פרק כה

1גַּם־אֵ֖לֶּה מִשְׁלֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה אֲשֶׁ֥ר הֶ֜עְתִּ֗יקוּ אַנְשֵׁ֤י חִזְקִיָּ֬ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה:

גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו. חזר לדורש' כשנתמנה חזקיהו למלך והוא הושיב תלמידים בכל עיר כדאמרינן בפ' חלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ:

העתיקו. החזיקו:

2כְּבֹ֣ד אֱ֖לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֜לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר:

כבוד אלהים הסתר דבר. כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית:

וכבוד מלכים חקור דבר. כשאתה דורש בכבוד מלכים או בכבוד חכמים שעשו סיגים לתורה ובגזרות שגזרו בהם יש לך לחקור ולדרוש ולשאול טעם לדבר אבל כשתדרוש במעשה מרכבה ובמעש' בראשית ובחוקי' הכתובים בתורה כגון חוקים ודברים שהשטן מקטרג עליהם ומשיב עליהם באכילת חזיר וכלאי כרס ושעטנז אין לך לחקור רק להסתיר ולומר גזרת מלך הוא:

3שָׁמַ֣יִם לָ֖רוּם וָאָ֣רֶץ לָעֹ֑מֶק וְלֵ֥ב מְ֜לָכִ֗ים אֵ֣ין חֵֽקֶר:

אין חקר. לרום שמים ולעומק הארץ וללב מלכי' אין חקר שכמה דינים באים לפניהם וכמה מלחמות וצריכים לתת לב לכולם ואם כל הלשונות מדברים וכל הידים כותבין אינן יכולין לכתוב חללה של רשות:

4הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי:

הגו סיגים מכסף. משוך כמו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ׳:י״ג) כשם שאין הכלי של כסף יוצא למלאכת צורף עד שיוציאו ממנו סיגים של נחשת שבו כך אין צבור נפטרין מעונש עד שיוציאו מתוכ' הרשעים ויעשו בהם דין:

5הָג֣וֹ רָ֖שָׁע לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וְיִכּ֖וֹן בַּצֶּ֣דֶק כִּסְאֽוֹ:

6אַל־תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי־מֶ֑לֶךְ וּבִמְק֥וֹם גְּ֜דֹלִ֗ים אַֽל־תַּעֲמֹֽד:

אל תתהדר לפני מלך. להראו' כבודך ולהתגאות לפני מלך או לעמוד לפני מי שגדול ממך כי טוב שיאמרו לך עלה הנה משתבוא בלא רשותו ויאמרו לך צא:

7כִּ֤י ט֥וֹב אֲמָר־לְךָ֗ עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵֽ֖הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ:

אשר ראו עיניך. שדבר זה אמת:

8אַל־תֵּצֵ֥א לָרִ֗ב מַ֫הֵ֥ר פֶּ֣ן מַה־תַּ֖עֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָ֑הּ בְּהַכְלִ֖ים אֹתְךָ֣ רֵעֶֽךָ:

פן מה תעשה. פן תבא לידי לא תדע מה לעשות באחריתה:

9רִֽיבְךָ רִ֣יב אֶת־רֵעֶ֑ךָ וְס֖וֹד אַחֵ֣ר אַל־תְּגָֽל:

ריבך ריב את רעך. ואם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך מ"מ:

סוד אחר אל תגל. לא תזכיר לו דופי אבותיו שמתו שאין הכל יודעין אותו ואתה מגלהו:

10פֶּֽן־יְחַסֶּדְךָ֥ שֹׁמֵ֑עַ וְ֜דִבָּתְךָ֗ לֹ֣א תָשֽׁוּב:

פן יחסדך שומע. חרפת מצרים (יהושע ה') מתרגמינן חסודא דמצראי, פן יחסדך, השומע ויקראך מוציא דבה:

11תַּפּוּחֵ֣י זָ֖הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף דָּ֜בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל־אָפְנָֽיו:

תפוחי זהב. כעין כפתורין מצויירין על משכיות כסף. משכיות כלים המצופין בכסף כמו ושכותי כפי (שמות לג):

משכיות. כלים המצופין בכסף כמו ושכותי כפי (שמות לג):

דבר דבור על אפניו. על כנו ודוגמתו נשאתי אימיך אפונה (תהלים פח) מבוססת ומיושבת בקרבי ואין זה מגזרת אופן וגלגל (ישעי' כח) שאלו כן היה נקוד פת"ח תחת הפ"א כמו האופנים ולא יפול בו נקודת חטף קמץ:

12נֶ֣זֶם זָ֖הָב וַחֲלִי־כָ֑תֶם מוֹכִ֥יחַ חָ֜כָ֗ם עַל־אֹ֥זֶן שֹׁמָֽעַת:

נזם זהב וחלי כתם. עדי קבוצת זהב כמו ותעד נזמה וחליתה (הושע ב) כמו חלאים (שיר ז):

כתם. לשון תכשיט זהב וכן כתם פז (שם ה):

13כְּצִנַּת־שֶׁ֨לֶג בְּי֬וֹם קָצִ֗יר צִ֣יר נֶ֖אֱמָן לְשֹׁלְחָ֑יו וְנֶ֖פֶשׁ אֲדֹנָ֣יו יָשִֽׁיב:

כצנת שלג. כקור ימי שלג שאדם מתאוה לו בימי קציר ולא שלג ממש שהשלג לא טוב הוא בשעת קציר:

14נְשִׂיאִ֣ים וְ֖רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן אִ֥ישׁ מִ֜תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת־שָֽׁקֶר:

נשיאים ורוח וגו'. כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם כך איש מתפאר לומר כך וכך צדקה אתן ליד גבאי והוא משקר וכלות עיני עניים למתנתו ואינ' באה:

15בְּאֹ֣רֶךְ אַ֖פַּיִם יִפֻתֶּ֣ה קָצִ֑ין וְלָשׁ֥וֹן רַ֜כָּ֗ה תִּשְׁבָּר־גָּֽרֶם:

באורך אפים יפותה קצין. בעוד שהקב"ה מאריך אפו ואינו נפרע יתנו לב החוטאים לפתותו בתשובה ותפלה:

ולשון רכה. בתפלה ותחנונים:

תשבר גרם. עצם קושי הגזרה:

16דְּבַ֣שׁ מָ֖צָאתָ אֱכֹ֣ל דַּיֶּ֑ךָּ פֶּן־תִּ֜שְׂבָּעֶ֗נּוּ וַהֲקֵֽאתֽוֹ:

דבש מצאת וגו':.

17הֹקַ֣ר רַ֖גְלְךָ מִבֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ פֶּן־יִ֜שְׂבָּעֲךָ֗ וּשְׂנֵאֶֽךָ:

הוקר רגלך. כשם שאם מצאת דבש והוא מתוק לחכך אתה צריך שלא תאכל ממנו פן תשבענו והקאתו כך הוקר רגלך מבית רעך אע"פ שהוא מקרבך מנע מלבא שם יום יום פן ישבעך וישנא אותך, ולענין מדרשו אל תהי רגיל לחטוא שוגג ולהביא תמיד חטאות ואשמות לבית ה' שנקרא רע לישראל דכתיב זה דודי וזה רעי:

18מֵפִ֣יץ וְ֖חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֜רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר:

מפיץ וחרב. שם כלי מלחמה:

19שֵׁ֣ן רֹ֖עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֜וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה:

שן רעה. רצוצה:

מועדת. כמו ולא מעדו קרסולי (תהילים י״ח:ל״ז):

מבטח בוגד. מכזב בו ביום צרתו כשן רצוצה ומועדת:

20מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד בְּי֣וֹם קָ֖רָה חֹ֣מֶץ עַל־נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֜שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־רָֽע:

מעדה בגד ביום קרה. בגד עדים בגד מוסר כלי שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי כדמתרגמינן ויסר ויעדי, וזה פתרונו בגד בלוי הרי הוא ביום קרה כחומץ על נתר:

נתר. מין אדמה רכה כגון אדמה שלנו הנקרא קריד"א והיו חוקקים אותה ועושין כלים ואם יפול בו חומץ ממסמסו ונשחת. אף:

שר בשירים על לב רע. דומה לשניהם ומה הוא שר בשירים זה המלמד תורה לתלמיד רשע אשר אין בלבו לקיימה:

21אִם־רָעֵ֣ב שׂ֖נַאֲךָ הַאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם־צָ֜מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם:

אם רעב שנאך. כמשמעו, ורבותינו פירשוהו על יצר הרע אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות משוך את עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה וכן השקהו מים מימיה של תורה:

22כִּ֤י גֶֽחָלִ֗ים אַ֖תָּה חֹתֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַֽ֜יהוָ֗ה יְשַׁלֶּם־לָֽךְ:

כי גחלים. הם לו שאתה חותה ושואב מן המדורה לתת על ראשו:

חותה. כל שאיבת גחלים מתוך ההסק קרי חותה כדאמר לחתות אש מיקוד (ישעיהו ל׳:י״ד):

וה' ישלם לך. ישלימנו עמך שלא יתגבר עליך:

23ר֣וּחַ צָ֖פוֹן תְּח֣וֹלֵֽל גָּ֑שֶׁם וּפָנִ֥ים נִ֜זְעָמִ֗ים לְשׁ֣וֹן סָֽתֶר:

רוח צפון תחולל גשם. תוליד ותברא את הגשם:

ופנים נזעמים. תחולל לשון סתר לה"ר גורם שיהיו פני הקב"ה נזעמים, וכן דמיון פתרון המקרא רוח צפון עשויה לחולל גשם ולשון סתר עשוי' לפנים נזעמים:

24ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מִ֜דְוָנִ֗ים מִדְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר:

טוב שבת על פנת גג. על סלוק השכינה נאמר:

מאשת מדינים. כנסת ישראל שהרשיעו את מעשיה' והקניטו להקב"ה:

ובית חבר. בית שחברו בו גלולים לשכינה:

25מַ֣יִם קָ֖רִים עַל־נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וּשְׁמוּעָ֥ה ט֜וֹבָ֗ה מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָֽק:

על נפש עיפה. עשויה להשיב נפש עיפה:

ושמועה טובה. אף היא שוה להם וכן יעקב ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מ״ה:כ״ז):

26מַעְיָ֣ן נִ֖רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מָשְׁחָ֑ת צַ֜דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי־רָשָֽׁע:

מעין נרפש. עכור ברגלים:

צדיק מט לפני רשע. כשהצדיק מט לפני הרשע וירא להוכיח על פניו דרכו שנאוי הדבר כמעין נרפש ומקור נשחת:

27אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא־ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד:

אכול דבש. לאכול דבש יותר מדאי רמז הדבר לדורש במעשה מרכבה ובמעשה בראשית לגלות לרבים ועמי הארץ מלגלגים על הדברים ושואלים מה למעלה מה למטה:

וחקר כבודם כבוד. והיכן החקר ראוי להיות בדברי חכמי' אשר כבודם כבוד בגזירותיהם יש לשאול מה טעם גזרו כך ולמה סייגו בכל גזירה וגזירה:

28עִ֣יר פְּ֖רוּצָה אֵ֣ין חוֹמָ֑ה אִ֜֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אֵ֖ין מַעְצָ֣ר לְרוּחֽוֹ: