1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
2וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבֹתֶֽיהָ: |
ויהי דבר ה' אלי לאמר. התשפוט את עיר הדמים.
ירושלים:
|
והודעתה.
מפיק ה"א והודעתה אותה:
|
3וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטָמְאָֽה: |
עיר שופכת דם בתוכה לבוא עתה.
הרי זה מקרא מסורס וזהו פיר' עיר שופכת דם בתוכה אמר ה' אלהים לבוא עתה:
|
ועשתה גילולים.
כמו ואשר עשתה גלולים וגו':
|
4בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֚יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֚יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכָל־הָֽאֲרָצֽוֹת: |
עד שנותיך.
גזירת ונושנתם (דברים ד) בגי' שאמר משה:
|
וקלסה.
דבה שהכל נדברים ביך פרלרי"ץ בלע"ז:
|
5הַקְּרֹב֛וֹת וְהָֽרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת הַמְּהוּמָֽה: |
יתקלסו בך.
ומה היא הקלסות
|
טמאת השם.
זו היא שטמאת את שמה שהיו נקראים עם קדוש בנים ליוצרם וגרמו עצמם להקראו' עם טמא שפתים (ישעיהו ו׳:ה׳):
|
6הִנֵּה֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֥ישׁ לִזְרֹע֖וֹ הָ֣יוּ בָ֑ךְ לְמַ֖עַן שְׁפָךְ־דָּֽם: |
איש לזרועו.
כל דאלים גבר:
|
7אָ֚ב וָאֵם֙ הֵקַ֣לּוּ בָ֔ךְ לַגֵּ֛ר עָשׂ֥וּ בַעֹ֖שֶׁק בְּתוֹכֵ֑ךְ יָת֥וֹם וְאַלְמָנָ֖ה ה֥וֹנוּ בָֽךְ: |
אב ואם הקלו בך.
כל התועבות שבפ' קדושים תהיו שהוזהרו עליהם נמנו כאן:
|
8קָֽדָשַׁ֖י בָּזִ֑ית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלָּֽלְתְּ: |
קדשי בזית.
ולא כמו שאמרתי לרצונכם תזבחו (ויקרא י"ט):
|
9אַנְשֵׁ֥י רָכִ֛יל הָ֥יוּ בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפָךְ־דָּ֑ם וְאֶל־הֶֽהָרִים֙ אָ֣כְלוּ בָ֔ךְ זִמָּ֖ה עָשׂ֥וּ בְתוֹכֵֽךְ: |
ואל ההרים אכלו בך.
ובטוריא פלחו ביך לטעותא:
|
זמה עשו.
עצות של רשעה:
|
10עֶרְוַת־אָ֖ב גִּלָּה־בָ֑ךְ טְמֵאַ֥ת הַנִּדָּ֖ה עִנּוּ־בָֽךְ: |
11וְאִ֣ישׁ | אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֗הוּ עָשָׂה֙ תּֽוֹעֵבָ֔ה וְאִ֥ישׁ אֶת־כַּלָּת֖וֹ טִמֵּ֣א בְזִמָּ֑ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֲחֹת֥וֹ בַת־אָבִ֖יו עִנָּה־בָֽךְ: |
12שֹׁ֥חַד לָֽקְחוּ־בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפָךְ־דָּ֑ם נֶ֧שֶׁךְ וְתַרְבִּ֣ית לָקַ֗חַתְּ וַתְּבַצְּעִ֚י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק וְאֹתִ֣י שָׁכַ֔חַתְּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
ותבצעי רעיך בעושק.
העשרת את אוהביך בעושק שעשקת מן העניים לשון אחר ותבצעי לשון גזל כמו ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים ו') וכה פתרונו ותגזלי לרעיך בעושק:
|
13וְהִנֵּה֙ הִכֵּ֣יתִי כַפִּ֔י אֶל־בִּצְעֵ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית וְעַ֨ל־דָּמֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בְּתוֹכֵֽךְ: |
הכיתי כפי.
צעקתי ווי וקינה:
|
אל בצעיך.
כאן למדנו שהגזל קשה מן הכל שעליו נתחתם גזר דין:
|
14הֲיַֽעֲמֹ֚ד לִבֵּךְ֙ אִם־תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדַ֔יִךְ לַיָּמִ֕ים אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה אוֹתָ֑ךְ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי: |
אשר אני עושה אותך.
פועל לך כפעלך:
|
15וַֽהֲפִֽיצוֹתִ֚י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵֽרִיתִ֖יךְ בָּֽאֲרָצ֑וֹת וַֽהֲתִמֹּתִ֥י טֻמְאָתֵ֖ךְ מִמֵּֽךְ: |
והתימותי.
וכליתי:
|
16וְנִחַ֥לְתְּ בָּ֖ךְ לְעֵינֵ֣י גוֹיִ֑ם וְיָדַ֖עַתְּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |
ונחלת בך.
תתחלחלי בעצמך על מה שעשית:
|
17וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
18בֶּן־אָדָ֕ם הָֽיוּ־לִ֥י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לְסִ֑יג (כתיב לְסִ֑וג) כֻּלָּ֡ם נְ֠חֹשֶׁת וּבְדִ֨יל וּבַרְזֶ֚ל וְעוֹפֶ֙רֶת֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר סִיגִ֥ים כֶּ֖סֶף הָיֽוּ: |
לסיג.
תערובת פסולת המעורב בכסף וזהב וצריך להתיכו באש לצורפו:
|
כור.
שצורפין בו זהב:
|
19לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יַ֛עַן הֱי֥וֹת כֻּלְּכֶ֖ם לְסִגִּ֑ים לָכֵן֙ הִֽנְנִ֣י קֹבֵ֣ץ אֶתְכֶ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָֽם: |
20קְבֻ֣צַת כֶּ֡סֶף וּ֠נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶ֨ל וְעוֹפֶ֚רֶת וּבְדִיל֙ אֶל־תּ֣וֹךְ כּ֔וּר לָפַֽחַת־עָלָ֥יו אֵ֖שׁ לְהַנְתִּ֑יךְ כֵּ֚ן אֶקְבֹּץ֙ בְּאַפִּ֣י וּבַֽחֲמָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֥י וְהִתַּכְתִּ֖י אֶתְכֶֽם: |
קבוצת כסף.
כאשר יקבוץ הצורף את כל הסיגים אל תוך כור:
|
לפחת.
לנפח:
|
להנתיך.
ויצקת מתרגם ותתיך:
|
21וְכִנַּסְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם וְנָפַחְתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם בְּאֵ֣שׁ עֶבְרָתִ֑י וְנִתַּכְתֶּ֖ם בְּתוֹכָֽהּ: |
22כְּהִתּ֥וּךְ כֶּ֙סֶף֙ בְּת֣וֹךְ כּ֔וּר כֵּ֖ן תֻּתְּכ֣וּ בְתוֹכָ֑הּ וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה שָׁפַ֥כְתִּי חֲמָתִ֖י עֲלֵיכֶֽם: |
23וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
24בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹֽהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם: |
לא גושמה ביום זעם.
לא נתן גשם הראוי לה לטהר ביום זעם ופירוש הדבר כתרגומו לא איתעבידו בה עובדין טבין דיגנון עלה ביום לווט:
|
25קֶ֚שֶׁר נְבִיאֶ֙יהָ֙ בְּתוֹכָ֔הּ כַּֽאֲרִ֥י שׁוֹאֵ֖ג טֹ֣רֵף טָ֑רֶף נֶ֣פֶשׁ אָכָ֗לוּ חֹ֚סֶן וִיקָר֙ יִקָּ֔חוּ אַלְמְנוֹתֶ֖יהָ הִרְבּ֥וּ בְתוֹכָֽהּ: |
קשר נביאיה.
נקשרים יחד בעצה רעה:
|
נפש אכלו.
שהיו נוטלין שוחד ומחזיקין ידי מרעים להרוג ולשלול ולבוז ונבאין להם שלום:
|
חוסן.
ממון:
|
26כֹּֽהֲנֶ֜יהָ חָֽמְס֣וּ תֽוֹרָתִי֘ וַיְחַלְּל֣וּ קָֽדָשַׁי֒ בֵּֽין־קֹ֚דֶשׁ לְחֹל֙ לֹ֣א הִבְדִּ֔ילוּ וּבֵֽין־הַטָּמֵ֥א לְטָה֖וֹר לֹ֣א הוֹדִ֑יעוּ וּמִשַׁבְּתוֹתַי֙ הֶעְלִ֣ימוּ עֵֽינֵיהֶ֔ם וָֽאֵחַ֖ל בְּתוֹכָֽם: |
חמסו תורתי.
עליהם היה להוכיח ולהורות ולהודיע חק ומשפט ולא עשו הרי זה חמס שחמסוה מן הצריכין ללמוד:
|
ואחל.
ונתחללתי:
|
27שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ כִּזְאֵבִ֖ים טֹ֣רְפֵי טָ֑רֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם֙ לְאַבֵּ֣ד נְפָשׁ֔וֹת לְמַ֖עַן בְּצֹ֥עַ בָּֽצַע: |
למען בצוע בצע.
לחטוף ממון:
|
28וּנְבִיאֶ֗יהָ טָח֚וּ לָהֶם֙ תָּפֵ֔ל חֹזִ֣ים שָׁ֔וְא וְקֹֽסְמִ֥ים לָהֶ֖ם כָּזָ֑ב אֹֽמְרִ֗ים כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וַֽיהֹוָ֖ה לֹ֥א דִּבֵּֽר: |
טחו להם תפל.
דומין לטחי בנין בטיט שאינו מעובד כל צרכו שאין בו תבן והוא נפשר מאליו בבא עליו גשמים ולשון תפל כל דבר המחוסר תקון:
|
29עַ֚ם הָאָ֙רֶץ֙ עָ֣שְׁקוּ עֹ֔שֶׁק וְגָזְל֖וּ גָּזֵ֑ל וְעָנִ֚י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנ֔וּ וְאֶת־הַגֵּ֥ר עָשְׁק֖וּ בְּלֹ֥א מִשְׁפָּֽט: |
30וָֽאֲבַקֵּ֣שׁ מֵהֶ֡ם אִ֣ישׁ גֹּדֵֽר־גָּדֵר֩ וְעֹמֵ֨ד בַּפֶּ֧רֶץ לְפָנַ֛י בְּעַ֥ד הָאָ֖רֶץ לְבִלְתִּ֣י שַֽׁחֲתָ֑הּ וְלֹ֖א מָצָֽאתִי: |
31וָֽאֶשְׁפֹּ֚ךְ עֲלֵיהֶם֙ זַעְמִ֔י בְּאֵ֥שׁ עֶבְרָתִ֖י כִּלִּיתִ֑ים דַּרְכָּם֙ בְּרֹאשָׁ֣ם נָתַ֔תִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |