רובנו מכירים לפחות אדם אחד בסביבתנו הקרובה אשר מקובע, באובססיביות, על נושא מסויים או מטרה מסויימת. הוא יכול להיות חבר לעבודה, קרוב משפחה, שכן או חבר. אולי הוא מקובע על השקפה פוליטית, תחביב כפייתי, או סלבריטי מפורסם. יתכן והוא מקובע על משהו טוב ומוסרי, מבשר רעות ומאיים, מרגש או משעמם, אינטליגנטי או מטופש. המקובעים מופיעים בצורות ובגדלים שונים, אך המכנה המשותף לכולם שהם לא יכולים לשוחח, אולי אפילו לחשוב, על שום דבר אחר.

אנשים מקובעים הם לא אנשים נעימים במיוחד. אך יש בהם משהו שגורם לנו להשתאות, אולי אפילו להעריץ אותם. הם הקדישו את עצמם למשהו מסויים בצורה חד-משמעית. חשבו רגע, מה היינו יכולים להשיג לו היינו מסורים בצורה כה חד-משמעית לאותם דברים החשובים לנו באמת!

אולי לא נרצה להפוך לאנשים מקובעים בעצמנו, אבל היינו רוצים שיהיה לנו משהו מן התכונה הזו של דבקות כפייתית בנושא, שתשתלב בתוך האישיות שלנו. אולי חמישית, אולי אחד חלקי חמש עשרה, אבל מעט שיעניק דחף מיוחד לתוך חיינו.

* * *

חכמינו זכרונם לברכה אומרים: "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל המשכן". המשכן היה בית המקדש נייד שנבנה על ידי בני ישראל במדבר כ"דירה לקב"ה בעולם הגשמי". גדולי החסידות מסבירים, שמוטל עלינו לעשות "דירה" לה' בכל מעשינו; המשכן היה האב-טיפוס, הדגם הראשוני שהסמיך ולימד אותנו כיצד לבצע זאת בעולם הפרטי שלנו.

חמישה-עשר חומרים שימשו לבניית המשכן – זהב, כסף, נחושת, שלושה סוגים של צמר צבוע, פשתן, שיער עיזים, עורות איילים ותחשים, עץ שיטה, שמן זית, צמחי תבלין ארומטיים ואבנים יקרות. חכמינו מסבירים, שסוגים אלו מייצגים חתך של "ממלכות" שונות בבריאה (הממלכה המינרלית, ממלכת הירקות, וממלכת בעלי החיים) וכמו כן מתייחסים לרכיבים השונים של האדם והיצורים השמימיים, שכולם כלולים באותה דירה לקב"ה שאותה אנו מכינים בעולם הגשמי.

"לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל המשכן". ובכל זאת, הקב"ה מאפשר גם שימוש בזהב למטרות אחרות, כגון: טבעות נישואין, סתימות בשיניים, עיטורי זהב באולמות כניסה מקושטים של בתי מלון. כנראה, ה' לא רואה את עולמנו כמקום מקובע, בעל שימוש אחד ויחיד.

יש לו, לקב"ה, כבר יצורים מקובעים: המלאכים. ישנם מלאכים בעלי חמלה ומלאכי משפט, מלאכי אהבה ומלאכי יראה, אך לשום מלאך אין יותר ממאפיין אחד או תפקיד אחד. (זו הסיבה שאברהם זכה לביקורם של שלושה מלאכים – אחד להודיע לשרה שתלד בן, השני לרפא את אברהם ולהציל את לוט, והשלישי להרוס את עיר החטאים סדום – אף מלאך לא יכול לעשות יותר מתפקיד אחד).

בני אדם, לעומת זאת, אינם בנויים כך. הקב"ה רצה שנהיה יצורים רבי פנים – יצורים המשתמשים באותו חומר כדי לבנות לו בית מקדש, כדי להתחתן, לתקן שיניים ולהוסיף נופך של מותרות לבתי המלון בו מתאכסנים – ושהסיכום של כל אלה יהווה את המקום שיש לנו עבורו בתוך חיינו.

עם זאת, כדאי שנכיל באישיותינו גם קיבעון מסויים. לכן, אחד החומרים ששימשו במשכן היה עור תחש. לפי התלמוד הירושלמי, התחש היה בעל חיים בעל צבעים מהודרים שנברא אך ורק לצורך בניית המשכן – הוא לא היה קיים עד אז, ולא היה קיים לאחר מכן. אם, בסופו של דבר, מטרת הבריאה היא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", צריך היה להיות לפחות יסוד אחד בבריאה המשמש באופן בלעדי למטרה זו.

המרתק הוא שהתחש מתואר כמקושט בצבעים רבים ומבריקים. כנראה שבקיבעון, רב הנסתר על הגלוי.