רבי שניאור זלמן מליאדי, הידוע בכינוי "האדמו"ר הזקן", היה מייסד תנועת חב"ד.

המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן – אביו של הרבי מליובאוויטש – כתב רבות על הרמזים והגימטריאות הצפונות בחייו של רבי שניאור זלמן, וכיצד כל הפרטים השונים היו מתאימים ומדוייקים לפי הקבלה.

במאמר שלפניכם נביא כמה מרעיונות אלו העוסקים בשמו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן1 .

שני אור – שם של אור ואהבה

קל מאוד לראות את המסר הגלום בשם הראשון של הרבי: שניאור: אור. ואכן, זה מה שעשה בעל התניא בשיטתו ובחיבוריו הוא הביא אור גדול ליהודים רבים, ההוגים בכתביו ונהנים מאורו עד היום הזה.

כשניכנס יותר לפרטים, יש כאן אור כפול – "שני אור". שכן הרבי האיר את העולם הן בתורת הנגלה, באמצעות ה"שולחן ערוך" שחיבר (הנקרא בשם "שולחן ערוך הרב"), השופך אור על חלקים רבים בהלכה המעשית; והוא גם האיר בתורת הנסתר, בחיבור ספר התניא ובשפע מאמרי החסידות שגילה, השופכים אור על סוגיות עמומות בהשקפה ובאמונה, ומביאות את הלומדם ללב טהור וזך. זהו איפוא כפל ה"אורות" – אור ה"נגלה" ואור ה"נסתר".

בשם "שניאור" מסתתרת מלה חשובה נוספת, מלה חשובה ומפורסמת ביהדות:

הערך המספרי, הגימטריא, של המלה "אור" הוא 207. מכיון שאנחנו מדברים על "שני אור" – פעמיים 207 – הרי שנקבל את התוצאה (207+207=) 414. המספר 414 הוא בדיוק בגימטריא של המלה "ואהבת".

"ואהבת" – היא אחד המוטיבים הבולטים בדרכו ובתורתו של אדמו"ר הזקן, ששם דגש רב על אהבת ה' - "ואהבת את ה' אלקיך", אהבת ישראל - "ואהבת לרעך כמוך", אהבת התורה, אהבת ארץ ישראל, וכו'.

זלמן ושרה אמנו

לאחר שראינו כי המלה "שניאור" מדגישה את האור ואת האהבה – נוכל לגלות את מה שמסתתר בחלק השני של השם, המלה "זלמן". וזאת לאחר הקדמה קצרה:

ההדגשה המיוחדת על אור ואהבה שמצינו אצל אדמו"ר הזקן, מחברת בינו לאברהם אבינו, שאף הוא ניחון באור ואהבה. הנביא מכנה אותו2 "אברהם אוהבי"; והוא היה זה שהביא אור בעולם, כפי שמציין המדרש3 שעד שבא אברהם היה העולם חשוך, ו"משבא אברהם התחיל להאיר".

[ומעניין: כינויו של רבי שניאור זלמן בפי כל הוא "אדמו"ר הזקן" מה שמזכיר לנו את הפסוק "ואברהם זקן בא בימים"].

לאור כל זאת מבאר רבי לוי יצחק, כי המלה "שניאור" קשורה עם אברהם, ואילו המלה "זלמן" מתקשרת עם אשתו של אברהם, שרה אמנו:

שרה היא האשה היחידה בכל התורה, שהתורה כותבת במפורש כמה היו שנות חייה עלי אדמות – "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". בספרי הקבלה מסבירים שמספר זה של 127 מסמל שלימות מיוחדת, ולכן התורה מציינת אותו בשל חשיבותו.

ואכן, המלה "זלמן" היא בדיוק בגימטריא 127; ומה שמפליא יותר הוא, שהקשר בין "זלמן" לבין שנות חייה של שרה אינו רק בסך-הכל (127), אלא הוא ניכר גם בפרטי החשבון:

חיי שרה מתחלקים באופן כללי לשנים. החיים שלה עד גיל 90, הזמן בו עדיין לא זכתה לפרי בטן; והחיים שלה מאז גיל 90 ואילך, אז ילדה את יצחק והפכה לאם. זהו גם הרמז בלשון התורה "ויהיו חיי שרה": עיקר חיי שרה, החיים המאושרים שלה, היו ב-37 שנותיה האחרונות, בגימטריא "ויהיו".

שתי תקופות אלו בחייה של שרה, ניכרות היטב במלה "זלמן" המתחלקת לשני הברות: "זל" – בגימטריא 37, כנגד 37 שנותיה האחרונות של שרה מאז הפכה לאם; ו"מן" – בגימטריא 90, כנגד 90 שנותיה הצעירות יותר.

ומה הקשר לחודש טבת?

ולמי שמעוניין – והצליח "להחזיק ראש" עד כה... – נמשיך ונגלה לו פרט נוסף (גם הוא מדברי רבי לוי יצחק):

127 שנות חייה של שרה, קיבלו ביטוי ממשי לאחר כאלף שנים – בימי אסתר המלכה, שמלכה על 127 מדינה. וכך אמרו חז"ל4 : "מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אמר הקב"ה: תבוא אסתר, בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה, ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה".

בקשר למלכותה של אסתר, מספרת המגילה כי היא נבחרה להיות אשה למלך ונכנסה לביתו בחודש טבת – "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחודש העשירי הוא חודש טבת".

ובכן כמה מתאים שכשם שאסתר נלקחה אל המלך בחודש טבת, כך נשמתו של אדמו"ר הזקן – ששמו זלמן קשור לשרה אמנו ולנכדתה אסתר – "נלקחה" מהעולם הזה ועלתה "אל בית מלכותו" של הקב"ה – בדיוק בחודש טבת.

יהי רצון שזכותו של האדמו"ר הזקן תגן עלינו ועל כל בית ישראל.