בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

(במאמר כ"ק אדמו"ר הזקן1 איתא:)

כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וכו'2. הנה מלכות עיקר בנינה מן הגבורות, דהיינו שיהי' יכול להיות מבחי' א"ס בי"ע עולם הנפרדים, צריך להיות הסתרים וצמצומים, כי, בבחי' אצילות איהו וגרמוהי חד3, כמשל כחות הנפש המתפשטים במחדומ"ע וכו', כמו כן בבחי' אצילות, אפילו הכלים, הכל הוא בחי' אלקות, אבל בבי"ע, עולם הפירוד, אפילו מלאכים אשר צבא השמים לך משתחוים4, אעפ"כ הם בחי' יש ונפרד, דבר חוץ, בעל בחירה [ולהעיר, שענין זה הוא דבר חידוש, שהרי מפורש בתניא5 שהמלאכים אינם בעלי בחירה, וכאן מבאר שהם בעלי בחירה6, ולכן מביא על זה ראי' ממארז"ל] אפקוהו למט"ט וכו'7, לכן צ"ל מקודם בנינה מהגבורה, שיוכל אחר כך, ע"י הסתרים וצמצומים, להיות בי"ע, דאל"כ הי' הכל בבחי' אין סוף וכו'. אך אם לא היו הגבורות ממותקות, הי' יכול להיות נפרדים לגמרי, לכן אברהם אתקין לכורסיי'8, וע"י שהגבורות ממותקים, יוכל להיות ביטול בעולם הנפרדים, צבא השמים לך משתחוים.

ב) והנה בריש הורמנותא דמלכא גליף וכו'9, עלה ברצונו הפשוט שיהי' דירה בתחתונים10, אך אח"ז צ"ל ע"י העלאת מ"ן, שיהי' לו תענוג מביטול הנבראים, אשר כולא קמי' כלא חשיבי11, ואיך יוכל להיות לקבל תענוג מהם, כמשל ביטול הזבוב אשר אין ערוך וכו', והכל נתהוה ע"י הצמצומים רבים ממנו בהשתלשלות וכו', לכן צריך להיות אתערותא דלתתא להמשיך בחי' תענוג, אז תתענג על ה'12. והנה בראש השנה, זה היום תחלת מעשיך13, אשר חוזר הדבר לקדמותו, צריך להמשיך כנ"ל. וזהו אמרו לפני מלכיות14, כמו וה' האמירך היום15, לשון התפארות, כמו שמביאים חפץ לפני מלך ומשבחין אותו לפניו בכדי להמשיך להמלך שיהי' לו תענוג מן זה החפץ. וזהו לדור ודור המליכו וכו' כי הוא לבדו מרום וקדוש16. לכן צריך להמשיך שיהי' לו תענוג מבחי' מלוכה וכו'. וזהו ג' ובכן17, הכל כנ"ל.

ג) וצריך להבין, דא"כ בליל ר"ה קודם המשכה כנ"ל ע"י מלכיות וכו', מהיכן קיום העולם וכו'. אך ידוע כי בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, כמו שרואין במחשבה דבור ומעשה, אשר בכל אחד מתפשטים כחות הנפש, רק כח הנפש שבדבור הוא יותר פנימי מכח הנפש שבמעשה, כמו"כ כח הנפש שבמחשבה הוא יותר פנימי מכח הנפש שבדבור, ואעפ"כ כל אחד כלול מהכל, דהיינו חב"ד חג"ת נה"י, כמו שרואים שבמעשה יש שכל וכו', רק זהו בחי' פנימיות וזהו בחי' חיצוניות וכו' – כמו"כ בבריאת העולמות, דהיינו בבחי' מלכות, יש כל הספירות כנ"ל, ולכן המלאכים המקבלים מבחי' מלכות יש להם השגה, ונהנים מזיו וכו'18, שש כנפים וכו'19 [ויש לומר20, דחשיב כאן פרטי הענינים דחב"ד חג"ת נה"י: יש להם השגה ונהנין מזיו, הו"ע חב"ד, ושש כנפים הו"ע המדות, חג"ת נה"י], ומכ"ש נשמות.

ומלכות מקבל השפעה מזעיר. ויש בזה [ב' אופנים], בחי' פנים בפנים [ובחי' אחור באחור. בחי' פנים בפנים היינו] שיהי' מלכות מקבלת מבחי' פנימיות דזעיר וכו', וכמשל אשר אחד מקבל דבר חכמה מפי החכם עצמו. ויש שמקבלים מבחי' אחוריים ע"י בחי' נה"י, כמשל שמקבלים השכל מפי הכתב וכו', דאף שהשכל מלובש בכתב, אעפ"כ, הקבלה היא מבחי' אחוריים ע"י בחי' [נה"י, או למטה יותר בחי'] עשי' [ובפרט שגם המקבל מקבל ע"י בחי' הנה"י שלו].

והנה בראש השנה נאמר21 בכסה ליום חגינו, וכמשל אם המלך רוצה להטיל אימה, הוא מסתתר, וכל העולמות קיומם הוא רק ע"י קיסטא דחיותא22, ומקבלת מבחי' נה"י בחי' אחוריים. ויש שהמקבל מקבל רק מבחי' נה"י, ואז נקרא אחור באחור. וכשהמלכות בשמחה, אזי הוא בהתגלות ועושה סעודה וכו', ואז נקרא ימינו תחבקני23 בחג הסוכות וכו'24. ולכן בר"ה צריך לקרוא את המלך שיחזיר פניו לנו, ולהמשיך תענוג ממקור כל התענוגים ע"י פסוקי תורה, אורייתא מחכמה נפקת25, ושרשה26 למעלה מבחי' כתר בחי' עתיק וכו'. רק זה בלבד אינו מספיק, כי מלכות היא בחי' דבור, בדבר הוי' שמים נעשו27, ואין חבוש מתיר [את עצמו]28, לכן צריך להיות ג"כ שופר, דהיינו תקיעה, קול פשוט, רעותא דליבא, מהעלם הלב לגילוי, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח29, מהעלם אל הגילוי, מבחי' רצון וכו'.

ד) וע"י שופר דוקא, כידוע שיש דצח"מ, ודומם הוא בחינה התחתונה, ואעפ"כ [הצומח מקבל מהדומם ו]החי ניזון מהצומח, והמדבר מחי כידוע וכו', והוא כי בשרשו הדומם מבחינה גבוה שבכולם, בבחי' עולם התוהו, כמו שנראה בחוש, שבקייץ בא התגלות מאין ליש דוקא מבחי' דומם, שצומח שם כל העשבים ואילנות, כי הגבוה שבכולם יוכל להשתלשל יותר מטה מטה וכו'. ואצל אדם יש בחי' התיקון, דהיינו הנפש אלקית שבו, בחי' מה המברר, ויש בו ג"כ בחי' נוגה, הנקרא צלם וכו', המתברר. ולכן בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' אין שמחה אלא בבשר30, בחי' חי, כי, כשנתברר בחי' נוגה אז יש שמחה, כי בשרשו הוא גבוה יותר וכו'. ולכן ע"י השופר יכולים להמשיך בחי' תענוג וכו' ממקור התענוג, שפרו מעשיכם וכו'31, וע"י האדם והשופר, המברר ומתברר, העלאת מ"נ מתוהו ותיקון, ממשיכים כנ"ל. וזהו בפיך ובלבבך וכו'32. אך ע"י תקיעה בלבד, דהיינו המשכה קול פשוט ממקור העליון, לא היו הנבראים יכולים לקבל, פחד יצחק וכו'33, וכמו שהושיט אצבעו ביניהן ושרפן34, ע"י התגלות אור הגנוז יותר מכלי קבלתן, ויש מלאכים שנבראים בכל יום ובטלין, וזהו מצמיח חציר לבהמה35, גמע להון בגמיעא חדא36, ע"י התגלות אור כנ"ל, ויש מלאכים הנקראים עצי שטים עומדים וכו'37, וזהו יוצר משרתים ואשר משרתיו וכו'38, וכשיהי' לעתיד התגלות כתיב39 ובאו במערות צורים וכו' מפני פחד וכו'. ולכן שברים, לתברא תוקפי'8, וזהו אתה פוררת בעזך וכו'40, להיות בחי' פירור. ותרועה הוא ילולי יליל41, לעורר רחמים מי"ג מדות וכו'. וע"י זה אח"כ תקיעה אחרונה ממעלה למטה, שיהי' הכל בחי' רצוא ושוב (עכ"ל המאמר).

ה) והנה במאמר רבינו הזקן הנ"ל מבואר כל זה בענין מלכות דאצילות כו'. אבל באמת כן הוא גם במדריגות נעלות יותר בעילוי אחר עילוי (העכער העכער און נאָך העכער). דהנה, משנת"ל שבר"ה חוזר הדבר לקדמותו כו', הרי אין הכוונה בזה להתכללות והעלם בלבד, אלא לסילוק לגמרי. וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר (בהמשכים דר"ה)42, שהסילוק דספירת המלכות הוא בבחי' העלם שאינו במציאות, שאינו דומה כלל להעלם שישנו במציאות, שזהו דיוק הלשון העלם וסילוק המלכות, היינו שההעלם דמלכות הוא באופן של סילוק, שמתבטל ממציאותו כו' (עס ווערט אויס מציאות), וכמו הסילוק שבענין הצמצום. ומזה מובן, שהעלם וסילוק המלכות הוא לא רק במלכות דאצילות, אלא גם בכל המדריגות שבמלכות, עד בחי' מלכות דאין סוף.

ו) אמנם עפ"ז יוקשה יותר מדוע נקבע ראש השנה ביום ו' למע"ב דוקא, יום ברוא אדה"ר, ולא בכ"ה באלול, שאז היתה בריאת כל העולם43, הרי ענינו של ר"ה הוא העלם וסילוק המלכות עד לשרשה הראשון, ומשם מתחדשת כללות ההמשכה לעולמות, כמו בהתחלת הבריאה, וא"כ, היו צריכים לקבוע ר"ה בכ"ה באלול, שבו היתה התהוות כל הנבראים, ולמה נקבע ר"ה ביום ו' למע"ב, שבו נתהווה רק הגוף של אדה"ר (שהרי הנשמות היו כבר קודם יום ו' למע"ב, וקודם כללות הבריאה, כמאמר44 מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ומה שנתחדש ביום ברוא אדה"ר הוא רק מציאות הגוף).

אך הענין הוא, דהנה, תכלית ההתהוות הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים10, דמפני מה נתאוה אין אנו יודעים45, וכמבואר46 אַז אויף אַ תאוה איז קיין טעם ניטאָ, אך זאת אנו יודעים שטעם הבריאה הוא לפי שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. והתחלת מילוי הכוונה דדירה בתחתונים היתה ביום ו' למע"ב, יום ברוא אדם הראשון47, כי, הנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש, ומאן דנפח מתוכי' נפח, מפנימיותו ועצמותו48, והגוף הוא גשמי, ונברא באופן שמתחלה הי' גולם (שבזה נשתנה יצירת גוף האדם משאר כל הנבראים49), וא"כ, הרי התחברות הנשמה, שהיא חלק אלקה ממעל (ובאופן ד)ממש, עם הגוף, שהוא גשמי, הו"ע דירה בתחתונים. ולכן נקבע ר"ה ביום ו' למע"ב דוקא, ולא בכ"ה באלול, לפי שביום ו' למע"ב, יום ברוא אדה"ר דוקא, הותחל מילוי כוונת הבריאה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. והיינו, שלפני בריאת אדה"ר היתה רק המשכה חיצונית, שזהו מ"ש27 בדבר הוי' שמים נעשו, שזהו בחי' חיצוניות, ודוקא בבריאת אדה"ר היתה המשכה פנימית, שאז הותחל מילוי הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ולכן הוקבע היום דר"ה ביום ברוא אדה"ר דוקא, לפי שזהו תכלית הכוונה דדירה בתחתונים, שהאור הפנימי יאיר בחיצוניות העולם, ולמטה מעשרה טפחים, לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה.