[המאמר באדיבות ארגון תורת חב"ד לבני הישיבות ותודתנו נתונה להם. המערכת]

הסידור הראשון בעולם החסידות

בשנת תקס"ג הדפיס רבינו הזקן בעל התניא סידור מיוחד על פי נוסח האריז"ל. סידור זה הוא למעשה הסידור ה"חסידי" הראשון שהדפיסה תנועת החסידות מאז הופעתה בשמי היהדות בידי מחוללה רבינו הבעש"ט הק' בשנת תצ"ד.

מן המפורסמות, שההצטרפות לתנועת החסידות הייתה כרוכה בשינוי נוסח התפילה מן הנוסח האשכנזי לנוסח הכעין ספרדי מבית מדרשו של האריז"ל. ואכן, כפי שאנו קוראים בכתבי הפולמוס החריפים שנכתבו בימי התפשטות החסידות נגד המהפכות שנוצרו בידי מורי והוגי החסידות הראשונים, שינוי נוסח התפלה היווה מעין תג זיהוי לדרך החדשה של הבעש"ט.

כפי שניתן לראות בתרעומת מתנגדי החסידות, הרי עיקר חידושה המהפכני של החסידות ביחס לאימוץ נוסח האריז"ל, היה בהפרדת "נוסחו" של אריז"ל מ"כוונות" אריז"ל: עד כה נוסח האריז"ל היה תחומם הבלעדי של יחידי סגולה המכוונים כוונות קבליות, על פי הכוונות בסידורי אריז"ל. הנוסח לא היה כי אם ביטוי מוחשי לכוונות הנסתרות וכתוצאת לוואי בלבד. החסידות חוללה בהשקפה זו מהפכה, כאשר העניקה לנוסח זה מעמד עצמאי, חי הנושא את עצמו, המיועד גם למי שאין לו יד בכוונות. כל מי שהצטרף לתנועת החסידות, גם האיש אשר אינו מכוון כוונות האר"י, בכל זאת עליו להתפלל בנוסח זה. מובן מאליו, שעל ידי הפרדה זו הפך נוסח האריז"ל להיות נחלת הכלל, נוסח המוני, שבוודאי הונחל גם לילדים ונשים כמו כל נוסח רווח אחר.

אולם, למרות עובדה זו, ולמרות צמיחת החסידות לכדי תנועה המונית שהקיפה שכבות רבות – גדולי החסידות בימי הבעש"ט והמגיד ואף תלמידיהם אחריהם, במשך כשבעים שנה, לא גיבשו ועיצבו שום סידור תפילה מדויק ומשוכלל השווה לכל נפש. עובדה זו מעניינת במיוחד לאור העובדה שבימים ההם כבר הדפיסו החסידים ספרי חסידות שונים, ולמרות שהסידור הוא פריט המיועד לכלל החסידים – טרם הופיע אז.

אמנם במסורת חסידי חב"ד אנו שומעים על טיוטות של נוסח חסידי על פי נוסח האריז"ל, טיוטות שהתפרסמו באורח לא רשמי באמצעות צינורות פנים חסידיים. ברם טיוטות אלו טרם הגיעו לידי גימור וליטוש, הנדרשים לסידור תפלה שווה לכל אדם. אדמו"ר הריי"צ נ"ע כותב בהקשר זה, שבערך בשנת תקנ"ב "התפשט כבר בעת ההיא נוסח התפלה של רבנו הזקן בין החסידים בכתב-יד, מהם שכתבו השינויים בסידור 'שער-השמים' של השל"ה1 שהוא מתאים יותר לנוסח רבנו הזקן, ועל הרוב היו כותבים את נוסח התפלה של רבנו הזקן על גיליונות הסדורים נוסח אשכנז שהיו מתפללים בהם"2.

לפי תיאור זה, המשקף מן הסתם את המציאות בכל החסידויות, החסידים השתמשו בסידורי אשכנז כשעל דפיהם הוסיפו בכתיבת יד הגהות ועדכונים, כדי להתאימם לנוסח אריז"ל.

דבר ברור הוא, שבתפילה בנוסח כה מקוטע, המבוסס על רשימות והעתקות ארעיות בלבד, קשה עד מאוד להקפיד על טופס תפלה נכון עם צירופי מלים וניקוד באופן מוקפד. ויש אפוא בסיס להשערה, שבמצב כזה החסידים הקפידו על הנוסח הספרדי ברמה הבסיסית והכללית בלבד – כגון על אמירת הודו לפני ברוך שאמר, אמירת ווידוי אחרי שמונה עשרה וכיוצא בזה.

בכל מקרה, אין ספק שרשימות ידניות על גבי עותקים של סידור בנוסח אשכנז, לא היו מסוגלים למלאות את החסר העצום של סידור מעוצב, בתבנית סדר תפלה מדויק ונוסח מגובש בכל פרט ופרט כפי שדרוש למתפלל קבוע.

כאן מתגלה היבט ראשון ומרכזי בייחודיותו ובמקוריותו של סידור אדמו"ר הזקן – היותו הסידור החסידי השלם, המעוצב והמגובש בצורה מלאה3.

הסידור השלם והמדויק של נוסח האריז"ל

ההפתעה הגדולה שמזמן לנו סידור רבינו הזקן, היא העובדה שבמובן מסוים סידור זה מתייחד בהטבעת עצם נוסח מדויק לפי האריז"ל. כלומר, מלבד האמור לעיל שסידור רבינו הביא לראשונה לעולם נוסח חסידי מדויק לעדת החסידים שהחלו להתפלל בנוסח אריז"ל בהמוניהם – הרי בנוסף לכך, במובנים מסוימים, רבינו הזקן בסידורו גיבש לראשונה בצורה מלאה, מסודרת, מדויקת ומדוקדקת את נוסח האריז"ל (בשים דגש על עניין הנוסח).

האמת ניתנת להיאמר שסוגיית התהוות סידורי האריז"ל עדיין צריכה חקירה יסודית. יחד עם זאת התמונה העולה מן המקורות מראה, שהאריז"ל בעצמו לא טבע נוסח כולל ומקיף לכל התפילה.

בדרך כלל יש מהאריז"ל ספירת התיבות והאותיות של תפילת שמונה עשרה או ברכות אחרות, אך אין בספירה זו משום קביעת טופס מוגדר ומסוים – שהרי בתוך משבצת זו ניתן למלאות תיבות בצורות מרובות ושונות. ואף ב'שער הכוונות', שבו אנו מוצאים הערות שונות ביחס לנוסח התפלה שמוסר רבי חיים ויטאל בשם האריז"ל, הרי יש כאן אוסף של הערות בלבד: מה להוסיף ומה להשמיט, אך אין בזה משום נוסח מקיף ומפורט לכל התפלה.

הדברים נכונים במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את העובדה, שגם אם בדברים הבולטים נוסח האריז"ל מבטא את סדר ונוסח התפלה הספרדית – בכל זאת נוסח האריז"ל איננו נוסח ספרד כשלעצמו, שכן האריז"ל אימץ כמה מנוסחאות אשכנז, וממילא יצר לעצמו נוסח מחודש משולב בין שתי נוסחאות יסוד אלו. כמו כן אין לדעת בדיוק מה היה נוסחו של האריז"ל עצמו בשאר התפלה: רבי חיים ויטאל אמנם ציין כי הגהותיו לסידור הן "כפי דפוס הסדור של כל השנה ממנהג ספרד הנדפס בשנת רפ"ד" – אולם עדיין איננו יודעים האם זה באמת משקף את נוסח האר"י ז"ל, או שהוא משקף דווקא את נוסח רבי חיים ויטאל עצמו, בהיותו מעדת הספרדים, אלא שעליו הוסיף את השינויים לפי מנהגו. בהקשר זה יש לזכור, שהאר"י היה ידוע בצפת כרבי יצחק אשכנזי ומוצאו ממשפחת לוריא האשכנזית, וייתכן מאוד שהוא אכן התנהג במנהגי אשכנז ואף התפלל בנוסח זה4. ככל הנראה אפוא מן המקורות, האריז"ל לא גיבש ועיצב נוסח מלא ומקיף לתפילה.

והנה, סידורי האריז"ל שנדפסו מאז תקמ"א ואילך אינם מצטיינים בקפדנות של נוסח וסגנון, ניקוד ודקדוק5. פעמים רבות אין הנוסח מבטא את תוכן הכוונות ואין אחידות בין תפילה לתפילה בניקוד ובטופס. מכיוון שכך, ספק הדבר אם אכן היה קיים טופס סידור קבלי בכתב יד או בדפוס שיחשב כסידור מדויק ומדוקדק.

על רקע האמור ניתן להבין את המשמעות של יצירת סידור מדויק בנוסחו ובמטבעות התפילה, מסודר כהלכתו לפי כללי ההלכה, ומנוקד לפי כללי הניקוד והדקדוק, שיצא מידי רבינו הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי זי"ע.

בסידור זה, שלפי מסורה חב"דית אחת ארך חיבורו עשרים שנה, הושקע מאמץ רב. לפי מסורת חב"ד ידועה ערך רבינו את סידורו כשלפניו שישים סידורים שעל פיהם ערך וליטש, צירף וזיקק את המלים והסדר, ההלכות והמנהגים6.

את סידורו סידר רבינו בדרכו האופיינית – בדייקנות רבה וממצה בניסוח ובלשון רב משמעותי, כך שמחד ניתן לחוש שלפנינו סידור המותאם לכל יסודי קבלת האריז"ל; ומאידך, על פני השטח הסידור הינו סידור פשוט נעדר כל התייחסויות קבליות בולטות ומפורשות, ומדוקדק לפי כללי הדקדוק והנוסח7.