כאשר בני-ישראל הצטוו להקים "משכן" נייד לבורא העולם במדבר, היה עליהם להצטייד בחומרים רבים: זהב, כסף, נחושת, עורות מסוגים שונים. בתוך הרשימה אנו מוצאים את הפריט הבא: "עורות תחשים". אותן עורות תחשים שימשו לכיסוי המשכן, אך מהם אותם התחשים? מתברר שטמונה כאן תעלומה של ממש.

התחש בתורה

כך נאמר בפסוק1 :

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם – זהב וכסף ונחושת, ותכלת וארגמן, ותולעת שני ושש ועיזים; ועורות אלים מאדמים, ועורות תחשים ועצי שטים..."

לעורות התחש היו שימושים שונים. הוא שימש ככיסוי לגג המשכן2 וגם לכיסוי ארון הברית, השולחן והמזבחות3 . אך בעוד התורה מפרטת מה היו עושים עם עור התחש, היא לא מסבירה מהו התחש.

צבע או חיה?

בתלמוד הירושלמי4 ובמדרש5 מופיעה מחלוקת בין חכמי ישראל האם התחש הוא רק שם צבע או שם של מין בעל חיים. עם זאת, נראה כי הדעה הרווחת יותר היא שהתחש היה בעל חיים בעל מראה צבעוני במיוחד. כך עולה גם מתרגומו של אונקלוס, המתרגם את המילה 'תחש' במילה האמרית "סַסְגוֹנָא" שמשמעותה6 "שָׂשׂ-גוֹן", כלומר בעל חיים המתפאר בצבעוניותו.

חד-קרן אגדי

מסתבר שה'תחש' לא היה סתם בעל-חיים צבעוני, אלא גם יוצא דופן ונדיר במיוחד:

מדברי התלמוד והמדרש7 עולה כי ה'תחש' היה בעל חיים מדברי, אדיר ממדים וצבעוני להפליא, אשר ממצחו הזדקרה קרן אחת. לפי כמה דעות בעל חיים פלאי זה נברא במיוחד לצורך בניית המשכן ולאחר מכן נעלם מן העולם!

  • חלק מהחכמים סבורים ששמו המוכר יותר של התחש הוא "דחדא-קרנא" ("חד-קרן", בעל הקרן האחת), או "קרש" - שני שמות המזהים את החיה לפי קרן-המצח היחידה שלה.
  • התחש היה כה גדול עד שמעורו הצליחו ליצור יריעה בת כ-15 מטרים! עובדה זו מובאת כחיזוק לדעה שהתחש היה יצור שנכחד וכיום לא ניתן למצוא כמותו.
  • לרוב הדעות, התחש היה בעל-חיים טהור.

מסר לחיים

כל פריט שנברא בעולם אמור לשרת את הבורא. אולם קל יותר לעשות זאת כשאנו רואים חיה שנוצרה אך ורק לשם מטרה אחת: לשם בניית המשכן. חיה צבעונית אחת שיכולה להזכיר לנו את תפקידנו: לגלות בעולם הפיזי והחומרי את מי שאמר והיה העולם.

ראו גם: