בס"ד. ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ1. ואיתא במד"ר פ' תבוא2, שכל הארץ משמע בין ישראל בין כל האומות, וקאי על יום ירידת גשמים, שכולם שמחים בו. וצריך להבין, הלא הריעו לה' כל הארץ הוא ר"ת הלכה3, וענין התורה שייך רק לישראל ולא לעכו"ם, כמ"ש4 מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, ומהו אומרו הריעו לה' כל הארץ, שכולל גם אומות העולם. ובפרט שבמזמור זה גופא נאמר5 אנחנו עמו וצאן מרעיתו, שקאי על ישראל דוקא. גם צריך להבין מה שאומרים משיב הרוח ומוריד הגשם בשמע"צ (לאחרי הקדמת העבודה דר"ה ויוהכ"פ כו', שאז נעשה תוקף השמחה כו'), הרי לפי מאמר המדרש הנ"ל יום ירידת גשמים הכל (גם אומות העולם) שמחים בו, ואילו בשמע"צ כתיב עצרת תהי' לכם6, ואיתא במדרש7 הה"ד8 יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, שאז נמצאים ישראל ומלכא בלחודוהי9, וכדאיתא במדרש10 משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כו' נגלגל אני ואתה, ולכן מקריבין פר אחד איל אחד, והיינו ששוללים כל בני המדינה, וכמבואר במ"א11 שבבני המדינה נכללים גם צבא השמים, כולל גם מלאכים, והיינו שביום השמע"צ מתקשרים ישראל גוי אחד עם הוי' אחד ע"י תורה אחת, ואיך זה מתאים לכך שדוקא בו אומרים מוריד הגשם, שזהו ענין שהכל שמחים בו.

ב) והנה ברשימות הצ"צ12 מבואר, דעיקר השמחה בישראל על ירידת גשמים זהו מפני שזה מורה על בחי' ויבוא כגשם לנו13, שזוהי ההמשכה העליונה שהקב"ה מאיר ומשפיע לכנס"י כו'. ומזה מובן גם בנוגע לירידת גשמים למטה כפשוטו, דעם היות שהכל שמחים בזה, הרי בכדי שיהי' ירידת גשמים למטה, צ"ל הענין דירידת גשמים למעלה, שהו"ע יחוד זו"נ (כמבואר בענין ירידת גשמים שפעל רשב"י ע"י אמירת תורה על הפסוק14 הנה מה טוב ומה נעים גו'15 ). וענין זה נעשה ע"י עבודת ישראל דוקא, וכידוע בענין יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי16, שההפרש בין טל למטר17 הוא, שטל לא מיעצר18, שאינו תלוי בעבודת התחתונים, משא"כ הגשם בא ע"י עבודה דוקא. ולכן, אף שבירידת הגשמים למטה כפשוטו הכל שמחים, הנה עיקר השמחה הוא בישראל דוקא, כי, נוסף על הענין דויבוא כגשם לנו, הנה גם ירידת גשמים כפשוטו נעשית ע"י עבודתם של ישראל דוקא. אך עדיין אין זה מובן לאנשים כערכנו, שהרי סוכ"ס לא מתאים הפירוש הפשוט דהריעו לה' כל הארץ, שהוא לכל העולם, עם הר"ת [שכולל את כל התיבות והוא עיקר תוכן התיבות, באופן שכל אות הקודמת היא הגוברת והיא העיקר והשאר טפילות אלי'19 ] הלכה, שהיא לישראל בלבד, ולא רק שב' הפירושים אינם מתאימים זל"ז, אלא עוד זאת, שהם הפכיים זמ"ז.

ג) ויובן הענין ע"פ מ"ש במדרש20 עה"פ (בפרשת בלק21 ) כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, מראש צורים אראנו אלו האבות כו', מוצאים אנו מתחלה הי' המקום מבקש לכונן העולם ולא הי' מוצא עד שעמדו האבות, משל למלך שהי' מבקש לבנות מדינה וכו' ולא היו (המים) מניחים לעשות את היסוד כו', עד שבא במקום אחד ומצא שם צור גדול, אמר, כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו, כך כו' כיון שבאו האבות וזכו אמר הקב"ה על אלו אני מכונן העולם כו'. והיינו שהמשל דבנין המדינה קאי על כל העולם, ובכללות יותר על כל סדר ההשתלשלות, שנעשה עי"ז שבאו האבות כו'.

והענין בזה, כמבואר בד"ה זה בהמשך תרס"ו22, שבחי' הרצון שבבריאת והתהוות העולמות [שהרי אי אפשר שתהי' בריאה והתהוות מצד עצמה, כי אם מצד רצונו ית'] היא בחי' חיצוניות הרצון, שסיבתו היא מה שעלה ברצונו אנא אמלוך23, ואין מלך בלא עם24, שזהו בחי' ההתפשטות שחוץ ממנו, והו"ע ההתנשאות על העם (כידוע שיש בהתנשאות ב' מדרגות, התנשאות עצמית, והתנשאות על הזולת25 ), ששייכת רק בחיצוניות הרצון, שהרצון הוא לדבר שחוץ ממנו. אבל פנימיות הרצון הוא בנש"י, וזוהי עיקר הכוונה בבריאת והתהוות העולמות שהיא בשביל ישראל26, שעל ידם נשלמת הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים27, ולכן הם ממשיכים את הרצון למלוכה על העולמות (התנשאות על עם), כמארז"ל28 על הפסוק29 עם המלך במלאכתו ישבו שם, במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, והיינו, לפי שהשרש דנש"י הוא בבחי' התנשאות עצמית, ששייכת רק בבחי' פנימיות הרצון, ולמעלה יותר, בבחי' עצמות, ואדרבה, אמיתית ענין התנשאות עצמית הוא בעצמות דוקא, שמובדל ומרומם לגמרי גם מבחי' סובב הכללי, ועד שהרבה יותר אין ערוך בחי' המקיף לגבי הבלתי מקיף, היינו העצמות ב"ה, משאין ערוך הפנימי לגבי המקיף (כפי שמצינו לפעמים בדרושי חסידות30, נוסף על הסגנון המובא בדרך כלל, שיותר משאין ערוך עשי' לגבי אצילות אין ערוך אצילות לגבי א"ס31 ). ואעפ"כ, הנה בבחי' התנשאות עצמית שבעצמות דוקא מושרשים נש"י, ולכן דוקא הם ממשיכים ופועלים את הרצון להתהוות העולמות, באופן של התנשאות על עם, אין מלך בלא עם, מלשון גחלים עוממות, שהם דברים נפרדים כו'32, החל מהפירוד שבעולמות בי"ע, שעז"נ33 ומשם יפרד, ועד לעוה"ז התחתון, שבו תושלם הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.

וענין זה הוא מצד מעלת העבודה למטה דוקא, שמצד זה הוחלט למעלה החפץ במעשיהן של צדיקים. ובהקדים, דהנה ידוע מאמר המדרש34, מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים כו' והארץ היתה תהו ובהו35 אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור36 אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ כו', כיון דכתיב37 וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ כו'. ולכאורה אינו מובן, הלא קודם בריה"ע היתה כבר ההחלטה ע"י נשמותיהן של צדיקים שדוקא בהם נמלך, ומהו אומרו איני יודע באיזו מהם חפץ. אך הענין הוא, שהמלכה זו היא קודם בריה"ע ובעצמותו עדיין, אבל לאחר שנברא העולם עד לעוה"ז התחתון שבו ישנם מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, אזי איני יודע באיזה מהן חפץ, דכחשכה כאורה38, ורק לאח"ז נאמר וירא אלקים את האור כי טוב, שחפץ דוקא במעשיהן של צדיקים. והיינו, שנוסף על ההמלכה בנשמותיהן של צדיקים כמו שהיא בעצמותו, צ"ל הענין דעבודת המטה, דעשי' לעילא39, ודוקא עי"ז הוחלט למעלה החפץ במעשיהן של צדיקים.

ד) ועפ"ז מובן גם בנוגע לענין הריעו לה' כל הארץ, שקאי על יום ירידת גשמים שהכל שמחים בו, שזהו רק מצד החיצוניות כו', אבל מצד פנימיות הענין הנה כל ענין ירידת הגשמים למטה הוא בשביל וע"י עבודת ישראל דוקא (מצד שייכותם לפנימיות הרצון, שלכן על ידם היתה ההחלטה על הרצון לבריה"ע), ואף שאוה"ע אינם יודעים מזה כו', הרי מ"מ כן הוא אמיתית הענין. וזהו גם ענין אמירת מוריד הגשם ביום שמע"צ דוקא, כיון שמצד פנימיות הענין נפעלת ירידת גשמים כפשוטם ע"י עבודת ישראל בכל השנה, ובפרט בחודש תשרי, ביום השמע"צ.

וזהו גם מה שהריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה, ששייך לישראל דוקא, ואעפ"כ אין זה בסתירה לפירוש הפשוט דהריעו לה' כל הארץ, כי, מצד פנימיות הענין שבזה (אף שאוה"ע אינם יודעים זאת), הנה דוקא ע"י ענין ההלכה (שקשורה עם עבודת ישראל) נמשך למטה להיות הריעו לה' כל הארץ, כי, ענין ההלכה הוא כפי שנמשך במעשה בפועל, שהרי כפי שהענין הוא למעלה הנה אלו ואלו דברי אלקים חיים40, ואילו פסק ההלכה הוא דוקא כפי שנמשך למטה בעולם, שזהו"ע הליכות עולם לו41, היינו, להורות באיזה אופן תהי' ההליכה בעולם, ודוקא עי"ז נמשכים כל הענינים מלמעלה למטה, עד לירידת גשמים כפשוטו. אך ענין זה הוא מצד הפנימיות, ולכן מרומז בראשי התיבות דהריעו לה' כל הארץ, ולא בתיבות עצמם, שכאשר מעתיקים אותם לשאר הלשונות, שאז מעתיקים רק את תוכן הענין, ולא התיבות עצמם, אין בזה הר"ת דהלכה, היינו, שנמשך רק חיצוניות הענין כפי שבא בגלוי לכל הארץ (כמו ביום ירידת גשמים שהכל שמחים בו), אבל סיבת ההמשכה לכל הארץ היא ע"י עבודת ישראל דוקא, מצד פנימיות הרצון כו'.

ה) וזהו מזמור לתודה גו', כמשנת"ל42 שהתחלת העבודה (שהולך מן הקל אל הכבד) היא באופן של הודאה בלבד, אבל אח"כ מתעלה בעבודתו באופן של השגה וידיעה, דעו כי הוי' הוא אלקים. וכל זה נמשך עד למטה בעשי' בפועל, כהמשך הכתוב הוא עשנו, עשנו דייקא, שהו"ע העשי' בפועל, ואעפ"כ, הנה שם דוקא לוקחים הבחי' היותר נעלית שנקראת הוא. וכן הוא בנוגע להאדם עצמו, שפועל לא רק בנשמה כפי שהיא למעלה, אלא גם כפי שירדה למטה בבחי' עשי' (עשנו), ובאופן של עם (עמו), מלשון עוממות, ועד לצאן מרעיתו, שמקום המרעה הוא בשדה דוקא, שאינו מקום ישוב לאדם העליון43. ואעפ"כ, שם דוקא נעשה הענין דמלך לשדה נעבד44, ועד שנמשך בחי' התנשאות עצמית. וע"ד המבואר בענין תקיעת שופר בר"ה45, שלאחרי כל ההכנות וכו' הנה מצות היום בשופר46, שהוא קרן של בהמה47 (של יעל פשוט48 ), ודוקא עי"ז מגיעים בבחי' התנשאות עצמית, בחי' תענוג העצמי, והיינו שממשיכים לא רק בחי' המלך המשפט49, שהוא בחי' התנשאות על העולמות, אלא ממשיכים גם בחי' המלך הקדוש49, שהוא בחי' התנשאות עצמית25. ועד"ז בכל יום, ע"י עבודת התשובה, שזהו ענינה של תק"ש, כמ"ש הרמב"ם50 אע"פ שתקיעת שופר גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, שע"י עבודה זו ממשיכים בחי' התענוג העצמי, ועאכו"כ ביום השבת (שמצד עצמו נמשכים בו ההמשכות שע"י תקיעת שופר, שלכן אין תוקעין בר"ה שחל בשבת51 ), שאין עצב בה52, כי אם המשכת התענוג, שזהו"ע דויכולו השמים גו'53, ובפרט כשניתוסף בענין התענוג ע"י עבודת ישראל, כולל גם שהעבודה עצמה היא מתוך תענוג, היינו שיש לו תענוג במוחין ובמדות, ונמשך גם בג' לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, והרי ע"י התענוג נפעלת הרחבה והרווחה בכל הענינים54, כידוע בענין שמועה טובה תדשן עצם55. ועד שבאים לבחי' התענוג בתורתו של משיח שתתגלה לעתיד לבוא, שעז"נ56 ישקני מנשיקות פיהו, ובאופן שענין התענוג יומשך גם בכל העולם, כמ"ש הרמב"ם57 שלעת"ל יהיו כל המעדנים (שהו"ע התענוג) מצויין כעפר (שבזה מרומז שפועלים זאת ע"י העפר שמורה על ענין הביטול כו'), בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.