פרק טו

1מַֽעֲנֶה־רַ֖ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה וּדְבַר־עֶ֜֗צֶב יַעֲלֶה־אָֽף:

2לְשׁ֣וֹן חֲ֖כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת וּפִ֥י כְ֜סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת:

3בְּֽכָל־מָ֖קוֹם עֵינֵ֣י יְהוָ֑ה צֹ֜פ֗וֹת רָעִ֥ים וְטוֹבִֽים:

4מַרְפֵּ֣א לָ֖שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְסֶ֥לֶף בָּ֜֗הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ:

וסלף בה שבר ברוח: כשיסלף בל' סופה להביא עליו שבר הבא ברוח קדים המוכנ' להפרע מן הרשעים כמ"ש ברוח קדים עזה (שמות י״ד:כ״א) ברוח קדים אפיצם (ירמיה כ"ח) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהילים מ״ח:ח׳):

5אֱוִ֗יל יִ֖נְאַץ מוּסַ֣ר אָבִ֑יו וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יַעְרִֽם:

6בֵּ֣ית צַ֖דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת:

בית צדיק חוסן רב: בית המקדש שבנה דוד הצדיק חוסן רב ומגדל עוז לישראל:

ובתבואת רשע נעכרת: ובהבאת הצלם שהביא מנשה בה נעכרה:

7שִׂפְתֵ֣י חֲ֖כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן:

שפתי חכמים יזרו דעת: יכתירו דעת כמו זר זהב:

לא כן: אינו זהב אמת:

8זֶ֣בַח רְ֖שָׁעִים תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ:

זבח רשעים: תועבה בלק ובלעם:

ותפלת ישרים: זה משה:

9תּוֹעֲבַ֣ת יְ֖הוָה דֶּ֣רֶךְ רָשָׁ֑ע וּמְרַדֵּ֖ף צְדָקָ֣ה יֶאֱהָֽב:

10מוּסָ֣ר רָ֖ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת:

מוסר רע לעוזב אורח: יסורים קשים מוכנים לעובר אורח של הקב"ה:

11שְׁא֣וֹל וַ֖אֲבַדּוֹן נֶ֣גֶד יְהוָ֑ה אַ֜֗ף כִּֽי־לִבּ֥וֹת בְּֽנֵי־אָדָֽם:

שאול ואבדון נגד ה': גלוי לפניו כל אשר בתוכה:

אף כי: ק"ו הוא:

12לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֖ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל־חֲ֜כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ:

13לֵ֣ב שָׂ֖מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים וּבְעַצְּבַת־לֵ֜ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה:

לב שמח ייטיב פנים: אם תשמח לבו של הקדוש ברוך הוא בלכתך בדרכיו ויטיב לך פניו לעשות כל רצונך ואם תעצבהו יראה לך רוח נכאה כד"א (בראשית ה') ויתעצב אל לבו ויאמר ה' אמחה את האדם וגומר:

רוח נכאה: טלנ"ט רוח של זעף:

14לֵ֣ב נָ֖בוֹן יְבַקֶּשׁ־דָּ֑עַת וּפִ֥ני וּפִ֥י כְ֜סִילִ֗ים יִרְעֶ֥ה אִוֶּֽלֶת:

15כָּל־יְמֵ֣י עָנִ֣י רָעִ֑ים וְטֽוֹב־לֵ֜֗ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד:

כל ימי עני רעים: ואפילו שבתות וי"ט דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים:

וטוב לב: מי שלבו טוב בעשרו:

משתה תמיד: כל שנותיו דומות לו ימי משתה ללמדך שיהא אדם שמח בחלקו, ורבותינו דרשו מה שדרשו בחלק:

16טוֹב־מְ֖עַט בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה מֵאוֹצָ֥ר רָ֜֗ב וּמְה֥וּמָה בֽוֹ:

טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו: קול בני אדם צועקים שנעשה האוצר מגזל וחמס כמו וראו מהומות רבות בתוכה ועשוקים בקרבה (עמוס ג׳:ט׳):

17ט֤וֹב אֲרֻחַ֣ת יָ֖רָק וְאַהֲבָה־שָׁ֑ם מִשּׁ֥וֹר אָ֜ב֗וּס וְשִׂנְאָה־בֽוֹ:

משור אבוס: שאובסין לו המאכל בפיו על כרחו כדי לפטמו וכן ברבורים אבוסים (מלכים א ד), ויש למושלו כנגד קומץ מעט של עני שחביב משור חטאת של רשע, ד"א:

טוב ארוחת ירק: לתת לעני:

ואהבה שם: להראות לו פנים יפות:

משור אבוס: להאכילו בשר שמן ויראנו פנים זועפות:

18אִ֣ישׁ חֵ֖מָה יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וְאֶ֥רֶך אַ֜פַּ֗יִם יַשְׁקִ֥יט רִֽיב:

איש חמה יגרה מדון: אדם שאין מעצור לרוחו להאריך חמתו יגרה מדון:

וארך אפים: שאינו ממהר להנקם ולריב:

ישקיט ריב: שהוא כלה ושקט מעליו (ס"א מאליו):

19דֶּ֣רֶךְ עָ֖צֵל כִּמְשֹֻ֣כַת חָ֑דֶק וְאֹ֖רַח יְשָׁרִ֣ים סְלֻלָֽה:

דרך עצל כמשוכת חדק: דומה בעיניו כאלו הדרכים גדורים לפניו בגדר חדקים:

משוכת: גדר כמו הסר משוכתו (ישעיה ה):

חדק: קוצים

ואורח ישרים סלולה: כבושה ומופנה, ומדרש אגדה דרכו של עשו כקוץ זה הנסבך בגיזת צמר אם תטלהו מכאן הוא מתערה בכאן כך אין אדם יכול לצאת ידי עלילותיו בלא ממון:

20בֵּ֣ן חָ֖כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּכְסִ֥יל אָ֜דָ֗ם בּוֹזֶ֥ה אִמּֽוֹ:

בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו: גורם לאמו שמבזים אותה:

21אִוֶּלֶת שִׂמְחָ֣ה לַחֲסַר־לֵ֑ב וְאִ֥ישׁ תְּ֜בוּנָ֗ה יְיַשֶּׁר־לָֽכֶת:

אולת: שמחה היא לחסר לב:

22הָפֵ֣ר מַ֖חֲשָׁבוֹת בְּאֵ֣ין ס֑וֹד וּבְרֹ֖ב יוֹעֲצִ֣ים תָּקֽוּם:

הפר מחשבות באין סוד: בלא עצה לא תקום מחשבה:

23שִׂמְחָ֣ה לָ֖אִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִ֑יו וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה־טּֽוֹב:

שמחה לאיש במענה פיו: כמשמעו ע"י מענה רך ודבור נחת הבריות אוהבים אותו ורבותינו דרשוהו על בעלי גירסא אם מוצאים בפיה' מענה אז תתקיים בם וישמחו:

ודבר בעתו מה טוב: שואלים בהלכות הפסח ובהלכות החג בזמנו:

24אֹ֣רַח חַ֖יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל לְמַ֥עַן ס֜֗וּר מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה:

אורח חיים למעלה למשכיל: כמו שרפים עומדים ממעל לו (ישעיהו ו׳:ב׳) כלומר לפני החכם קשוטה ומוכנת אורח חיים:

25בֵּ֣ית גֵּ֖אִים יִסַּ֥ח יְהוָ֑ה וְ֜יַצֵּ֗ב גְּב֣וּל אַלְמָנָֽה:

26תּוֹעֲבַ֣ת יְ֖הוָה מַחְשְׁב֣וֹת רָ֑ע וּ֜טְהֹרִ֗ים אִמְרֵי־נֹֽעַם:

27עֹכֵ֣ר בֵּ֖יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה:

עוכר ביתו: שהוא בוצע בצע:

ושונא מתנות יחיה: מאחר שהוא שונא מתנות כל שכן ששונא את הגזל:

28לֵ֣ב צַ֖דִּיק יֶהְגֶּ֣ה לַעֲנ֑וֹת וּפִ֥י רְ֜שָׁעִ֗ים יַבִּ֥יעַ רָעֽוֹת:

לב צדיק יהגה לענות: יחשוב ויבין מה יענה קודם שישיב דבר:

29רָח֣וֹק יְ֖הוָה מֵרְשָׁעִ֑ים וּתְפִלַּ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִשְׁמָֽע:

30מְֽאוֹר־עֵ֖ינַיִם יְשַׂמַּֽח־לֵ֑ב שְׁמוּעָ֥ה ט֜וֹבָ֗ה תְּדַשֶּׁן־עָֽצֶם:

מאור עינים: בתורה:

ישמח לב: ששואלין ממנו דבר ויודע מה להשיב, ולפי פשוטו כמשמעו דבר שהוא תאוה למראות עינים, משמח הלב ומצחצח תוגת הלב כגון גן ירק ונהרות המושכי':

31אֹ֗זֶן שֹׁ֖מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין:

32פּוֹרֵ֣עַ מ֖וּסָר מוֹאֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ וְשׁוֹמֵ֥עַ תּ֜וֹכַ֗חַת ק֣וֹנֶה לֵּֽב:

33יִרְאַ֣ת יְ֖הוָה מוּסַ֣ר חָכְמָ֑ה וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה:

ולפני כבוד ענוה: הענוה גורמת שהכבוד בא: