פרק ה

1בְּנִי לְחָכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֜תְבוּנָתִ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ:

2לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֜דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ:

3כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֖טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ:

כי נופת תטופנה. לשון מתוק:

שפתי זרה. אפיקורסות:

וחלק משמן חכה. לשון חך:

4וְֽאַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַדָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת:

5רַגְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֜א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ:

רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ל' קורבה:

6אֹ֣רַח חַ֖יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֜עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע:

אורח חיים פן תפלס. כך דרשוהו חכמים סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות, וזה פתרונו כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח לכך נעו מעגלותיה הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם, זהו מדרש אגדה, אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו הרחק מעליה דרכך. נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה וכן יש לפרש:

אורח חיים פן תפלס. אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו, כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול:

7וְעַתָּ֣ה בָ֖נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְאַל־תָּ֜ס֗וּרוּ מֵאִמְרֵי־פִֽי:

8הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֜קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ:

9פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֜שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי:

. פן תתן לאחרים הודך. פן תפנה לבך לאלהים אחרים לתת להם תפארת הודך ושבחך:

ושנותיך לאכזרי. לשר של גיהנם:

10פֶּֽן־יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֜עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נָכְרִֽי:

פן ישבעו זרים כחך. נביאי הבעל הגובין ממון בשקריהם ובפחזותם:

ועצביך. עצביך ויגיעך שנעצבת וטרחת בו:

בבית נכרי. בבית עו"ג:

11וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֜שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ:

ונהמת באחריתך. סוף שתנהום באחריתך:

12וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֖יךְ שָׁנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֜תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי:

13וְֽלֹא־שָׁ֖מַעְתִּי בְּק֣וֹל מוֹרָ֑י וְ֜לִֽמְלַמְּדַ֗י לֹא־הִטִּ֥יתִי אָזְנִֽי:

14כִּמְעַט הָיִ֣יתִי בְכָל־רָ֑ע בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל וְעֵדָֽה:

כמעט הייתי בכל רע. כפשע ביני ובין גיהנם (כלומר בשביל דבר מועט הייתי עכשיו בכל רע שלא שמעתי לקול מורי שאלו שמעתי להם לא יארע בי כך רבי יוסף קר"א):

15שְׁתֵה־מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֜נֹזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ:

שתה מים מבורך. מבור שנתן לך הקב"ה לחלקך היא תורת משה:

בורך. מים מכונסים:

ונוזלים מתוך בארך. מים חיים כלומר תחלה כמים מכונסים ולבסוף נובעין הם והולכין:

16יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה בָּ֜רְחֹב֗וֹת פַּלְגֵי־מָֽיִם:

יפוצו מעינותיך חוצה. סוף שתקנה תלמידים ותורה הוראות ברבים ויצא לך שם:

ברחובות. עיר תפוצינה פלגי מימיך:

17יִֽהְיוּ־לְךָ֥ לְבַדֶּ֑ךָ וְאֵ֖ין לְזָרִ֣ים אִתָּֽךְ:

יהיו לך לבדך. אתה לבדך תתכבד בהם ולא יחלוק אחר עמך לפי שאמר למעלה פן ישבעו זרים כחך אמר כאן יהיו לך לבדך ומתוך כך:

18יְהִֽי־מְקוֹרְךָ֥ בָר֑וּךְ וּ֜שְׂמַ֗ח מֵאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶֽךָ:

יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. היא התורה שלמדת מנעוריך:

19אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן דַּ֖דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכָל־עֵ֑ת בְּ֜אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד:

תשגה תמיד. ראיתי בדברי ר' משה הדרשן תשגה תעסוק תמיד והוא ל' ערבי והביא ראיה כמו לבקש שגייה לבקש עסק, ולא ידעתי איפה נשנית ורבותינו פירשו (עירובין נד), לשון משגה כמשמעו בעבור אהבתה תהיה שוגג בשאר עסקיך כי היא משמרת על שלך אמרו עליו על ר"א בן פדת שהיה דורש בשוק התחתון וסדינו מוטל בשוק העליון פעם אחת בא אדם אחד ומצא נחש כרוך עליו:

20וְלָ֤מָּה תִשְׁגֶּ֣ה בְנִ֣י בְזָרָ֑ה וּ֜תְחַבֵּ֗ק חֵ֣ק נָכְרִיָּֽה:

21כִּ֤י נֹ֨כַח עֵינֵ֣י יְ֖הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ וְֽכָל־מַעְגְּלֹתָ֥יו מְפַלֵּֽס:

כי נוכח עיני ה' דרכי איש וגו'. מפלס שוקל דרכיו ויודע כמה עונות וכמה זכיות בידו:

22עַֽווֹנוֹתָ֗יו יִלְכְּדֻנ֥וֹ אֶת־הָרָשָׁ֑ע וּבְחַבְלֵ֥י חַ֜טָּאת֗וֹ יִתָּמֵֽךְ:

עוונותיו ילכדנו. כמו ילכדוהו:

ובחבלי חטאתו יתמך. יתלה שהתלוי נתמך בחבל שהוא תלוי בה:

23ה֗וּא יָ֖מוּת בְּאֵ֣ין מוּסָ֑ר וּבְרֹ֖ב אִוַּלְתּ֣וֹ יִשְׁגֶּֽה:

הוא ימות באין מוסר. בשביל שלא לקח מוסר: