בס"ד. ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"א
(הנחה בלתי מוגה)
קודש ישראל להוי' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו1. ומבואר בזה בדרושי רבותינו נשיאינו2, שמ"ש תבואתה בה"א היינו תבואת ה', וישראל הם ראשית תבואת ה' (ותוכן הכתוב הוא, שאע"פ שישראל הם ראשית תבואת ה', מ"מ, יכולה להיות אצלם תכלית הירידה דאוכליו יאשמו, אכילה במזיד, שלכן התיקון על זה הוא ע"י קרבן אשם (יאשמו), שמכפר גם על מזיד, ולא כמו חטאת שמכפרת רק על השוגג3, כדלקמן ס"ז). וצריך להבין4, מהו ענין תבואת ה', שעי"ז יובן מעלת נש"י, שהם בחי' ראשית לתבואה זו.
ב) והענין בזה, דהנה, תבואת ה' קאי על המלאכים5, כי, בתבואה יש צמיחה וגידול מקטנות לגדלות, וכן הוא במלאכים, שאף שבכללות נקראים בשם עומדים6 (ששולל את ענין העלי'), הרי בודאי יש אצלם עליות ע"י ענין העבודה כו' [וכמובן גם מזה שמצינו אצלם ענין של דין ועונש על החסרון בעבודה כו', כמ"ש7 גם במלאכיו ישים תהלה, וכמארז"ל8 אפקוהו למט"ט ומחיוהו שיתין פולסי דנורא, וכן יסד הפייטן9 ומלאכים יחפזון כו' לפקוד על צבא מרום בדין10 ], שזהו ענין הרצוא כו' שישנו הן אצל השרפים (שנקראים כן ע"ש שנשרפים כו'11, שהו"ע הרצוא והכליון כו') שאומרים קדוש גו'12, והן אצל האופנים וחיות הקודש (ש)ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו13, וכידוע בענין שירת המלאכים (שגם בנ"י מזכירים בתפלתם, ועד שזהו חלק שלם בענין התפלה14 ), שעי"ז נעשית העלי' שלהם, כתורת הרב המגיד15 בפירוש מארז"ל16 כל בעלי השיר יוצאים בשיר. וזהו גם ענין השיר שהי' בעת הקרבת הקרבנות, שענינם הוא לחמי לאישי17, שהקרבן שהי' עולה למעלה ע"י ארי' דאכיל קורבנין18, הי' נעשה לחם (לחמי) לאשי, אש שלי, שהם השרפים, שהי' מוסיף בהם כח וחיות (כמו הלחם שמוסיף כח וחיות באדם) להעלותם כו'19. ומה שנקראים עומדים, הרי זה לפי6 שכללות העבודה והעלי' שלהם היא במדידה והגבלה, ולא באופן של בלי גבול, שאמיתת ענינו הוא בעולם האצילות, משא"כ עולם הבריאה (ועאכו"כ העולמות שלמטה ממנו) ששם מתחיל ענין ההגבלה והפירוד, כמ"ש20 ומשם יפרד, והרי עבודת המלאכים ועלייתם היא עד עולם הבריאה, וכמאמר21 מי שם מלאך נוצר באצילות, היינו, שבאצילות אין נתינת מקום למלאכים.
ומזה מובן מעלת נש"י שנקראים ראשית תבואתה, היינו, שהם למעלה מהמלאכים שנקראים תבואת ה', ועד שהמלאכים מקבלים מהנשמות, וכמ"ש22 היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, שהקב"ה אומר לכנס"י, את הנפוצה בגולה, רועה בגנים של אחרים, ויושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, חברים, מלאכי השרת חביריך, בני אלקים דוגמתך, מקשיבים ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות, ואומרים השמיעני, ואח"כ יקדישו הם, שנאמר23 ברן יחד כוכבי בוקר ואח"כ ויריעו כל בני אלקים, והיינו, שאי אפשר להם להמלאכים להתחיל ולומר קדוש עד שיתחילו ישראל תחילה24.
ג) אך עדיין צריך להבין, דהנה, מבואר באגה"ק25 הטעם שבאים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים מה שמחדשים ומגלים תעלומות חכמה כו', שזהו מצד מעלת עבודת הבירורים באופן של אתכפיא ואתהפכא כו'. והנה, ענין זה ישנו גם אצל מלאכים26, שהרי גם מלאכים מורכבים מנפש וגוף, וכמ"ש27 עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, דקאי (לא על הנשמות שלהם, שהם בעלי שכל והשגה, ולא שייך לקרוא אותם בשם רוחות ואש לוהט, אלא) על הגופים שלהם, שאף שאינם מגושמים כמו הגופים שלנו שהם מד' יסודות ארמ"ע גשמיים, כי אם רק מהרוחניות של ב' היסודות אש ורוח, מ"מ הרי הם גופים. ועד שנאמר עליהם לשון עשי' (עושה מלאכיו גו'), שלמטה במדריגה מבריאה ויצירה. וכדמוכח גם ממה שאמרו רז"ל28 הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן, שהרי ענין השריפה שייך רק בנוגע לגוף, ולא בנוגע לנשמה שעולה למעלה כו'. וכיון שיש למלאכים גוף, מוכרחת להיות אצלם העבודה לחבר את הגוף עם הנשמה, ועכ"פ לפעול שלא יהיו הפכיים זמ"ז, והיינו, ע"י העבודה דאתכפיא, שזהו ענין אמירת קדוש וברוך, שכופה ומבטל גופו להיות בטל להוי' כו'29, ועד שפועל בו בירור באופן דאתהפכא, שעי"ז יוכל להתחבר ולהתאחד עם הנשמה. וכיון שגם אצל מלאכים ישנו ענין עבודת הבירורים באופן דאתכפיא כו', צריך להבין מדוע גדלה מעלת נש"י לגבי המלאכים (עד שנקראים ראשית שלהם), שרק הם יכולים לברר הלכה בתורה, שלכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים.
ד) ויש להוסיף בזה בפרטיות יותר, דהנה ידוע30 שיש ב' בחי' מלאכים, הא' הנק' יוצר משרתים, והם המלאכים המתחדשים בכל יום (שמתהווים בכל יום לומר שירה, ובאמירתם מתבטלים לגמרי), והב' נק' ואשר משרתיו (שמשמע שמאז מעולם הם משרתים אותו), שהם עומדים ברום עולם מששת ימי בראשית31. והנה, בשלמא בנוגע למלאכים שמתחדשים בכל יום (יוצר משרתים) יש לבאר מעלת העבודה דנש"י, דכיון שמלאכים אלו עבודתם היא רק במשך יום אחד, אין זו אמיתית ענין העבודה, כי, עיקר הקושי בעבודה הו"ע השינויים שצריך לשנות את עצמו מענין לענין, כמו מחסד לגבורה וכו' [וכידוע הביאור32 במ"ש בנסיון העקידה, עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה33 (דלכאורה אינו מובן, הרי אברהם כבר נתנסה ועמד בתשעה נסיונות, ולמה דוקא בנסיון העשירי, נסיון העקדה34, נאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה), לפי שעבודת אברהם היתה מאהבה, להיותו איש הטוב והחסד בעצם תולדתו, ולכן, דוקא בנסיון העקדה שבו הוצרך אברהם לשנות טבע מדותיו ולכבוש רחמיו כו', שזוהי עבודה שמצד קו הגבורה, נאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה], אבל מלאכים אלו שעבודתם היא במשך יום אחד, הרי כיון שכל יומא ויומא עביד עבידתי'35, שכל יום שייך לקו אחד, נמצא שעבודתם היא בקו אחד, ללא שינויים, שאין זה אמיתית ענין העבודה. וזוהי מעלתם של נש"י, דכיון שעבודתם היא במשך שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה36, עד והיו ימיו מאה ועשרים שנה37, נמצא שבמשך ימי חייהם עומדים בנסיונות בכל הקוים, שמשתנים מיום ליום (דכל יומא ויומא עביד עבידתי'), ולכן עבודתם היא בשלימות. אבל בנוגע למלאכים שעומדים ברום עולם משי"ב (ואשר משרתיו), כמו מיכאל וגבריאל וכו'38, הרי עבודתם נמשכת זמן ארוך הרבה יותר מעבודת נש"י, שהרי עבודת נש"י נמשכת לכל היותר מאה ועשרים שנה, ואילו מלאכים הנ"ל אומרים ג"פ קדוש במשך שית אלפי שנין, והיינו, שעבודתם באמירת קדוש הא' היתה באלפים שנה הראשונים, ובאלפים שנה השניים היתה עבודתם באמירת קדוש הב', ועתה עומדים בעבודתם באמירת קדוש הג'39, וכיון שעבודתם נמשכת זמן ארוך הרבה יותר, יש בה מעלת העבודה באופן של שינויים כו' הרבה יותר מאשר בעבודת נש"י. וא"כ מהי מעלת עבודת נש"י לגבי מלאכים אלו.
ה) אך הענין הוא40, שעיקר ענין העבודה דאתכפיא כו' הוא אצל נש"י יותר מאשר אצל מלאכים, לפי שנשמת האדם ירדה למטה, לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, ונתלבשה בגוף עב וחשוך הרבה יותר מהגוף של המלאכים שהוא דק ורוחני, וכנ"ל (ס"ג) שגופות המלאכים הם מהרוחניות של ב' היסודות אש ורוח, שהם עצמם דקים ורוחניים יותר מב' היסודות עפר ומים, וכ"ש הרוחניות שלהם. וכיון שכן, הנה כשהנשמה עושה בחי' אתכפיא ואתהפכא בגוף זה הגשמי להיות בטל להוי', זהו אתהפכא מחשוכא היותר גדול ועב לנהורא, וא"כ זהו דבר חידוש ויקר מאד בעיני ה' יותר ויותר מבחי' אתהפכא חשוכא בגופות המלאכים, שלא היו חושך גמור כ"כ.
ועפ"ז יובן מאמר רז"ל41 שהמלאכים טענו תנה הודך על השמים42, ומשה השיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם וכו', דלכאורה אינו מובן, הרי בודאי ידעו גם המלאכים שבתורה כתוב43 כבד את אביך ואת אמך, שזהו ענין ששייך רק לילוד אשה, וידעו שכתוב בה לא תגנוב כו', ששייך רק במקום שיש יצה"ר, וא"כ, למה ביקשו מלכתחילה תנה הודך על השמים, בידעם שאין להם אב ואם ואין להם יצה"ר. אך הענין הוא, שהמלאכים טענו שכיון שגם להם יש גופים, ולכן יש אצלם ענין העבודה דאתכפיא ואתהפכא כו' (כנ"ל ס"ג), הרי גם הם יכולים להיות כלים לקבלת התורה. אך על זה השיב להם משה, שהן אמת שגם אצלם שייך ענין העבודה כו', אבל אעפ"כ, אין זה בערך לעבודת בנ"י שירדו למטה לעוה"ז הגשמי, במקום שיש יצה"ר כו', כדי לעסוק בבירור הגשמיות ממש, משא"כ מלאכים שיש להם גופים רוחניים כו'.
והנה הסיבה והטעם לכך שנש"י נמשכו ונתלבשו בגופים גשמיים, ולנשמות המלאכים ניתן גופים רוחניים, היא44, מפני שנש"י גבוהים יותר מנשמות המלאכים, לכך יוכלו להפוך גם הגוף הגשמי, משא"כ נשמות המלאכים לא היו יכולים כלל להפוך גוף גשמי, ואם היו נמשכים בגופות גשמיים היו יורדים ממדריגתם, כמו45 עזא ועזאל שנפלו כו'46. וכן הוא בנוגע לבירור הלכה בתורה, כמבואר באגה"ק25 שהעליונים אין בהם כח לברר ולהעלות מהשבירה שבקליפת נוגה (שמעלימה ומכסה אותה, שלא היתה ידועה כלל או שלא היתה מובנת היטב כו'), אלא התחתונים לבד, לפי שהם מלובשים בגוף חומרי כו' מקליפת נוגה, והן מתישים כחה בשבירת התאוות ואתכפיא ס"א כו', ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים כו', שזהו מה שהמלאכים מקבלים מנש"י, כנ"ל (ס"ב) בענין חברים מקשיבים לקולך, ולכן נקראים ראשית תבואתה.
ו) ועוד פירוש במ"ש ראשית תבואתה47, דהנה, איתא בתדב"א48 שני דברים יש בעולם כו' תורה וישראל, אבל איני יודע איזהו מהם קדם כו', דרכן של בנ"א אומרים תורה קדמה, שנאמר49 ה' קנני ראשית דרכו, אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה [וכן אמרו רז"ל במד"ר50 שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, היינו גם לתורה, שהרי בכל התורה נאמר צו את בנ"י דבר אל בנ"י], נמצא שמפרש תבואתה על תורה (לפי שהתורה נקראת לחם, כמ"ש51 לכו לחמו בלחמי, וגם חטה בגימטריא כ"ב, שהו"ע כ"ב אותיות התורה52 ), וישראל הם ראשית התבואה דתורה.
אך צריך להבין, איך שייך לומר שישראל הם למעלה מהתורה, הרי התורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ועלי' נאמר53 ואהי' אצלו אמון וגו', ועוד זאת, שגם לאחרי שנמשכה בעולם ה"ה מופשטת לגמרי מגשמיות העולם כו', כמ"ש54 הלוא כה דברי כאש נאום ה', מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אין מקבלין טומאה55, משא"כ בנ"י כו'.
וביאור הענין הוא56, שבירידת נש"י למטה ה"ה במעמד ומצב שזקוקים לענין התורה, שעל ידה היא המשכתם והתגלותם למטה, שזהו שישראל ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה57, אבל ענין זה הוא רק כפי שנמשך בבחי' ז"א, שנק' בשם ישראל58, ששם שייך ענין האותיות, ובמספר ששים ריבוא, דהיינו ו' קצוות דז"א (י"ב גבולי אלכסון59 ) יו"ד פעמים יו"ד פעמים יו"ד וכו'60, אבל לא בבחי' קודש (קודש ישראל) מלה בגרמי'35, שלמעלה מבחי' ז"א, ושם אין נתינת מקום כלל לענין האותיות כו'. ובשרש הענינים הנה השרש דישראל (החל מהאבות שעליהם נאמר61 כי מראש צורים אראנו) כפי שהוא בכל המדריגות ועד כפי שהוא בעצמות הוא למעלה מהשרש דתורה, שזהו מה שישראל קדמו לתורה, שהקדימה היא לא בזמן, אלא במעלה, שהן מושרשים בעצמות למעלה משורש התורה. וראי' מוכחת על זה היא מענין התשובה, שגם מי שעבר על התורה רח"ל, אין לך דבר שעומד בפני התשובה62, שמתקנת את הפגם כו', שזהו רק מצד מעלת הנשמות. וכיון ששרש הנשמות הוא למעלה משרש התורה, לכן בכחם של בנ"י לברר הספקות שבתורה, כנ"ל (ס"ב) בענין חברים מקשיבים לקולך, ועד שהקב"ה בעצמו בא לשמוע את פסק ההלכה שפסקו ב"ד של מטה63, שעפ"ז נפסק בכל העולמות כו'. ויתירה מזה, שבכחם של בנ"י להוסיף בתורה, והיינו, שע"י לימוד התורה ממשיכים אוא"ס בתורה, כידוע בענין דוד שהי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה64 [אלא שבכדי להגיע לשרש ומקור הנשמה הרי זה ע"י העבודה דמס"נ, שזוהי עבודת הנשמה מצד עצם שרשה ומקורה העצמי בעצמות א"ס. וכיון שזהו ענין ששייך לכל אחד מישראל, הנה גם ההוספה בתורה להמשיך בה אוא"ס שייך לכל אחד מישראל, שלכן, אפילו עם הארץ שלא ידע מאי דקאמר, כשעולה לתורה מברך ברכת התורה65, שענינה להמשיך בתורה את נותן התורה66 ]. ועד שמצינו שיש כח בחכמים לעשות גם שלא כפי התורה, וכמו בקידוש החודש, דכתיב67 אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם, אתם כתיב, אתם אפילו מזידין כו'68, שזהו מצד שרש הנשמות שלמעלה מהתורה, שדוקא בהם הוא חפץ ותענוג כוונת העצמות כו' (אלא שענין זה גופא נאמר בתורה, וכמו בתשובה, שאף שהיא למעלה מהתורה, הרי ענין זה גופא נאמר בתורה, והיינו, לפי שהתגלות כל הענינים היא ע"י התורה דוקא).
ז) אמנם כיון שנש"י ירדו למטה ונתלבשו בגוף עב וחשוך כו', יכול להיות אצלם הענין דאוכליו, פי'69, שאוכל בחי' ישראל שלו, דהיינו כח הארת נשמתו, עד שאינה יכולה להאיר בקרבו כו'. ועז"נ כל אוכליו יאשמו, שיביא אשם כמועל בקדשים כו'. והענין בזה, דהנה, במועל בקדשים כתיב70 ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו. וענין החומש מורה על בחי' החמישית שבנפש, החמישית לפרעה71, דבי' אתפריעו כל נהורין72, שלמעלה מד' המדרגות שבנפש (ארבע הידות יהי' לכם71) שהם כנגד ד' אותיות שם הוי' [עד לבחי' החכמה, אות יו"ד דשם הוי', שבה מלובש גם הרצון (חיצוניות הכתר), שנרמז בקוצו של יו"ד, כמבואר באגה"ת73 ], שמתעלים ע"י הבחי' החמישית, בחי' פנימיות הכתר (שאינה נרמזת אפילו בקוצו של יו"ד). ובחי' זו מתגלה ע"י התשובה, ועי"ז נעשה התיקון על הענין הבלתי רצוי דכל אוכליו כו'.
ח) וזהו שאומרים פסוק זה שבתחילת ספר ירמי' בהפטרת השבת הראשון שבג' השבועות דבין המצרים, שאז הי' הענין הבלתי רצוי דמפני חטאינו גלינו מארצנו74, שזהו"ע דאוכליו, ולכן צ"ל התיקון על זה ע"י הענין דיאשמו שרומז על התשובה, שעל ידה באה הגאולה, כהפס"ד בנגלה דתורה בדברי הרמב"ם75 שהבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה, ואז מיד הן נגאלין, ויהפכו76 ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים77, בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה