נשמע כמו איזה קריין באולימפיאדה, לא? בעצם, כל הכבוד מגיע לזה שזוכה במדליית זהב. יכתבו עליו ספר, סידרת טלוויזיה – בזכות הישגיו. נכון, גם מדליית כסף או ברונזה עדיפות מכלום, אבל אם תינתן הבחירה בין, למשל, לחזור הביתה עם צרור מדליות זהב יוקרתיות תלויות על הצוואר, לבין סיום המשחקים עם דוגמיות של מדליות בלבד, מי לא יבחר באפשרות הראשונה מביניהם?

תשובה: אלוקים.

בפרשת השבוע אנו קוראים כיצד הצטוו היהודים לתרום את חומרי הגלם לבניית המשכן – בית מקדש נייד שליווה אותם במסעם במדבר.

הפרוייקט היה מספיק מעניין ומרגש על מנת לגרום ליהודים לעצב בניין מפואר, גדוש באביזרים יקרים ויוקרתיים ביותר. כשיצאו ממצרים, בזזו היהודים כמויות מספיקות של זהב שיאפשרו להם לבנות את המשכן מזהב טהור, מבלי להתפשר על מתכות מסוג ב'. אולם הם הצטוו להביא תרומה דווקא גם ממתכות אחרות: "זהב וכסף ונחושת..." (שמות כ"ה, ג').

אתם מבינים את זה? אני לא. מבחינה הגיונית, כשבונים בית לקב"ה, מדוע לא להשתמש בטוב ביותר, ורק בטוב ביותר?

אני נוטה לחשוב, שהסיבה לכך היא משום שהמשכן אמור לשמש בית לאלוקים, ועל כן יש לנצל את כל החומרים הקיימים לצורך הבנין. בדיוק כמו המתכות, גם אנשים מוגדרים בקטגוריות שונות ותתי-קטגוריות: ישנם כאלה המוגדרים כ"כסף" – אלה שנולדו עם כפית כסף בפה, מעולם לא עמדו בניסיון ולעולם לא יכשלו. אחרים שייכים לקטגוריית ה"זהב": בעזרת מאמציהם הם עומדים בכל האתגרים ושומרים חזק ובטוח על הישגיהם וביצועיהם.

ואילו ה"נחושת" הנחותה מייצגת אותנו, בעוונותינו. יצורי אנוש רגילים, עם כוונות טובות מדי פעם, אך נגררים מטה מטה על-ידי החולשות שלנו. בני עמל הקבורים תחת טונות של רפש. כמה מפתה לברוח מן השדה, לוותר בייאוש ולהשאיר למצליחני ה"כסף" וה"זהב" את בניית המשכן.

אך, ה' "מהמר" על השלישיה המנצחת. הוא לא מסתפק במאמצי הצדיקים; הוא דורש מכל ברואיו להשתתף במבצע הבנייה. המתכת הנמוכה ביותר אף היא מהווה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד במאמצי הבנייה של המקדש, ויתירה מכך, המשכת שכינתו של ה' לעולם.

כשאני מנסה לסייע בתפעול בית הכנסת המקומי, אני נתקל לפעמים בחששות, בטענות כמו "אני לא מספיק דתי"; "אני לא רוצה להיראות צבוע, אינני מוכן ללכת עד הסוף, מדוע איפוא, שאתחיל"?

היהדות אינה רואה זאת כך. הקב"ה אינו מסכים לכיוון מחשבה זה. כדי לבנות את המשכן היה צריך את כל המתכות, וכך גם כל אחד מאיתנו דרוש כדי להקים קהילה יהודית ובית כנסת פעיל. כל מה שנדרש הוא: ראש פתוח, מחויבות להופיע והחלטה נחושה לתרום לבניין הקהילה.