שאלה

תמיד תהיתי: מדוע הרבי – שאני אישית מחשיב אותו לצדיק הגדול ביותר בדורנו – לא עלה לארץ, וגם לא ביקר בה אפילו פעם אחת?!

תשובה

לפני שאתייחס לשאלתך, חשוב קודם כל לציין שהרבי אמנם לא ביקר בארץ ישראל, אבל קשה למצוא תומך ומגן ישראל גדול יותר ממנו. במהלך השנים אינספור פקידי ממשלה, אלופים בצה"ל, וגם שרים, ראשי ממשלה ונשיאי המדינה, ביקשו את עצתו וברכתו של הרבי במגוון רחב של נושאים שהעסיקו את סדר יומם – מסוגיות חברתיות בוערות ועד ענייני מדיניות, ביטחון ואסטרטגיה צבאית.

נוסף לכך, אין ספק שהרבי היה אחראי באופן אישי, במישרין או בעקיפין, לכך שעשרות אלפי יהודים עזבו את מוצאם בחוץ לארץ ועלו לישראל. יתר על כן, הרבי שלח באופן אישי כמה עשרות "שלוחים" להתיישב בארץ ישראל ולתרום לחיזוקה והתפתותה.

עובדה נוספת שלא מיותר להזכיר בהקשר זה: מאז שהרבי נכנס לתפקידו כמנהיג תנועת חב"ד בשנת ה'תשי"א (1951), הוא לא לקח לעצמו אפילו יום חופש אחד ולא עזב את ניו-יורק, מקום פעילותו!

ומכאן – לגופו של עניין. אתה יכול להבין מעצמך שאינך הראשון ששואל את השאלה הזו. למעשה, במשך השנים רבים שאלו אותה את הרבי עצמו, הן בכתב והן בפגישות פנים אל פנים. כפי שאתה יכול לתאר לעצמך, לא כל התשובות שענה הרבי על כך בהזדמנויות השונות היו זהות. אנסה לתת פה כמה דוגמאות מהתשובות שענה הרבי על שאלה זו – חלק מהן במילותיו של הרבי ממש וחלקן כפי שאחרים זוכרים ששמעו ממנו.

"לא לנטוש את החזית"

הנה תרגום ממכתב באנגלית שכתב הרבי בשנת תשמ"ג (1983):

מר...

סקוטסדייל, אריזונה

שלום וברכה!

קיבלתי את מכתבך, בו אתה כותב שהינך מוטרד ונבוך ומבקש בדחיפות תשובה על השאלה מדוע אינני עולה לארץ ישראל.

בכל הכבוד הראוי, אינני מבין כלל איזה רווח תשיג מקבלת תשובה על שאלה זו, שבעיניך היא כה חשובה.

וחמור מכך: מאחר שהקב"ה ברא את הכול בהתאם לתכלית וכוונה מדויקת ושום דבר לא נברא לבטלה – כאשר זמנו ויכולותיו של האדם אינם מנוצלים באופן מלא ונכון, הרי זה לא פחות מבזבוז.

משימת חייו של היהודי היא לעבוד את ה', כפי שניסחו זאת חכמינו זיכרונם לברכה1 : "נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵשׁ את קוֹנִי". עבודה זו נעשית באמצעות חיזוק והפצת היהדות, קודם כל בחייו של האדם עצמו, ואחר כך גם בסביבתו, וכל זאת מתוך שימת לב לכך שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא "כלל גדול בתורה"2.

אם כן, כאשר אדם מבזבז את זמנו וכוחותיו על עניינים אחרים, במקום להשתמש בהם למילוי משימת חייו, יש בכך הפרעה ושיבוש של התכנית האלוקית כולה.

לפי הידוע לי, העיר בה אתה מתגורר היא מקום שיש בו מרחב פעולה גדול למען חיזוק היהדות בקרב יהודים וגם לקידום "שבע מצוות בני נח", על כל היבטיהן, בקרב הלא-יהודים – שכן מצוות אלו ניתנו על ידי הקב"ה לכל "בני נח", כלומר לכל בני האדם. משום כך, אני תמה מאוד על עצם שאלתך.

ובכל זאת, כיוון שלפי דבריך אתה נבוך מאוד ולהוט לקבל תשובה, לא אתחמק מלענות לך. בפרט שהתשובה פשוטה למדי. למעשה התשובה כבר מרומזת במה שכתבתי קודם אודות חובתו הראשונה של כל יהודי, וגם של כל בן-אנוש, למלא את שליחותו במקום מגוריו, ורק לאחר שביצע את כל הדרוש ממנו במקום זה, עליו לשאול את עצמו האם עליו לנדוד למקום אחר ולהמשיך שם את שליחות חייו. פשוט וברור שאל לו לאדם לנטוש את ה"חזית" בטרם ווידא שהכול מתנהל כשורה.

ואני משתמש בכוונה במונח "חזית". אתה בוודאי מודע היטב למתרחש סביבך – מה שבעצם קורה בכל מקום שבו חיים יהודים ובמיוחד במקומות שהיהודים הם מיעוט קטן – מבחינת הניכור כלפי היהדות, אובדן הזהות היהודית, נישואי התערובת וההתבוללות הקשה.

זוהי חובתו של כל יהודי לעשות ככל יכולתו במלחמה נגד הכוחות המאיימים על עצם יסודות קיומו של עמנו – בראש ובראשונה במקום בו הוא פוגש אותם, בסביבתו הקרובה.

בברכה...

הקברניט עוזב אחרון!

לאחר מלחמת יום הכיפורים, שאל את הרבי האלוף אריאל שרון (לימים ראש הממשלה) מדוע אינו מתנהג כמפקד הצועד לפני חייליו. שרון טען שאם הרבי יעתיק את מקום מגוריו לישראל רבים מיהודי התפוצות יעלו לארץ בעקבותיו.

הרבי השיב לו שבמקרים רבים אסור על המפקד לצעוד ראשון. כמו במקרה של ספינה בסכנה, הקברניט צריך להיות האחרון שנוטש את הספינה – רק לאחר שווידא שכולם חולצו ממנה בשלום הוא רשאי לעזוב אותה בעצמו.

אריאל שרון במפגש עם הרבי
אריאל שרון במפגש עם הרבי

גישתו האחראית של הרבי כלפי יהודי כל העולם, והמחויבות העמוקה שלו שלא לזנוח אף אחד מאחור, באו לידי ביטוי לא רק בהחלטתו האישית היכן להתגורר, אלא גם בהדרכות והעצות שנתן לאחרים.

הנה, לדוגמה, קטע מתוך רשמיו של העיתונאי והפובליציסט משה אישון מפגישתו האישית עם הרבי בחודש ניסן ה'תשל"ב (1972):

משה אישון: "בכל זאת, כבוד האדמו"ר מתי יבוא לארץ-ישראל?"

הרבי: "יבוא יום. אני מקווה שהוא לא רחוק".

משה אישון: "ומה לגבי החסידים, האם גם הם מחכים עד שהרבי יעלה?"

הרבי: "כל חסיד שבא לשאול, אם לעלות לארץ ישראל והוא אינו ממלא תפקיד חשוב בחינוך, ברבנות, אנחנו אומרים לו: עלה. מלווים אותו בברכת יישוב טוב. הבעיה היא לגבי אלה שיש להם תפקידים חיוניים ואם הם יעזבו את הקהילה הכול יתפורר; לאלה אנו אומרים צא ולמד מקברניט של אניה בים סוער, הקברניט הוא תמיד האחרון הנוטש את האנייה. תחילה עליו להציל את הנוסעים..."

מדוע הרבי לא ביקר בישראל?

אם כן, די ברור מהי הסיבה שבגללה נשאר הרבי להתגורר בחו"ל ולא עלה לארץ ישראל. אבל למה הוא לא הגיע אפילו לביקור? הנה סרטון מעניין שבו איש העסקים יוסף יקיר שואל את הרבי את השאלה הזו בדיוק, בשנת תשנ"א – 1991:

להלן תמלול הקטע הרלוונטי לעניינו מתוך השיחה:

יוסף יקיר: "ודבר אחרון, כבוד הרב שליט"א, אני מבקש, בקשה אישית, בשם עַם ישראל בארץ ישראל: תבוא לבקרנו! תקיים מעט את המצווה הרביעית של ספר המצוות של הרמב"ן "יישוב ארץ ישראל". לשבוע, שבועיים, כבוד הרב, אני מאוד מבקש! זה יועיל לכולנו לחזור בתשובה שלמה, גאולה שלמה, ואולי יזרז את ביאת המשיח... אנא..."

הרבי: "אם תכתוב לי "תשובה" (הלכתית) אשר על-פי הלכה מותר לי לחזור אחרי כן לארצות הברית (כדי) שלא לעזוב היהודים כאן, אזי אדון בזה – אם התשובה שלך היא בתוקף גמור וזה פסק הלכה. כי לעזוב כל היהודים כאן, שהם שלושה מיליונים, יותר משלושה מיליון – ואלה (רק) היהודים מארצות-הברית; והיהודים מרוסיה – חלק מהם מתיישב (בימים אלו ובעתיד) בארצות הברית, וכשיבואו לכאן, צריכה להיות כאן הקרקע מוכשרת שימשיכו כאן ביהדותם. ואין זו בעיה קלה כל-כך שאפשר למצוא (לה) פתרון אם אהיה במקום אחר והם יהיו במקום אחר.

"ועוד: הלוואי שישמעו בקולי כשאני אהיה בסמיכות-מקום אליהם... ואם אהיה בארץ אחרת, במדינה אחרת – אפילו במדינת ארץ ישראל – אזי לא ישמעו בקולי, כי יאמרו שטוב להם בארצות-הברית, ו"הראיה": שאני עזבתי את ארצות-הברית ואני מתחרט על זה!... למה אני אומר שאתחרט על זה? כי כאן נשארים שלושה מיליון יהודים, ובוודאי שהם יבקשו עזר בכל העניינים האפשריים. בשורות טובות. הצלחה רבה."

הרבי בעצם מסביר לו שאם יגיע לארץ ישראל אפילו לביקור ייתקל בבעיה הלכתית שתמנע ממנו לחזור חזרה לארצות הברית, ומשום כך דאגתו מרחוק ליהודים שנותרו בתפוצות עלולה להיתפס בעיניהם כ"חרטה" על כך שעלה לארץ ובעקבות זאת הם יימנעו מלעלות בעצמם לארץ ישראל.

מהי הבעיה ההלכתית שאליה מתייחס הרבי? כדי להבין זאת נקרא את דברי הרמב"ם:

"אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם. אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה, אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה, אוֹ לְהַצִּיל מִיַד הַגוֹיִים – וְיַחְזֹר לָאָרֶץ. וְכֵן יוֹצֵא הוּא לִסְחוֹרָה (= מותר לצאת לצורכי מסחר). אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אָסוּר; אֶלָּא אִם כֵּן, חָזַק שָׁם הָרָעָב עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שְׁוֵה דִּינָר חִטִּין בִּשְׁנֵי דִּינָרִים (= יוקר המחיה הכפיל את עצמו)"3.

למען האמת, כמו בכל כלל הלכתי, גם להלכה עקרונית זו יש יוצרים מן הכלל, והרבי עצמו שלח אנשים לבקר בארץ ישראל או לשהות בה לתקופות ממושכות ואחר כך לחזור לחוץ-לארץ. ואף על פי כן, כלפי עצמו הרבי נהג להחמיר בהלכה זו, ואולי סבר שבמקרה שלו לא ניתן להתיר את חזרתו לחו"ל לאחר הביקור בארץ.

נקודה מעניינת נוספת שעולה מהשיחה הזו, שהרבי ככל הנראה חשש גם שבתרחיש המסתבר שבו אחרים יפרשו את דאגתו אליהם מרחוק כ"חרטה" מעצם יישובו בארץ הקודש, יהיה בכך, חלילה, מעין הוצאת שם-רע על הארץ הטובה.

הרב הראשי שואל את הרבי

מעניין בהקשר זה לציין כי הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק - חמיו של הרבי, אכן ביקר בארץ ישראל וחזר אחר כך לחו"ל. ובכן, אולי הדברים הבאים ישפכו מעט אור על הסיבה לכך:

הרב שלמה גורן (הרב הצבאי הראשי והרב הראשי לישראל תשל"ג-תשמ"ג – 1972-1983), סיפר כי בארבע הזדמנויות שונות, כאשר ביקר את הרבי, שאל אותו מדוע אינו מגיע לביקור בישראל, ובכל פעם חשף בפניו הרבי היבט אחר במערכת השיקולים שלו.

בפעם הראשונה ענה לו הרבי שמאז הפך לרבי לא עזב את "ליובאוויטש" (כלומר את ניו-יורק, מקום משכנה החדש של חצר חסידות ליובאוויטש). עם זאת, הרבי הבטיח לו שאם יעזור המקום הראשון שיבקר בו יהיה ארץ ישראל.

בפעם השנייה שהרב גורן ביקר את הרבי הוא חזר על בקשתו. הרבי הסביר לו שאם יגיע לארץ, מבחינה הלכתית לא יהיה רשאי לחזור.

בפעם השלישית הסביר הרבי כי אדמו"רי חב"ד הקדומים מעולם לא ביקרו בישראל, לא משום שהם לא רצו אלא משום שמשמיים מנעו מהם.

הרב גורן מתעד בספרו 'משנת הגורן', שכאשר סיפר זאת לכמה חסידים בישראל הם מאוד הופתעו, שכן הרבי הקודם כן ביקר בארץ ישראל, בשנת תרפ"ט (1929). הרב גורן חיכה בסבלנות שנה שלימה עד שהזדמנה לידיו שוב האפשרות להציג בפני הרבי את השאלה. כשהגיע סוף סוף הביקור המיוחל, המתין לו הרבי בפתח, ובעודו בפתח אמר לו: "אתה בוודאי תוהה על מה שאמרתי, שששת אדמו"רי חב"ד הקודמים לא ביקרו בארץ ישראל, שהרי חמי, הרבי (הקודם), כן ביקר בישראל והתפלל בקברי אבותינו בחברון".

ואז הסביר לו הרבי דבר מדהים. הוא אמר לו ש"רבי" צריך להתפלל במקום מנוחתם של קודמיו. לאחר שהרבי הקודם נאלץ לעזוב את רוסיה, לא התאפשר לו עוד לבקר בקבריהם של האדמו"רים הקודמים, שכולם קבורים בתחום שהיה אז חלק מברית המועצות הסובייטית. במקום זאת, נסע לארץ ישראל כדי להתפלל על קברי האבות בחברון. מכיוון שמקום-מנוחתו של קודמו של הרבי הוא בקווינס הסמוכה, סבר הרבי שאינו רשאי לשבור את התקדים ולנסוע לארץ.

הרב גורן כותב שלאחר ששמע זאת מהרבי הרגיש שזו הסיבה הנסתרת של הרבי לכך שאינו מגיע לבקר בישראל, ומאז הפסיק "להטריד" את הרבי בשאלה זו...

צפו: הרבי מתפלל על הררי מכתבי הבקשות האישיים שקיבל בציוּן חותנו, הרבי הקודם:

כמובן, כולנו מתפללים שנזכה לראות את משיח צדקנו מגיע ומקבץ את כל נִדְחֵי ישראל לארץ ישראל ולא משאיר אף אחד מאחור. מי ייתן ויהיה זה במהרה בימינו!

ראו גם:

רבי יוסף יצחק שניאורסאהן - הרבי הקודם
רבי יוסף יצחק שניאורסאהן - הרבי הקודם