פרק כב

1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
2וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבֹתֶֽיהָ:
ויהי דבר ה' אלי לאמר. התשפוט את עיר הדמים.  ירושלים:
והודעתה.  מפיק ה"א והודעתה אותה:
3וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטָמְאָֽה:
עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה.  הרי זה מקרא מסורס וזהו פיר' עיר שופכת דם בתוכה אמר ה' אלהים לבוא עתה:
ועשתה גילולים.  כמו ואשר עשתה גלולים וגו':
4בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֚יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֚יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכָל־הָֽאֲרָצֽוֹת:
עד שנותיך.  גזירת ונושנתם (דברים ד) בגי' שאמר משה:
וקלסה.  דבה שהכל נדברים ביך פרלרי"ץ בלע"ז:
5הַקְּרֹב֛וֹת וְהָֽרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת הַמְּהוּמָֽה:
יתקלסו בך.  ומה היא הקלסות
טמאת השם.  זו היא שטמאת את שמה שהיו נקראים עם קדוש בנים ליוצרם וגרמו עצמם להקראו' עם טמא שפתים (ישעיהו ו׳:ה׳):
6הִנֵּה֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֥ישׁ לִזְרֹע֖וֹ הָ֣יוּ בָ֑ךְ לְמַ֖עַן שְׁפָךְ־דָּֽם:
איש לזרועו.  כל דאלים גבר:
7אָ֚ב וָאֵם֙ הֵקַ֣לּוּ בָ֔ךְ לַגֵּ֛ר עָשׂ֥וּ בַעֹ֖שֶׁק בְּתוֹכֵ֑ךְ יָת֥וֹם וְאַלְמָנָ֖ה ה֥וֹנוּ בָֽךְ:
אב ואם הקלו בך.  כל התועבות שבפ' קדושים תהיו שהוזהרו עליהם נמנו כאן:
8קָֽדָשַׁ֖י בָּזִ֑ית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלָּֽלְתְּ:
קדשי בזית.  ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו (ויקרא י"ט):
9אַנְשֵׁ֥י רָכִ֛יל הָ֥יוּ בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפָךְ־דָּ֑ם וְאֶל־הֶֽהָרִים֙ אָ֣כְלוּ בָ֔ךְ זִמָּ֖ה עָשׂ֥וּ בְתוֹכֵֽךְ:
ואל ההרים אכלו בך.  ובטוריא פלחו ביך לטעותא:
זמה עשו.  עצות של רשעה:
10עֶרְוַת־אָ֖ב גִּלָּה־בָ֑ךְ טְמֵאַ֥ת הַנִּדָּ֖ה עִנּוּ־בָֽךְ:
11וְאִ֣ישׁ | אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֗הוּ עָשָׂה֙ תּֽוֹעֵבָ֔ה וְאִ֥ישׁ אֶת־כַּלָּת֖וֹ טִמֵּ֣א בְזִמָּ֑ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֲחֹת֥וֹ בַת־אָבִ֖יו עִנָּה־בָֽךְ:
12שֹׁ֥חַד לָֽקְחוּ־בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפָךְ־דָּ֑ם נֶ֧שֶׁךְ וְתַרְבִּ֣ית לָקַ֗חַתְּ וַתְּבַצְּעִ֚י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק וְאֹתִ֣י שָׁכַ֔חַתְּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
ותבצעי רעיך בעושק.  העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים לשון אחר ותבצעי לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים ו') וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק:
13וְהִנֵּה֙ הִכֵּ֣יתִי כַפִּ֔י אֶל־בִּצְעֵ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית וְעַ֨ל־דָּמֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בְּתוֹכֵֽךְ:
הכיתי כפי.  צעקתי ווי וקינה:
אל בצעיך.  כאן למדנו שהגזל קשה מן הכל שעליו נתחתם גזר דין:
14הֲיַֽעֲמֹ֚ד לִבֵּךְ֙ אִם־תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדַ֔יִךְ לַיָּמִ֕ים אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה אוֹתָ֑ךְ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי:
אשר אני עושה אותך.  פועל לך כפעלך:
15וַֽהֲפִֽיצוֹתִ֚י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵֽרִיתִ֖יךְ בָּֽאֲרָצ֑וֹת וַֽהֲתִמֹּתִ֥י טֻמְאָתֵ֖ךְ מִמֵּֽךְ:
והתימותי.  וכליתי:
16וְנִחַ֥לְתְּ בָּ֖ךְ לְעֵינֵ֣י גוֹיִ֑ם וְיָדַ֖עַתְּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
ונחלת בך.  תתחלחלי בעצמך על מה שעשית:
17וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
18בֶּן־אָדָ֕ם הָֽיוּ־לִ֥י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְסִ֑יג (כתיב לְסִ֑וג) כֻּלָּ֡ם נְ֠חֹשֶׁת וּבְדִ֨יל וּבַרְזֶ֚ל וְעוֹפֶ֙רֶת֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר סִיגִ֥ים כֶּ֖סֶף הָיֽוּ:
לסיג.  תערובת פסולת המעורב בכסף וזהב וצריך להתיכו באש לצורפו:
כור.  שצורפין בו זהב:
19לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יַ֛עַן הֱי֥וֹת כֻּלְּכֶ֖ם לְסִגִּ֑ים לָכֵן֙ הִֽנְנִ֣י קֹבֵ֣ץ אֶתְכֶ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָֽם:
20קְבֻ֣צַת כֶּ֡סֶף וּ֠נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶ֨ל וְעוֹפֶ֚רֶת וּבְדִיל֙ אֶל־תּ֣וֹךְ כּ֔וּר לָפַֽחַת־עָלָ֥יו אֵ֖שׁ לְהַנְתִּ֑יךְ כֵּ֚ן אֶקְבֹּץ֙ בְּאַפִּ֣י וּבַֽחֲמָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֥י וְהִתַּכְתִּ֖י אֶתְכֶֽם:
קבוצת כסף.  כאשר יקבוץ הצורף את כל הסיגים אל תוך כור:
לפחת.  לנפח:
להנתיך.  ויצקת מתרגם ותתיך:
21וְכִנַּסְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם וְנָפַחְתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם בְּאֵ֣שׁ עֶבְרָתִ֑י וְנִתַּכְתֶּ֖ם בְּתוֹכָֽהּ:
22כְּהִתּ֥וּךְ כֶּ֙סֶף֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר כֵּ֖ן תֻּתְּכ֣וּ בְתוֹכָ֑הּ וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה שָׁפַ֥כְתִּי חֲמָתִ֖י עֲלֵיכֶֽם:
23וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
24בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹֽהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם:
לא גושמה ביום זעם.  לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט:
25קֶ֚שֶׁר נְבִיאֶ֙יהָ֙ בְּתוֹכָ֔הּ כַּֽאֲרִ֥י שׁוֹאֵ֖ג טֹ֣רֵף טָ֑רֶף נֶ֣פֶשׁ אָכָ֗לוּ חֹ֚סֶן וִיקָר֙ יִקָּ֔חוּ אַלְמְנוֹתֶ֖יהָ הִרְבּ֥וּ בְתוֹכָֽהּ:
קשר נביאיה.  נקשרים יחד בעצה רעה:
נפש אכלו.  שהיו נוטלין שוחד ומחזיקין ידי מרעים להרוג ולשלול ולבוז ונבאין להם שלום:
חוסן.  ממון:
26כֹּֽהֲנֶ֜יהָ חָֽמְס֣וּ תֽוֹרָתִי֘ וַיְחַלְּל֣וּ קָֽדָשַׁי֒ בֵּֽין־קֹ֚דֶשׁ לְחֹל֙ לֹ֣א הִבְדִּ֔ילוּ וּבֵֽין־הַטָּמֵ֥א לְטָה֖וֹר לֹ֣א הוֹדִ֑יעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי֙ הֶעְלִ֣ימוּ עֵֽינֵיהֶ֔ם וָֽאֵחַ֖ל בְּתוֹכָֽם:
חמסו תורתי.  עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חק ומשפט ולא עשו הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד:
ואחל.  ונתחללתי:
27שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ כִּזְאֵבִ֖ים טֹ֣רְפֵי טָ֑רֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם֙ לְאַבֵּ֣ד נְפָשׁ֔וֹת לְמַ֖עַן בְּצֹ֥עַ בָּֽצַע:
למען בצוע בצע.  לחטוף ממון:
28וּנְבִיאֶ֗יהָ טָח֚וּ לָהֶם֙ תָּפֵ֔ל חֹזִ֣ים שָׁ֔וְא וְקֹֽסְמִ֥ים לָהֶ֖ם כָּזָ֑ב אֹֽמְרִ֗ים כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וַֽיהֹוָ֖ה לֹ֥א דִּבֵּֽר:
טחו להם תפל.  דומין לטחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבא עליו גשמים ולשון תפל כל דבר המחוסר תקון:
29עַ֚ם הָאָ֙רֶץ֙ עָ֣שְׁקוּ עֹ֔שֶׁק וְגָזְל֖וּ גָּזֵ֑ל וְעָנִ֚י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנ֔וּ וְאֶת־הַגֵּ֥ר עָשְׁק֖וּ בְּלֹ֥א מִשְׁפָּֽט:
30וָֽאֲבַקֵּ֣שׁ מֵהֶ֡ם אִ֣ישׁ גֹּדֵֽר־גָּדֵר֩ וְעֹמֵ֨ד בַּפֶּ֧רֶץ לְפָנַ֛י בְּעַ֥ד הָאָ֖רֶץ לְבִלְתִּ֣י שַֽׁחֲתָ֑הּ וְלֹ֖א מָצָֽאתִי:
31וָֽאֶשְׁפֹּ֚ךְ עֲלֵיהֶם֙ זַעְמִ֔י בְּאֵ֥שׁ עֶבְרָתִ֖י כִּלִּיתִ֑ים דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: