקשר המאורעות. את סיפור בריאת העולם נקרא בסוף חודש תשרי, למרות שבריאת העולם אירעה בסוף חודש אלול; פרשת יציאת מצרים תיקרא בעיצומו של החורף ולא בחג הפסח.

בנוסף למסלול השגרתי קיים מסלול המיוחד לחגים ומועדים. מסלול החגים והמועדים גובר על המסלול השגרתי; אם חג יחול בשבת, קריאת פרשת השבוע תדחה לטובת הקריאה המיוחדת של החג.

כמעט בכל חג ומועד, בין אם הוא חג המופיע בתורה ובין אם הוא חובר על ידי חכמינו זכרונם לברכה, קוראים בתורה. חגים ומועדים אלו כוללים (לפי סדר השנה):

ראש השנה, צום גדליה, יום כיפור, חג הסוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, ראש חודש, חנוכה, צום עשרה בטבת, צום תענית אסתר, פורים, פסח, חג השבועות, צום שבעה עשר בתמוז, צום תשעה באב.

הקריאה בחגים ובמועדים מותאמת לחג.

בראש השנה קוראים על עקידת יצחק, להזכיר לפני האלוקים את נכונותו של אברהם להקריב לפניו את בנו, ולעורר את רחמיו על צאצאיו של יצחק – אנחנו; ביום כיפור אנו קוראים על הציווי המקראי להתענות ביום כיפור; וכן הלאה.

ברוב הצומות קוראים בתורה את פרשת "ויחל", הפרשה בה האלוקים סלח לבני-ישראל למרות שחטאו בעגל. קריאה זו מתאימה לרוח התענית, יום בו אנו מתחרטים על מעשינו ומבקשים מאלוקים שימחל לנו.

הפטרה

לאחר קריאת התורה מספר התורה המכיל את חמשת חומשי התורה, קוראים חלק מספרי הנביאים. חלק זה מכונה 'הפטרה' והוא מכיל רעיון דומה לרעיון המופיע בקריאת התורה. בפרשת בראשית, למשל, קוראים את נבואתו של ישעיהו המספר על גדלות הבורא, "בורא השמים ונוטיהם, רוקע הארץ וצאצאיה." ישנם הפטרות מיוחדות שלא עוסקות בעניין הפרשה, כמו 'מפטיר יונה' ביום כיפור ועוד.

עולים לתורה

בכל קריאת התורה מכבדים כמה מהמתפללים ב'עליה', הזדמנות לעלות אל הבימה ולברך על התורה. הכיבוד הראשון והשני שמור לכהן וללוי במקביל, אך כאשר אין כהן ולוי בבית הכנסת מכבדים מתפללים אחרים. כמו-כן זכות קדימה לעליה לתורה שמורה לחתן, אדם המציין יום שנה לפטירת הורים, אב העורך ברית מילה וכדומה.

קריאת התורה בימים שני וחמישי, בתפילת מנחה של שבת ובתעניות ציבור כוללת שלוש עליות. קריאת התורה של ראש חודש כוללת ארבע; של חג וראש השנה (כשחל בחול), חמש; יום כיפור: שש (כשחל בחול); ובשבת שבעה מתפללים מתכבדים לעלות לתורה.

כאשר בנוסף לקריאת התורה נאמרת גם הפטרה, מתפלל נוסף נקרא לעלות לתורה והוא נקרא ה'מפטיר', האדם המסיים את קריאת התורה.