נכון שלזהב יש כמה יישומים מעשיים: ברפואת שיניים, בהולכת חשמל ובעוד דברים חיוניים למדי. שוויו של הזהב אינו הסיבה שבגללה אנשים השתגעו אחרי הזהב עוד מימי קדם.

הסיבה לכך אף איננה מראהו היפה של הזהב. גם ברונזה [ארד] לעיתים נראית יפה יותר מזהב – אבל מתכת זו אף פעם לא משכה תשומת לב רבה כל כך כמו הזהב. הזהב הוא פשוט דרך לציין מעמד, ואין לו ערך פנימי ממשי. מספרים על מכרות הזהב של סטלין בסיביר, שהשומרים במכרות האלה לא נהגו לבדוק את העובדים בעבודת כפייה בתום יום העבודה במכרות הזהב. אפילו אם האסירים היו גונבים זהב, מה הם כבר היו יכולים לעשות עם זהב בסיביר? בהשוואה ללחם הניקודים העבש שהיו מקבלים שם לאכול, לא היה לזהב כל ערך.

כך שאם הזהב לא משרת כל מטרה מלבד להפריד בין מי שיש לו לבין מי שאין לו – אם אין לו כל תפקיד מלבד פיטום האגו של כורה הזהב השואף לעלייה במעמדו, אזי מדוע בורא מושלם, רחום ועושה צדק יברא דבר שהוא למעשה ריק מתוכן וחסר כל ערך?

אלא שלצד כמה דברים יפים בחיים, הזהב ממלא תפקיד חשוב אחד. הוא אומר: "איכפת לי". שאלו בעל טרי ותיווכחו שהוא ודאי למד כבר שאי אפשר לתת מכשירי חשמל בתור מתנות ליום הנישואין. אלו הם דברים פונקציונליים מדי, הם נושאים יותר מדי מסרים. "היי, אני מקווה שיהיה לך קל יותר לאפות עכשיו". "את אוהבת חביתיות, לא?" "שתהיה לך שאיבת אבק מהנה!".

אולם, המתנה "חסרת הערך" לכאורה נושאת מסר אחד ויחיד: את יקרה לי. את יקרה כמו... כן, ניחשתם נכון! כמו זהב. והמסר הזה הוא הסיבה לקיומה של כל הבריאה כולה. בתורה, אלוקים – כמו כל הבעלים הטובים – מבטא את רצונו במילים "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, 8). בניית בית המקדש מאפשרת לאלוקים לשכון בתוכו, ובניית מקדש זה מזהב, משמעה שאלוקים יקר לך ושאתה רוצה שהוא ישכון במקדשך.

מסיבות לא מובנות לנו, אלוקים לא מאפשר לנו עדיין לבנות את בית המקדש. בינתיים עלינו לבנותו מן היסודות המאוד לא מוחשיים – אך הממשיים מאוד – של מערכות היחסים שלנו – הן אלה שבין איש לרעהו והן אלה של אדם עם בוראו. אולם בנייה זו צריכה להיעשות בדרך הטובה ביותר האפשרית. בנו את משכן האלוקים מזהב, הוא ראוי לכך!