"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שמות כה, ב).
שאלה:
בני ישראל נתנו תרומות לבנין המשכן. מדוע לא כתוב "ויתנו תרומה" אלא "ויקחו תרומה"?
תשובה:
כשיהודי נותן צדקה, הוא לא רק נותן אלא גם מקבל, שכן כשהעני מקבל את הנדבה, הנותן מקבל זכות בעבור המצווה שעשה, שבאמצעותה הוא יקבל חזרה מה' פי עשרה ממה שנתן. באשר למלים "עשר תעשר" (עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה1) אומר התלמוד, "עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר"2.
לפיכך, מתן תרומה עבור המשכן איפשר, ליהודים, למעשה, "לקחת" מה' הרבה יותר משהם נתנו.
"ועשו ארון עצי שטים אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו" (שמות כה, י).
שאלה:
מדוע כל מידות הארון כוללות חצאים?
תשובה:
הארון, המכיל את לוחות הברית מייצג את לימוד התורה. המידות מלמדות כי אנשים הלומדים תורה צריכים תמיד לזכור, כי ללא קשר לכמה הם לומדים, לעולם לא ישלטו בכל הידע והחוכמה. היקף הידע שלהם אינו אלה חצי – כלומר, חלק – מן המסה העצומה והעמוקה של ידע וחוכמה הגלום וטמון בתורה.
מסיבה זו גם העמוד הראשון של כל תלמוד פותח בדף ב ולא בדף א. זה מזכיר לתלמיד שלא לחשוב ביוהרה כי הוא שולט בכל החומר, שכן עדיין חסר לו הידע של העמוד הראשון.
"ועשית שולחן עצי שטים אמתיים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו" (שמות כה, כג).
שאלה:
מדוע היה רוחב השולחן פחות מגובהו?
תשובה:
יש ערך רב בהזמנת אורחים ומתן מזון לנזקקים. למרבה הצער, לעתים קרובות מגזימים אנשים בהוצאות כדי לעשות רושם על אורחיהם. האקסטרווגנטיות שלהם יוצרת חובות גדולים ועשויה לבוא על חשבון מתן צדקה או תשלום דמי לימוד. התורה מלמדת אותנו כי מן הראוי שהרוחב – כלומר, היוקר – של שולחננו, לא יעלה על "הגובה החומרי שלנו".
כתוב תגובה