אולי שמעתם על ספר התניא; אולי למדתם ממנו כמה שורות. הספר המהפכני הזה, שקיבל את הכינוי "התורה שבכתב של חסידות חב"ד", מציג שיטה מסודרת לחייו של כל אדם. יהיה זה בלתי אפשרי לנסות לסכם אותו במאמר אחד, ועם זאת, שלינו עבורכם כמה פנינים שיהוו טעימה קטנה מתוך האוצר הגדול1 .
החכמה יכולה להוביל לדמיונות
רבי שניאור זלמן, מחבר ספר התניא, היה זה שייסד את תנועת חב"ד. המילה חב"ד היא ראשי תיבות של חכמה, בינה, דעת – מה שמייצג את הרעיון שעבודת הבורא צריכה להתבטא באמצעות היכולות האינטלקטואליות של האדם.
וכך הוא כותב (בפרק ג):
"אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת [הבורא] אין סוף ברוך הוא, הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא".
הרעיון הוא שחכמה ובינה הם הבנה תיאורטית בלבד. הם אמנם הצעד הראשון, אבל ללא הצעד לאחריו – הדעת, מה שהוא מגדיר כ"התקשרות והתחברות" – ההתבוננות לא תוביל לתוצאות מעשיות.
אחת רוצה לנצח, השניה רוצה להפסיד
זו התמודדות שלא נגמרת.
במהלך הספר כולו, אדמו"ר הזקן עוסק בנושא ההתמודדות הפנימית שבין שתי הנפשות, ההתמודדות שהיא הסיפור של החיים שלנו. אבל מה רוצות הנפשות? ובכן, מסתבר שהנפש האלוקית רוצה לנצח, והנפש הבהמית רוצה... להפסיד.
הנה הדברים (פרק ט):
"הגוף נקרא עיר קטנה. וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה, דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות – האלוהית והחיונית הבהמית שמהקליפה – נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו. שהאלוהית חפצה ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו... אך נפש הבהמית שמהקליפה רצונה להפך ממש לטובת האדם שיתגבר עליה וינצחנה כמשל הזונה שבזוהר הקדוש."
אז מהו אותו משל? בזוהר מובא משל למלך שמבקש לבדוק את אישיותו של בנו, והוא שולח זונה שתנסה לפתות אותו. האם היא מעוניינת להצליח במשימתה או להיכשל? כמובן שהיא רוצה שבן המלך ידחה את פיתוייה והמלך ירווה מכך נחת. כך גם הנפש הבהמית (והיצר הרע) מפתים את האדם לחטוא בשליחותו של האלוקים, אך הם מעוניינים שהאדם יגבור עליהם וינצח אותם.
חשוב לזכור זאת בפעם הבאה שאנו עומדים בפני פיתוי של היצר...
מי שולט? לא מי שחשבתם
פתגם אחר עוסק בשאלה: מיהו השולט האמיתי? האם האדם בטבעו נוטה ללכת בעקבות לבו, או שמא המוח הוא זה שינחה את דרכו? רבי שניאור זלמן מציין כי דווקא המוח הוא השליט הטבעי של האדם, אם רק נרשה לו.
מתוך פרק יב שבספר התניא:
"המוח שליט על הלב ... בתולדתו וטבע יצירתו, שכך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם [ההדגשה לא במקור] יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו".
לפתגם זה יש השלכות רבות כל-כך, אבל בעיקר הוא משיב את השליטה למקום הטבעי שלה. אנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו, יכולים לומר ללב מה להרגיש. זה בידיים שלנו.
השאיפה לבינוניות
יתכן והפתגם הבא (מפרק יד של התניא), הוא גולת הכותרת של הספר כולו – שכונה על ידי המחבר בשם "ספר של בינונים". הוא מתמקד בדמותו של הבינוני, לא בהגדרה המוכרת יותר כמישהו שנמצא לא כאן ולא שם, אלא כאבטיפוס שכל אחד יכול לחקות. (לחצו כאן כדי לקרוא עוד על הבינוני)
"מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך. שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה, כי הבינוני אינו מואס ברע – שזהו דבר המסור ללב ולא כל העתים שוות –אלא סור מרע ועשה טוב, דהיינו בפועל ממש במעשה דבור ומחשבה, שבהם הבחירה והיכולת והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאות לבו והפכה ממש."
נסכם את הרעיון בקצרה: בינוני הוא אדם שלא הצליח להפוך את אישיותו. היצר הרע פעיל כתמיד ופיתויי העולם עדיין קורצים לו; אך הוא השיג שליטה מלאה בתגובותיו לגירויים השונים. לפי דברי האדמו"ר הזקן, כל אחד יכול להגיע לרמה הזו.
מי ינצח? לא העצלנים או הכבדים
נראה שלפתגם הבא אין צורך להוסיך אף משפט מקדים...
"צריך לאודעי [=להודיע] כלל גדול: כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול – גם אם הוא גבור יותר מחבירו. ככה ממש בנצחון היצר; אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות – הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן – כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם."
פתגם זה מופיע בפרק כו.
לאלו שמחפשים את הקשר
פרק ה-32 בספר התניא הוא פרק לב, והוא אכן עוסק בנושא שקשור מאוד ללב: אהבת ישראל. איך אפשר להגיע לרמה של אהבה אמיתית? רבי שניאור זלמן אומר זאת במילים מאוד ישירות:
"העושים גופם עיקר ונפשם טפלה, אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה."
כל עוד ואנו מתמקדים בגוף, מערכות היחסים שלנו תהיינה אנוכיות ומלאות באינטרסים. מי שרוצה להגיע לאהבה אמיתית ומושלמת, חייב להתמקד בנשמה.
למה ירדנו לעולם
למה ומדוע עושה הנשמה מסע ארוך, מפותל ומסוכן? מדוע היא התדרדרה מהרמות הרוחניות הגבוהות ביותר עד למטה מטה? נראה שאם היינו שואלים אותה, היא הייתה מעדיפה להישאר לחסות בצל כיסא הכבוד...
אבל לבורא העולם היו תכניות אחרות (פרק לז):
"זה כל האדם ותכלית בריאתו וירידתו לעולם הזה, להיות לו יתברך דירה בתחתונים דוקא."
הוא לא חפץ במלאכי עליון שישירו לו מזמרתם; הוא לא רצה בנשמות, ישויות רוחניות שיתענגו מזיו השכינה. הוא רצה דירה במקום הכי נמוך שיכול להיות, וניחשתם נכון: זהו העולם בו אנו נמצאים.
אז הבה נתמסר למטרה הזו.
כתוב תגובה