בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשי"ב
(הנחה בלתי מוגה)
אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך1 (וממשיך בכתוב שתכלית הכוונה דאתם נצבים גו' היא) לעברך בברית גו' אשר הוי' אלקיך כורת עמך היום2 (ומוסיף) הקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים3. ומבואר בלקו"ת4 שהיום קאי על ר"ה5, כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון6, שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לפני הוי', בכדי לעברך בברית גו', ולמען הקים אותך היום לו לעם גו'. וצריך להבין, מהו החידוש בהיום דר"ה שאז ישנו הענין דהקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים, הרי ענין זה ישנו בכל השנה, שהרי בכל השנה ישנו החיוב דקיום התומ"צ, שעי"ז נעשים ישראל לו לעם והוא נעשה להם לאלקים. ועוד צריך להבין, מהו ענין הברית שבר"ה, לעברך בברית הוי' אלקיך גו', וכן בתפלת ר"ה אומרים זוכר הברית7, הרי ענין הברית אינו בר"ה דוקא, וכפי שאומרים בתפלת ר"ה גופא (שבה מביאים ראי' מפסוקי התורה שצ"ל זכרון הברית) וגם את נח באהבה זכרת, וכמ"ש8 ויזכור אלקים את נח, דקאי על הכריתת ברית דנח. וכמו"כ יש הכריתת ברית דאברהם, כמ"ש9 ביום ההוא כרת הוי' את אברם ברית גו'. וכמו"כ יש הכריתת ברית דמשה, כמ"ש10 הנה אנכי כורת ברית וגו'. וענין ג' כר"ב הנ"ל11, הנה הכר"ב דנח היא על קיום העולמות, כפשטות הכתובים, דכתיב12 עוד כל ימי הארץ גו' ויום ולילה לא ישבותו. הכר"ב דאברהם היא על נתינת הארץ, וברוחניות קאי על התורה, כמובן ממארז"ל13 למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, שהתורה היא גילוי רצון העליון, ועוד זאת, שארץ מורה על הביטול שעל ידו באים לתורה, כמ"ש14 ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי. והכר"ב דמשה היא על ענין התשובה, היינו דגם מי שחטא ופגם והעביר את הדרך, מ"מ תועיל לו תשובה, וכמ"ש15 א-ל גו' ארך אפיים, שהוא מאריך אף לא רק לצדיקים אלא גם לרשעים16, נושא עון ופשע וחטאה ונקה17, ועז"נ הנה אנכי כורת ברית. ולאחר שישנם ג' עניני כר"ב הנ"ל, אינו מובן מהו ענין הברית דר"ה.
ב) ויובן בהקדם הביאור בג' עניני כר"ב הנ"ל, שיש הפרש בין הכר"ב דנח ואברהם להכר"ב דמשה, שהכר"ב דנח ודאברהם היו קשורים עם סימן גשמי, שהרי בנח כתיב18 את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית גו', וכן באברהם כתיב19 קחה לי עגלה משולשת וגו' ויבתר אותם וגו' והנה תנור עשן ולפיד אש (שמורה על השכינה20) אשר עבר בין הגזרים האלה (ומסיים) ביום ההוא כרת הוי' את אברם ברית גו', משא"כ הכר"ב דמשה לא היתה קשורה עם דבר גשמי. וטעם הדבר, לפי שהכר"ב דנח ואברהם קשורה עם מציאות העולם, ואילו הכר"ב דמשה היא למעלה ממציאות העולם.
והענין בזה, דהנה, הכר"ב דנח קשורה עם הזיכוך הכללי שנעשה בעולם ע"י המבול, שהרי לפני המבול לא הי' העולם כדבעי, והמבול פעל טהרה בעולם, כמובן ממארז"ל21 על הפסוק22 ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה גו', ומטעם זה הי' המבול מ' יום, כנגד מ' סאה דמקוה, כיון שענינו הוא כדי לטהר את העולם23. וזהו הטעם שהסימן על הכר"ב דנח הי' ע"י הקשת24, דלכאורה אינו מובן, הרי הקשת היא ענין טבעי, שנעשית מהשתקפות קרני השמש בעננים, וכיון שזהו דבר טבעי, איך הוא סימן על הכר"ב. אך הענין הוא, שקודם המבול היו העננים בעביות, ולכן הנה גם כאשר אור השמש פגע בעננים לא הי' מזה אור והארה, אך אחרי המבול נעשו העננים בדקות יותר, ולכן נראית בהם הקשת. והיינו לפי שקודם המבול הי' העולם שלא כדבעי, ובמילא היו גם העננים בעביות, ולכן הי' אור השמש נשקע בהם, ולא הי' מזה אור חוזר. אך עי"ז שהמבול פעל זיכוך בעולם, הי' הזיכוך גם בעננים, שנעשו בדקות יותר, ולכן יש מהם אור חוזר, שזוהי הקשת. ולכן יש סימן גשמי על הכר"ב דנח, דכיון שהכר"ב דנח היא שיהי' קיום העולם באופן דיום ולילה לא ישבותו, שזהו מצד הזיכוך הכללי בעולם שנעשה ע"י המבול, לכן הסימן על זה הוא מגשמיות העולם, היינו, שענין הקשת מזכיר על הזיכוך כללי בעולם שנעשה ע"י המבול, שלכן גם בזמן דלא אכשור דרא, הנה מצד הזיכוך הכללי יש קיום לעולם, יום ולילה לא ישבותו.
וכמו"כ הכר"ב דאברהם קשורה עם פעולת זיכוך העולם. דהנה, הכר"ב דאברהם היא על נתינת הארץ, דברוחניות הו"ע התומ"צ, דקיום המצוות בכלל מתייחס לארץ, וכמ"ש25 וזאת המצוה גו' אשר צוה ה' אלקיכם גו' לעשות בארץ, דקאי על כל המצוות, גם המצוות שאינן תלויות בארץ, וכמ"ש הרמב"ן26 שעיקר המצוות כולם בארץ דוקא. וענין התומ"צ הוא לפעול החיבור של הנברא עם הבורא27, שהרי הנברא מצד עצמו אין לו קשר עם הבורא, וכמ"ש28 השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, אך ע"י התומ"צ נעשה קישור הנבראים עם הבורא. וזהו מ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך (תורת הוי') ובמצוותיך (מצוות הוי') תרדוף נפשי, שע"י קיום המצוות, הרי הלב והבשר הגשמי29, וכן הדברים הגשמיים שבהם מקיים את המצוות, נעשים קדושים וכלים לאלקות. וענין זה נפעל במתן תורה, שאז הי' הגילוי דוירד הוי' על הר סיני30, ואל משה אמר עלה אל הוי'31, אבל ההתחלה בזה היתה ע"י האבות, כמאמר32 מעשה אבות סימן לבנים, והיינו, דע"י מעשה האבות (וואָס זיי האָבן דאָס אָפּגעטאָן) נעשה סימן ונתינת כח לבנים, שיוכלו לקיים זאת. וזהו מה שהתחלת שני אלפים תורה (שאז התחיל הקישור של הנברא עם הבורא) היא מאברהם אבינו33, עליו נאמר34 אחד הי' אברהם, שע"י עבודתו פעל בעולם שהגשמיות והחומריות של העולם גופא תכריז ותזעק א-ל עולם35 (לא רק א-ל העולם, אלא א-ל עולם36). וכיון שהכר"ב דאברהם היא על התורה, שענינה לפעול זיכוך בעולם, לכן גם הכר"ב דאברהם היתה באופן של אחיזה בגשמיות העולם.
אמנם הכר"ב דמשה היא על ענין התשובה, וענין התשובה הוא למעלה מן העולם, שהרי המשכת התשובה היא מי"ג מדות הרחמים שלמעלה מהעולם, וכללות ענין התשובה הוא למעלה מזמן ומקום37, שהרי התשובה היא בשעתא חדא וביומא חדא וברגעא חדא38, למעלה מהזמן, וכן למעלה מהמקום, היינו למעלה מהכלים, כמארז"ל39 יש קונה עולמו בשעה אחת, והיינו, שגם הענין דעולמו, שבשביל זה צריך עשיית כלים, הרי זה נעשה בשעה אחת, לפי שהתשובה היא למעלה מן הכלים. וכיון שהכר"ב דמשה היא על ענין התשובה שלמעלה מהעולם, לכן לא היתה לה אחיזה בגשמיות העולם.
ג) וביאור הענין בעבודת האדם, הנה העבודה שהיא דוגמת הכר"ב דנח היא העבודה דמודה אני40, שמיד בקומו משנתו אומר מודה אני לפניך כו' רבה אמונתך41. דהנה, בעת השינה הנשמה עולה למעלה ושואבת לה חיים42, ומצד סילוק הנשמה למעלה הנה מה שנשאר למטה בגוף ונה"ב אינו אלא קיסטא דחיותא43, ומצד השינה יש על ראשי אצבעותיו שיור טומאה, ועי"ז אפשר שתהי' אחיזה ויניקה כו'. ומ"מ, מיד בקומו משנתו, בהיותו במעמד ומצב דנשמה באפו44, עוד קודם נטילת ידים וברכות השחר, אומר מודה אני לפניך41, כי, להיותו גופו של איש ישראל, מזרע אברהם יצחק ויעקב, ששונה מהגוף של אינו יהודי45, כמארז"ל46 שמשעת מ"ת פסקה זוהמתן, הנה גם לפני נט"י וברכות השחר, יכול לומר מודה אני לפניך. ואף שזוהי הודאה כללית בלבד, מ"מ ה"ז הודאה כללית שחודרת את כל מציאותו (עס נעמט אים אַרום אינגאַנצן)47. וע"י העבודה דמודה אני נעשה בחמלה רבה אמונתך, שפועל ריבוי בהאמונה וההמשכה בעולם. ונמצא, שהביטול דמודה אני שהוא באופן של הודאה כללית בלבד, הוא בדוגמת הכר"ב דנח שפעלה זיכוך כללי בעולם.
אמנם הביטול דמודה אני (שהוא בדוגמת הכר"ב דנח) אינו בא ע"י עבודת ויגיעת האדם, אלא מצד בחירת הקב"ה בישראל, שענין הבחירה אינו תלוי בלימוד התורה וקיום המצוות, כי אם, שמיד בעת מתן תורה בחר הקב"ה בישראל48, כמ"ש49 כי יעקב בחר לו י-ה, מפני שחלק הוי' עמו50, ומצד בחירה זו הנה כל אחד מישראל, יהי' מי שיהי', יכול לומר מודה אני. אך לאחר הביטול דמודה אני באה עבודת התפלה, שהיא התחלת עבודת היום, כמאמר אבא בנימין שתהא תפלתי סמוכה למטתי51, וענינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה52, שזהו"ע שבא ע"י עבודה ויגיעה דוקא, דכשם שבגשמיות הנה כדי לעלות בסולם צריך לייגע את עצמו ולטפס (קלעטערן) משליבה לשליבה כו', כן הוא גם ברוחניות, שצריך לייגע את עצמו עד שיגיע לבחי' וראשו מגיע השמימה. ועבודה זו היא בדוגמת הכר"ב דאברהם, שהיא על ענין התורה, שהרי גם התורה באה ע"י עבודה ויגיעה דוקא (דאף שהתורה באה מלמעלה, מ"מ הרי זה ע"י עבודה ויגיעה דוקא), כידוע שהתורה נמשלה ללחם53, וכשם שהלחם בא ע"י יגיעה, כמ"ש54 בזיעת אפיך תאכל לחם, שצריך להתייגע עד שיהי' בבחי' לחם לבב אנוש יסעד55, כן הוא גם בתורה, שהתורה באה ע"י יגיעה דוקא, ועי"ז נעשית בבחי' תושי' לנה"ב כו'56. וכן הוא בעבודת התפלה שהיא ע"י יגיעה דוקא, שצריך לייגע את עצמו בעלי' בסולם להגיע לבחי' ראשו מגיע השמימה, ולהעלות לשם גם הבחי' דארצה. ויש להוסיף בזה, שהחיבור דארצה ושמימה שבתפלה הוא בדוגמת חיבור הנברא עם הבורא שע"י התורה.
אמנם גם כאשר עולה ע"י עבודת התפלה עד בחי' השמימה (שמים בתוספת ה'57), מ"מ, להיות שעבודתו היא ע"פ טעם ודעת, ה"ה מגיע עד שורש הנבראים בלבד (והיינו, שאפשר שיגיע לשורש היותר נעלה, אבל זהו שורש הנבראים בלבד), לפי שהנבראים בעבודתם אינם יכולים להגיע למעלה משרשם. אך יש גם העבודה שלמעלה מטו"ד, שהיא עבודת התשובה. דהנה תשובה היא שינוי המהות, וכמו תשובה על חטא, הרי ענינה הוא שינוי המהות58, וכמ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמאמר59 בפירוש וביאור מארז"ל60 יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים, דפירוש שעה הוא לשון הפנה, שעה אחת הפנה אחת, איין קער, שזהו מה שבכח ויכולת כאו"א מישראל להתעורר ולהתהפך מן הקצה אל הקצה. וכן הוא גם בענין התשובה בעבודה, שהו"ע ההפנה ממהות למהות, והיינו שיוצא ממדריגת העבודה שע"פ טעם ודעת לעבודה שלמעלה מטו"ד. וע"י עבודה זו ה"ה מגיע למעלה משורש הנבראים. ועז"נ61 ויקרא הוי' הוי', ופסיק טעמא בגווייהו62, שהם ב' מדריגות בשם הוי', הוי' סתם (הוי' דלתתא) והוי' דלעילא, וע"י התשובה נמשך שם הוי' דלעילא, שהוא למעלה מגילוי שם הוי' שבמתן תורה, כמ"ש וירד הוי' על הר סיני, שזהו שם הוי' סתם, שנמשך ע"י העבודה בענין התורה, שעל זה הי' הכר"ב דאברהם, אבל מ"ש ויקרא הוי' הוי' הוא שם הוי' דלעילא, שעז"נ63 ושמי הוי' לא נודעתי להם, ונתגלה ע"י עבודת התשובה דוקא64, שעל זה הי' הכר"ב דמשה.
ד) אמנם עדיין צריך להבין, מדוע צריך לענין של כריתת ברית דוקא. דהנה, ענין הכר"ב הוא למעלה מטו"ד, וכמבואר בלקו"ת65 שזהו כמו למשל משני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שלא תפסוק אהבתם, היינו, שגם כאשר ע"פ טו"ד צריכה להיפסק האהבה, ויתירה מזה, שצ"ל היפך האהבה, אעפ"כ, מחמת הכריתת ברית מוכרחת להיות אהבתם לעד קיימת, למעלה מן הטו"ד. וצריך להבין, דמאחר שכבר נעשה זיכוך כללי בעולם ע"י המבול, וכבר היתה ההמשכה דמ"ת וההמשכה די"ג מדה"ר, למה צריך לענין של כריתת ברית שלמעלה מן הטעם.
אך הענין הוא, דהנה, התהוות העולמות היא למעלה מטעם ושכל, והיינו שאין ההתהוות מוכרחת ע"פ שכל, וכל הבריאה היתה מצד כי חפץ חסד הוא66, כמ"ש67 כי אמרתי עולם חסד יבנה, ומדת חסדו ית' אינה מצד הטבע וההכרח, אלא מפני שהוא חפץ חסד68. ולכן צ"ל ענין של כר"ב דוקא, כי, גם כשישנו זיכוך העולם שנעשה ע"י המבול, עדיין אין הכרח כלל שיהי' קיום לעולמות. והיינו, שאם ההתהוות היתה מצד השכל, הנה כאשר ישנו זיכוך העולם ע"י המבול, במילא צ"ל קיום העולמות, אבל כיון שההתהוות היא מצד כי חפץ חסד הוא, והענין דחפץ חסד הי' רק פעם אחת (אַן איינמאָליקער), הרי גם כאשר העולם הוא מזוכך, אין הכרח כלל שיהי' קיום לעולמות. ולכן צ"ל ענין הכר"ב דנח, שדוקא מצד הכר"ב נעשה קיום העולם באופן דיום ולילה לא ישבותו. וכמו"כ יובן בעבודה דמודה אני לפניך, שהיא בדוגמת הכר"ב דנח, שכדי שההודאה דמודה אני (שהיא הודאה כללית בלבד, והיא עדיין לפני נט"י וברכות השחר) תפעל שיהי' רבה אמונתך, ריבוי באמונה והמשכה בעולם, אין זה מצד ההודאה דמודה אני מצ"ע, אלא דוקא מצד ענין הכר"ב. וכמו"כ גם בעבודת התפלה ולימוד התורה, דכדי שיהי' הקשר וההתחברות דבורא ונברא צ"ל ענין הכריתת ברית דוקא, והיינו לפי שעבודת הנבראים אינה בערך כלל, ובכדי שיהי' ישראל אורייתא וקב"ה כולא חד69, חד (איין זאַך) ממש, צ"ל ענין הכר"ב דוקא. וכמו"כ גם בעבודת התשובה, דעם היותה עבודה שלמעלה מטו"ד, הרי גם העבודה שלמעלה מטו"ד באה מצד הטעם, שכאשר מתבונן בטו"ד ה"ה מבין בטו"ד גופא שהעבודה שע"פ טו"ד היא בהגבלה, וצ"ל עבודה שלמעלה מטו"ד. ועוד זאת, דהעבודה שלמעלה מטו"ד אינה בל"ג לגמרי, אלא היא למעלה מן הטעם בלבד, ובכללות ה"ז עדיין בחי' גבול. וע"ד המבואר70 בענין בכל מאדך71, מאד שלך, שמה שאצלו הוא בבחי' בל"ג, הנה אצל מי שלמעלה ממנו הרי זה עדיין בבחי' גבול. והיינו שהדילוג שלו (זיין שפרונג) שיוצא ממהותו, היינו מטו"ד שלו, הנה מי שהוא בר דעת ומבין ומשיג וחכם גדול יותר, ה"ז אצלו בחי' גבול. ונמצא, שההתבוננות שהביאה את ההתפעלות, וגם ההתפעלות עצמה, היא בבחי' גבול, ומכ"ש שהיא בבחי' גבול לגבי למעלה. ולכן מצד העבודה עצמה אי אפשר שהבל"ג שלו יעורר וימשיך את הבל"ג שלמעלה, אלא ההמשכה היא מצד הכר"ב בלבד.
ה) אמנם כל זה הוא בכל השנה, אבל בר"ה, הנה כל הדברים חוזרים לקדמותם72, והסילוק הוא למעלה מאצילות ולמעלה מהצמצום. וזהו מה שאומרים7 אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם, דמעשה עולם קאי על כללות העולמות עד עולם האצילות, ויצורי קדם הם העולמות שלמעלה מהאצילות. ועד שהסילוק דר"ה הוא לא רק מהרצון הפרטי, אלא גם מהרצון הכללי כו'. ולכן, גם לאחרי שישנם ג' הענינים דכר"ב הנ"ל, הנה מצד הסילוק דר"ה מסתלק גם ענין הכר"ב, ולכן צ"ל ענין הכר"ב מחדש, שזהו הכר"ב דר"ה. וזהו אמרו לפני מלכיות כו' שתמליכוני עליכם73, והיינו, שבעצם אין מציאות של עם (עס איז גאָר ניטאָ קיין עם), אלא כיון שצריך להמליך אותו ית', ואין מלך בלא עם74, הנה במילא נעשה עם, וההמלכה היא ע"י נשמות ישראל, כמארז"ל75 על הפסוק76 עם המלך במלאכתו ישבו שם, במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, ועמך כולם צדיקים77, היינו שנש"י הם הממשיכים בחי' המלוכה מבחי' רצון המוחלט לרצון הכללי ולרצון הפרטי78, ופועלים הענין דהקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים. והנה, גם לאחרי שיש כבר רצון למלוכה, מ"מ צריך להזכיר לפניו ית', שזהו"ע הזכרונות, שענין הזכרון נופל על דבר קטן חסר ערך שלכן צריך להזכירו, והיינו לפי שכללות ההשתלשלות אינו תופס מקום כו', לכן צריכים להזכיר על זה, ולולי זאת אפשר שיהי' בהעלם. וכמו למטה, שאף שלכל אחד מישראל יש האהבה העצמית להקב"ה, מ"מ ה"ה אהבה מסותרת, וצריך לגלותה מן ההעלם אל הגילוי, וכמו"כ למעלה, שצ"ל ענין הזכרונות לצורך הגילוי. ובמה בשופר73, דכל ההמשכות דר"ה הן ע"י השופר, דקול שופר הוא קול פשוט, דהנה, יש קלא פנימאה דאשתמע, וקלא פנימאה דלא אשתמע79, וקול השופר הוא קלא פנימאה דלא אשתמע80, ועוד זאת, שהשופר הוא מקרן של בהמה, שמורה על הביטול לגמרי, שהוא שווה ממש עם בהמה, כמ"ש81 אדם ובהמה תושיע ה'. והיינו, דכיון שבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם, הרי אין מציאות דבר כלל (ניטאָ קיין זאַך), ובמילא ה"ה בביטול לגמרי, שהוא בשוה ממש עם הבהמה. וביטול זה הוא למעלה גם מעבודת התשובה שהיא למעלה מטו"ד, כי עבודת התשובה ענינה הוא שמרגיש את ההגבלה דטו"ד, ומשום זה עבודתו היא למעלה מטו"ד, אבל הביטול דשופר הוא באופן שאין לו מאומה (ער האָט גאָר ניט), דכיון שהכל חוזר לקדמותו, ה"ה עני ואביון שאין לו מאומה. וע"י הביטול דשופר שהוא בתכלית הביטול לגמרי, מעוררים וממשיכים ענין המלוכה.
ו) וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך, דהיום דא ר"ה, שאז חוזר כל דבר לקדמותו, הנה ביום זה נצבים כולכם לפני הוי', ובבחי' זו הנה ראשיכם גו' הם בשוה ממש עם חוטב עציך ושואב מימיך, שהם הנתינים82 שאינם ראויים לבוא בקהל83. וכיון שכל דבר חוזר לקדמותו, ושם הכל בשוה ממש, לכן צ"ל המשכת בחי' המלוכה, והוא ע"י שאתם נצבים כולכם גו'. והענין בזה, דהנה, כשם שכללות בנ"י נחלקים לעשרה סוגים מראשיכם עד שואב מימיך, כמו"כ יש בנפש כל אחד מישראל עשר מדריגות84, והעבודה צ"ל באופן דאתם נצבים כולכם, והיינו, שראשיכם שקאי על העבודה דטו"ד, וגם העבודה שלמעלה מטו"ד, שהרי גם הגולגולת היא בכלל הראש, צ"ל בשוה ממש עם חוטב עציך ושואב מימיך, דקאי על העבודה הפשוטה דאמירת אותיות התורה. ולכן הזהיר כ"ק מו"ח אדמו"ר85 לייקר כל רגע דר"ה ולהרבות באותיות התורה ואותיות התפלה ובפרט באותיות דתהלים. ומעין זה צ"ל גם בימי ההכנה לר"ה. וכדי לפעול בעצמו שכל עניני העבודה יהיו בשוה אצלו (כולכם), ה"ז ע"י שמתבונן שבר"ה הוא עומד (נצבים) לפני הוי', היינו למעלה גם משם הוי' דלעילא (דבשם הוי' דלעילא כתיב ויקרא הוי' הוי', שויקרא הוא לשון המשכה, אבל בר"ה הוא בבחי' לפני הוי'), ובבחי' זו הרי הכל בשוה, וכמ"ש86 כולם בחכמה עשית, דחכמה דא"ק87 ועשי' גשמית שוין ממש. וכיון ששם הכל בשוה, ה"ה רואה שהוא עני ואביון שאין לו כלום. וזהו תוכן העבודה דר"ה, וכמו שאומרים בסליחות לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כו', לך הוי' הצדקה ולנו בושת הפנים88, דמצד זה שלנו בושת הפנים, לכן זקוקים לבקש לך הוי' הצדקה. וכל זה הוא ע"י הזכרון שהכל חוזר לקדמותו והוא עני ואביון, שאין זה בדרך התבוננות, אלא בדרך זכרון בלבד, ועי"ז פועלים ענין הזכרונות למעלה והמשכת המלוכה.
וזהו אתם נצבים גו', דאף בשעה שכל העולם מתמוטט הנה אתם נצבים89, דביום ר"ה כל העולם מתמוטט, שכל דבר חוזר לקדמותו, ומ"מ אתם נצבים, דנש"י שמושרשים בעצמותו ית', הנה הם בטוחים בהמשכת המלוכה. והם ב' הענינים שבר"ה, דהנה, בר"ה אומרים היום הרת עולם90, היינט ציטערט די וועלט91, ואעפ"כ, הנהגת בנ"י היא באופן שלובשים לבנים כו', שבטוחים שזוכים בדין92. והיינו, דאף שאתם נצבים היום, אַז מ'דאַרף זיך צושטעלן בהיום דר"ה לפני הוי', וגם השטן בתוכם93, שתובע חלקו כו', דעם היות אשר חוק לישראל הוא94, שלכן מגיע לבנ"י כו' (אידן קומט דאָך), מ"מ הוא תובע משפט לאלקי יעקב94, מה נעשה עם האלקות דיעקב95, ואעפ"כ לובשים לבנים כו', דכיון שנש"י מושרשים בעצמותו ית', וע"י עבודתם ממשיכים בחי' המלוכה, לכן בטוחים הם שתהי' כתיבה וחתימה טובה, בטוב הנראה והנגלה.
הוסיפו תגובה