המראה שנגלה לעיני תלמידיו של רבי דובער ממעזריטש, מנהיגה השני של תנועת החסידות, לא היה מרנין לב כלל וכלל: כתב חסידות המכיל רעיונות קבליים-מיסטיים נמצא מוטל ברחוב.
עבור קבוצה מסויימת של חסידים היתה זו ראיה מוחצת לשיטתם. כבר זמן רב קודם לכן הם התנגדו להפצת רעיונות החסידות בקנה מידה נרחב. הם חשו כי קדושתה מחייבת כי רק יחידי סגולה ותלמידי-חכמים יוכלו לעסוק בה בקדושה ובטהרה.
קבוצה אחרת של חסידים – ביניהם רבי שניאור זלמן מליאדי שהפך לימים למייסד חסידות חב"ד – טענה לעומתם כי החסידות שייכת לכלל ישראל. קבוצה זו עסקה במרץ בהעתקת מאמרי החסידות של רבם לעותקים רבים לשם חלוקה המונית.
"הפצת החסידות הוזילה את ערכה" חשבו בליבם המתנגדים לשיטתו. "הנה כתבי חסידות קדושים העוסקים בענינים העומדים ברומו של עולם מתגוללים בביזיון"!
רבי שניאור זלמן השיב להם במשל:
"היו היה מלך אדיר ולו בן יחיד ואהוב, הנסיך הצעיר גדל והתפתח לשמחת הוריו, אך יום אחד הוא חלה ונפל למשכב.
"המלך לא חס על כספו: הוא מיהר לקרוא למיטב הרופאים כדי שימצאו מזור למחלת בנו. הרופאים נהרו מרחוק ומקרוב, אך הם נאלצו להודיע למלך בצער כי תרופה אין.
"לאחר מחשבה מאומצת הגיעו הרופאים למסקנה כי אם יקחו יהלום מסויים, יכתשו אותו לאבקה, יערבו אותה במשקה ויתנו לנסיך לשתות מן המשקה הוא יבריא ממחלתו. שמחתם של הרופאים לא ידעה גבולות, אך מהר מאוד התברר שהיא היתה מוקדמת מדי. היהלום היחיד במדינה מן הסוג המבוקש היה משובץ בכתרו של המלך!
"האם להסיר את היהלום, פארו והדרו של כתר המלך ולכתוש אותו לאבקה? התלבטו הרופאים. הלא גם אם יעשו זאת, יתכן ומאום לא יכנס לפיו של הנסיך ששכב מחוסר הכרה. ואילו כתר המלך יושחת לנצח...
"כשהמלך שמע על התלבטות הרופאים הוא פסק מבלי לחשוב פעמיים: הסירו את היהלום! היפכו אותו לאבקה! השקו את בני יקירי במשקה! הרי אם תיכנס לפיו ולו טיפה אחת הוא יבריא! ולו רק טיפה אחת---"
כתוב תגובה