* חיית יבשה היא כשרה, אם יש לה פרסות שסועות והיא מעלה גירה. חובה שיהיו לה שני הסימנים גם יחד. לדוגמא: פרות, כבשים, עיזים וצבאים הינן חיות כשרות, בעוד שחזירים, שפנים, סנאים, דובים, כלבים, חתולים, גמלים וסוסים – אינם כשרים.
* עופות: התורה מונה 21 מיני עופות לא-כשרים – למעשה כל ציפורי הטרף.
דוגמה לעופות כשרים: כל זני העופות הביתיים: תרנגולות, ברווזים, אווזים, תרנגולי הודו ויונים.
* דגים וחיות ים: יצור החי במים הוא כשר רק אם יש לו סנפירים וקשקשים. דוגמאות: דג סלמון, דג טונה, דג בקלה, דג סול, קרפיון, מקרל – אלה דגים כשרים, בעוד שדג השפמנון, דג החידקן, דג החרב, סרטנים, צדפות וכל יונקי הים – אינם כשרים.
* כל הזוחלים, דו-חיים, תולעים וחרקים – חוץ מארבעה מינים של ארבה – אינם כשרים.
תודה על הכתבה. אני עושה עבודה על דובי פנדה ורציתי לדעת האם זו חייה כשרה ואם לא למה..?
למה הדוב לא כשר? לדוב פנדה, כמו יתר הדובים, אין את סימני הטהרה: הוא לא מעלה גרה, לא מפריס פרסה ולא שוסע שסע.
למעשה, מכל הבהמות והחיות יש רק 10 מינים כשרים: 3 מיני בהמות (כבש, עז, פר) ו-7 מיני חיות (אייל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תיאו, זמר) וכולם מפורטים בתורה. יתר מיני בעלי החיים היבשתיים הם חיות טמאות.