1. הוא נולד בח"י אלול

רבי שניאור זלמן נולד ביום ח"י (י"ח) אלול בשנת ה'תק"ה (1745) לרבי ברוך ורבקה. באותו יום בדיוק בו נולד רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, 47 שנים קודם לכן, בשנת ה'תנ"ח (1698).

2. שְׁנֵי אוֹרוֹת

משמעות השם "שניאור" הוא "שְׁנֵי-אוֹר" – שני אורות. ואכן, עוד כשהיה רך בשנים, כאשר הבעל-שם-טוב עשה "עליית נשמה" וביקר בהיכלו של משיח צדקנו בגן עדן, בראש השנה של שנת ה'תק"ז (1747), אמר אז לתלמידיו שהעולם עתיד להיות מואר בשני אורות: באור תורת הנִגְלֶה (התלמוד וההלכה), ובאור תורת הנסתר (הקבלה והחסידות)1.

תחזית שמיימית זו התגשמה באופן מלא כאשר רבי שניאור זלמן פרסם את חיבוריו פורצי הדרך בהלכה ובחסידות (אודותם ראו בהמשך המאמר).

רבי שניאור זלמן, האדמו"ר הזקן
רבי שניאור זלמן, האדמו"ר הזקן

3. הצעיר הגדול

כבר מגיל צעיר הצטיין רבי שניאור זלמן בלימודיו והתגלה כעילוי מבריק. בגיל 9 שלט במתמטיקה ואסטרונומיה2 ובגיל 12 כבר היה בקיא בתלמוד ובקבלה והתקבל לחבורת הגאונים של חכמי העיר ויטבסק.

אולם רבי שניאור זלמן השתוקק ליותר.

וכך, בהיותו בן עשרים, בברכת אשתו, הוא יצא לבקש את ה'. בתחילה שקל לנסוע לווילנה כדי ללמוד מפיו של הגאון המפורסם, רבי אליהו, אבל אז שינה את דעתו והחליט לנסוע במקום זאת למֶזְרִיטְשׁ – לחסות בצילו של רבי דוּבֶּער "המגיד ממזריטש" תלמידו וממשיך דרכו של הבעל-שם-טוב.

רבי שניאור זלמן היה הצעיר ביותר מבין תלמידיו של המגיד ממזריטש, שנקראו "החבריא קדישא" והיו לאדמו"רי החסידות הראשונים ברחבי מזרח ומרכז אירופה, אך למרות גילו הצעיר, זכה להכרה בתור אחד מגדולי התלמידים.

4. הוא חיבר עוד "שולחן ערוך"

בשנות העשרים לחייו, הורה לו רבו, המגיד ממזריטש, ליצור גרסה מורחבת לחלקים נרחבים מתוך ה"שולחן ערוך" – ספר ההלכה המרכזי שכתב רבי יוסף קארו כמאתיים שנה קודם לכן והתקבל ברוב קהילות ישראל.

ה"שולחן ערוך" המחודש של רבי שניאור זלמן, מצרף לפסקי הדין הסופיים את הנימוקים הלמדניים שהובילו אליהם, תוך התחשבות גם בפִסְקֵי הלכה שהתקבלו לאחר כתיבת ה"שולחן ערוך" הראשון. למרות שמבנה הספר תואם את המבנה של הספר המקורי, תוכנו וסגנונו של החיבור חדש לחלוטין ועשיר ממנו באופן משמעותי.

ספר "שולחן ערוך" של אדמו"ר הזקן במהדורה מחודשת
ספר "שולחן ערוך" של אדמו"ר הזקן במהדורה מחודשת

מעמדו של אדמו"ר הזקן בתור פסק ההלכה הראשי של תנועת החסידות, העניק לו את התואר "הרב" (ביידיש "דעֶר רָב").

5. הוא ייסד את חסידות חב"ד

רבי שניאור זלמן ייסד שיטה חסידית ייחודית שבה ניתן דגש על עבודת ה' באמצעות המחשבה והשכל. שיטתו של רבי שניאור זלמן נקראה בשם "חב"ד" – על שם ראשי התיבות "חכמה, בינה, דעת" – וביסודה עומדת ההנחה שבאמצעות העמקה והתבוננות ניתן לפתח קשר רגשי אמיתי עם הבורא, שיוביל לדבקות וחשק בקיום המצוות.

חסידות חב"ד מדריכה כיצד להגיע לחיבור רגשי ופנימי עם הבורא באמצעות תפילה והתבוננות. בציור: "תפילה חסידית" מאת הצייר החסידי הענדל ליברמן
חסידות חב"ד מדריכה כיצד להגיע לחיבור רגשי ופנימי עם הבורא באמצעות תפילה והתבוננות. בציור: "תפילה חסידית" מאת הצייר החסידי הענדל ליברמן

6. הוא כתב את ספר התניא

חיבורו המפורסם והמשפיע ביותר של רבי שניאור זלמן הוא, ללא ספק, ספר ה"תניא".

ה"תניא" הוא למעשה מדריך שיטתי לעבודת ה' עבור יהודים "רגילים" – שבשפת המושגים הייחודית של הספר נקראים "בינונים" – אשר יצא לאור בשנת ה'תקנ"ז (סוף 1796).

לאורך החיבור פורש אדמו"ר הזקן את יכולותיה המופלאות של הנשמה היהודית – "הנפש האלוקית", וממחיש כיצד כל אחד יכול להשיג קרבה רגשית ומעשית לה'. הספר מעניק גם עצות מעשיות להתמודדות עם אתגרים בעבודת ה' ועם רִגשות תאווה ודכדוך, ובונה תודעה מְשַׁנַּת-חיים על מהות קיומו של העולם ועל שליחות חייו של האדם.

במהלך השנים הודפס ספר התניא הודפס באלפי מקומות. בתמונה: דף השער של מהדורת 'האלמנה והאחים ראם' שעליה מתבססות כל המהדורות הבאות.
במהלך השנים הודפס ספר התניא הודפס באלפי מקומות. בתמונה: דף השער של מהדורת 'האלמנה והאחים ראם' שעליה מתבססות כל המהדורות הבאות.

7. הוא ערך סידור עם נוסח תפילה מדויק

בשנת ה'תקס"ג (1823) הדפיס אדמו"ר הזקן סידור תפילה עם הנחיות הלכתיות ואִזכוריי מנהגים. נוסח התפילה נערך בדקדוק כשהוא מתבסס על "כוונות האר"י ז"ל" – דיוקים בנוסח התפילה המשקפים כוונות ורעיונות בתורת הסוד, כפי שלימד האר"י ז"ל את תלמידיו. בעת עבודתו על דיוק נוסח התפילה, השווה אדמו"ר הזקן בין לא פחות מ-60 סידורים שונים, על מנת לברר את הנוסח הנכון ביותר.

למרות שנוסח התפילה מתבסס על תורת הסוד, אדמו"ר הזקן השמיט את הנימוקים הרעיוניים מאחורי דיוקי הנוסח, על מנת לאפשר לכל יהודי להתפלל מתוכו בצורה טבעית ופשוטה, וכך להשיג תפילה ברמה רוחנית גבוהה גם בלי להבין מאומה מתורת הקבלה.

8. הוא הלחין עשרה ניגונים

אדמו"ר הזקן חיבר עשרה "ניגונים" (יצירות מוזיקליות), שחלקם הפכו למפורסמים בכל תפוצות ישראל, כמו ניגוני הדבקות והרגש על המילים מן המקורות: "אֵ-לִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱ-לֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ"; "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי, אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי"; "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה!"; "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף, בְּלִי מָיִם", ועוד.

ואולם, הניגון הקדוש והמרומם מכולם הוא הניגון המיוחד, ללא המילים, בן ארבעה הבתים – ניגון "ארבע בָבוֹת" (מארמית: ארבעה שערים). ניגון קדוש ומרטיט זה מושר בפי החסידים רק ברגעי השיא של מעגל השנה והחיים, והוא תואם לכוונות נשגבות המשקפות את סוד הבריאה והנשמה.

9. הוא מוכר בכמה שמות

בעקבות השפעתו הנרחבת, קנתה לה דמותו של רבי שניאור זלמן מספר שמות ותארים:

  • אדמו"ר הזקן: בתור הראשון לשושלת אדמו"רי חב"ד ומי שסלל את דרכה הייחודית וקבע את יסודותיה, קיבל רבי שניאור זלמן לאחר פטירתו את התואר "אדמו"ר הזקן"; או ביידיש: "דעֶר אַלטעְר רַבִּי".
  • רבינו הגדול: תואר נוסף המצוי בשיחות אדמו"רי וחסידי חב"ד.
  • בעל התניא: בזכות תרומתו העצומה של ספר התניא לחיי היהדות, נודע שמו של מחברו לתהילה בכל תפוצות ישראל. לעתים קרובות מוזכר השם בצורתו המורחבת, הכוללת גם את חיבורו המרכזי בתורת הנגלה, השולחן ערוך, ואז הוא נקרא "בעל התניא והשולחן ערוך".
  • "הרב": בקהלים רבים, כאשר מזכירים את התואר "הרב", ללא זיהוי נוסף, מתכוונים לאדמו"ר הזקן שקיבל את סמכות הפסיקה ההלכתית מאת מורם ורבם של כל החסידים – המגיד ממזריטש. התואר "הרב" משקף את יחסם של גדולי דורו לסמכות הפסיקה שלו כבעלת מעמד על-דורי, כזו שמאפשרת לו לחלוק אף על פסקי הלכה ותיקים. מכאן גם מגיע הכינוי הנפוץ "שולחן ערוך הרב", שנועד להבדיל בין ה"שולחן ערוך" שכתב לבין חיבור המקורי שכתב רבי יוסף קארו.
  • "הליטאי" ("דעֶר לִיטוַואק"): בקהילת ליטא התפתחה מסורת רבת שנים של למדנות נלהבת ועיון מעמיק ושיטתי בתלמוד. חבריו הלא-ליטאיים של אדמו"ר הזקן, וגם מורו ורבו המגיד, נהגו לעתים לכנות אותו בחיבה "הליטאי" על שם שיטת לימודו האופיינית.
  • רש"ז: בספרות הלכתית הוא מצוטט לעתים קרובות בתור "רש"ז" (ראשי התיבות "רבי שניאור זלמן"), כמו גם "ר"ז" ("רבי זלמן").

10. הוא דאג לרווחת היהודים

אדמו"ר הזקן השקיע מאמצים רבים בשיפור מצבם החומרי של היהודים, שלרוב התגוררו בכפרים נידחים עם מיעוט הזדמנויות לצמיחה כלכלית. הוא ניסה להשפיע על ממשלת הצאר בפטרבורג לנהוג באדיבות עם היהודים, ובד בבד עודד יהודים להגר מזרחה, לעומק שטח רוסיה, ולהתיישב שם בעיירות שסיפקו הזדמנות לעיסוק במסחר ובחקלאות.

11. הוא נלחם להוכיח את צדקת דרכה של החסידות

כשהשמועה אודות תנועת החסידות התפשטה ויהודים רבים נמשכו לעקרונותיה המרעננים, אחרים התייחסו אליה בחשדנות. כמה מהם הפיצו עלילות שווא נגד החסידים, על מנת ללבות את אש המחלוקת ולספק צידוק שקרי לרדיפת החסידים. בשביל להזים את שמועות הכוזבות ולהפריך את החשדות נגד החסידים, נדד אדמו"ר הזקן בין ערים רבות והתווכח בפומבי עם מתנגדי החסידות. ויכוח מפורסם במיוחד היה זה שנערך במינסק, בשנת ה'תקמ"ג (1783).

למדנותו וצדיקותו של האדמו"ר הזקן סיפקו את העדות הטובה ביותר לנאמנותה של שיטת החסידות לתורה ולמצוות, ושכנעה יהודים רבים – ובפרט תלמידי חכמים – לאמץ את עקרונות החסידות ולדבוק בדרכה.

למעשה, בשנת ה'תקל"ד (1774), הוא הרחיק לכת, ונסע, יחד עם רבו-חברו רבי מנחם מענדל מויטבסק, להיפגש פנים אל פנים עם גדול המנהיגים של מתנגדי החסידות, הגאון מווילנה, מתוך תקווה להרגיע את חששותיו. ואולם ברגע האמת הגאון בחר לקפוץ מחלון חדרו שבקומה השנייה, כדי להימנע מהמפגש עם שני נציגי החסידות ושמיעת משנתם.

12. הוא רצה לעלות לארץ ישראל

חיבתה וקדושתה של ארץ ישראל תופסת מקום נכבד בכתביו של אדמו"ר הזקן. בשנת ה'תקל"ז (1777), כאשר קבוצת חסידים בראשות רבי מנחם מענדל מוויטבסק, עלתה להתיישב בארץ ישראל, הצטרף אליהם אדמו"ר הזקן מתוך כוונה לדור בה כל חייו. אולם בסופו של דבר הוא שוכנע על ידי רבו להישאר באירופה ולדאוג לצרכיהם של החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, וסב על עקבותיו.

13. קרן הצדקה שהקים פעילה עד היום!

למרות שנשאר באירופה, הוטלה על רבי שניאור זלמן המשימה לאסוף כספים לטובת הקהילה שהחלה להתבסס בצפת ואחר כך עברה לטבריה.

קרן הצדקה שהקים, הידועה בשם "כולל חב"ד", פועלת עד ימינו, וממשיכה במסורת הצדקה והחסד כבר למעלה ממאתיים שנה ברצף.

"כולל חב"ד" הוא ארגון הצדקה שנועד לתמוך ביישוב היהודי-חסידי בארץ הקודש. הוא פעיל עד ימינו בתור אחד מארגוני הצדקה הגדולים והוותיקים בישראל.
"כולל חב"ד" הוא ארגון הצדקה שנועד לתמוך ביישוב היהודי-חסידי בארץ הקודש. הוא פעיל עד ימינו בתור אחד מארגוני הצדקה הגדולים והוותיקים בישראל.

14. מנהיג החסידים ברוסיה הלבנה ובליטא

לאחר שמורו, רבי מנחם מענדל מויטבסק, הסתלק לבית עולמו בארץ ישראל, הפכה מנהיגותו המקומית של אדמו"ר הזקן למשמעותית ביותר, והוא הוכתר בתור מנהיג כל עדת החסידים ברוסיה הלבנה ובליטא וגלילותיה.

15. הוא נכלא, ואז שוחרר

בתור מנהיג החסידות במחוזות ליטא ורוסיה הלבנה – מעוזם של המתנגדים לחסידות – הוא עורר את זעמם וקנאתם של המתנגדים. בשנת ה'תקנ"ט (1798), הוא נעצר על ידי שלטונות הצאר והואשם בבגידה. ההאשמות המופרכות, שהתבססו על עלילות שווא של מתנגדי החסידות, כללו טענות שקריות על שאיפותיו להיות מלך על היהודים, ופועלו בגיוס כספים לטובת היישוב החסידי בארץ ישראל, התפרש על ידי המאשימים כתמיכה כספית באויב העות'מאני, שארץ ישראל הייתה תחת שלטונו.

בסופו של דבר התברר שכל ההאשמות אינן אלא עלילות שווא, והוא שוחרר מהכלא כעבור 53 יום, ביום י"ט בכסליו, שנחגג מאז מידי שנה בתור "חג הגאולה".

"חסידים רוקדים" מאת זלמן קליינמן - באדיבות רוזה קליינמן | על ידי זאב מרקוביץ / גלריית "חי" לאמנות
"חסידים רוקדים" מאת זלמן קליינמן
באדיבות רוזה קליינמן | על ידי זאב מרקוביץ / גלריית "חי" לאמנות

הרבי הסביר שמעצרו היה תוצאה של קטרוג שמיימי נגד דרכה הרוחנית של חסידות חב"ד, ושחרורו מבית הסוהר מהווה אישור משמיים על צדקת דרכו. בשל המשמעות הרוחנית של אירוע המאסר והגאולה, נחשב יום שחרורו מהכלא ל"ראש השנה לחסידות".

16. לִיוֹזְנַה ולִיאַדִי

כשהוא רק בתחילת העשור השלישי לחייו, בשנת ה'תקכ"ז (1767), שב אדמו"ר הזקן לעיירת הולדתו לִיוֹזְנַה וקיבל בה את משרת ה"מגיד" (הדרשן), ומשם הנהיג את עדת החסידים במשך יותר משלושה עשורים. בשנת ה'תקס"א (1800), שנתיים לאחר ששוחרר מן ממעצרו המפורסם, נעצר שוב על ידי השלטונות ונקרא למשפט בעיר הבירה, פטרבורג. גם במקרה זה זוכה לחלוטין מההאשמות שניסו לטפול לו, ולאחר מכן לא שב לליוזנה ובמקומה קבע את מושבו בעיירה לִיאַדִי, שם התגורר 12 שנה, עד שנאלץ לברוח מפני חיילותיו של נפוליאון.

17. המסע האחרון

כאשר צבאותיו של נפוליאון בונפרטה שטפו את אירופה, ראה בכך אדמו"ר הזקן סיבה לדאגה. הוא הבין שנפוליאון מתכוון לקרוע לגזרים את המרקם הדתי של החיים היהודיים בניסיונו להפוך את היהודים לאזרחים בסביבה המערבית האוטופית שביקש לבנות.

נפוליאון בונפרטה
נפוליאון בונפרטה

הוא כל כך תיעב את החיים תחת שלטונו של נפוליאון, שכאשר הכוחות הצרפתיים פלשו לרוסיה הלבנה, אזור מגוריו, הוא החליט להימלט מפניו ולנדוד דרומה.

במהלך מסע הבריחה, הוא חלה במחלה קשה והסתלק בפִּיעֶנִי, כפר קטן במחזוק קורסק, בכ"ד טבת של שנת ה'תקע"ג (1812). הוא הובא למנוחה בבית הקברות היהודי בכפר האַדִיץ', סמוך לפולטובה.

מקום מנוחתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חב"ד-ליובאוויטש, בעיירה הקטנה האדיטץ', אוקראינה. הוא נפטרבאמצע מסע בריחתו מנפוליאון, ביום כ"ד בטבת בשנת ה'תקע"ג (חורף 1812). (צילום: אומן אקספרס)
מקום מנוחתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חב"ד-ליובאוויטש, בעיירה הקטנה האדיטץ', אוקראינה. הוא נפטרבאמצע מסע בריחתו מנפוליאון, ביום כ"ד בטבת בשנת ה'תקע"ג (חורף 1812). (צילום: אומן אקספרס)

18. ממשיכיו נקראים על שמו

לאחר פטירתו, עבר שרביט ההנהגה לבנו רבי דובער ("האדמו"ר האמצעי"), ולאחר מכן לנכדו (בן בתו) – רבי מנחם מענדל מליובאוויטש (ה"צמח צדק"), ששם משפחתו נקרא "שׁנֵיאוֹרסאָהן" על שם סבו הגדול. בשם משפחה זה נקראו גם אדמו"רי חב"ד הבאים, שכולם צאצאיו הישירים.