| 1לַֽמְנַצֵּ֬חַ | עַל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: |
| על הגתית.
כלי שיר הבא מגת:
|
| 2הַרְנִינוּ לֵֽאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֜רִ֗יעוּ לֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב: |
| הריעו.
בר"ה:
|
| 3שְֽׂאוּ־זִ֖מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל: |
| כנור נעים עם נבל.
ר' חייא בר אבא אומר הוא נבל הוא כנור, ורבי שמעון אומר נימין (ויתידות) יתירות שבין זה לזה למה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר:
|
| 4תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֜כֶּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ: |
| בחדש.
בחדוש הלבנה:
|
| בכסה.
יום מועד קבוע לכך וכן (משלי ז׳:כ׳) ליום הכסא יבוא ביתו למועד הקבוע:
|
| 5כִּ֚י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֜שְׁפָּ֗ט לֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב: |
| כי חק.
הוא לישראל מאת הקב"ה לתקוע באותו היום והוא יום המשפט להקב"ה:
|
| 6עֵ֚דוּת | בִּֽיה֘וֹסֵ֚ף שָׂמ֗וֹ בְּ֖צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹֽא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע: |
| עדות ביהוסף שמו.
בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים:
|
| שפת לא ידעתי אשמע.
מפורש במס' סוטה שלמדו גבריאל שבעים לשון:
|
| 7הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֜פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּֽעֲבֹֽרְנָה: |
| מדוד.
מעבודת עבדות לבשל קדירות כדרך שאר העבדים:
|
| מדוד.
קדירה כמו (שמואל א ב׳:י״ד) והכה בכיור או בדוד:
|
| 8בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָֽאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶֽ֖עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה: |
| בצרה קראת.
לי כלכם קראתם מצרת עבודת סבלות מצרים ואחלץ אתכם:
|
| אענך בסתר רעם.
אתה קראתני בסתר ביני ובינך ואני עניתיך בקול רעם הודעתי גבורות ונוראות בפרהסיא:
|
| אבחנך על מי מריבה סלה.
ואע"פ שגלוי ובחון לפני שאתם עתידים להמרותי במי מריבה, כך שנויה במכילתא:
|
| 9שְׁמַ֣ע עַ֖מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֜שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּשְׁמַע־לִֽי: |
| שמע עמי.
אחרי שכל זאת עשיתי לך כדאי אתה לשמוע לי:
|
| 10לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֖ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִֽ֜שְׁתַּֽחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר: |
| 11אָֽנֹכִ֨י | יְהֹ֘וָ֚ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַ֖מַּֽעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֜֗יךָ וַֽאֲמַלְאֵֽהוּ: |
| הרחב פיך.
לשאול ממני כל תאות לבך:
|
| ואמלאהו.
ככל אשר תשאל אמלא:
|
| 12וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֜יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי: |
| 13וָֽאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵֽ֜לְכ֗וּ בְּֽמֽוֹעֲצֽוֹתֵיהֶֽם: |
| בשרירות לבם.
במראית לבם כמו (לעיל ה') למען שוררי:
|
| 14ל֣וּ עַ֖מִּי שֹׁמֵ֣עַ לִ֑י יִ֜שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ: |
| לו עמי שומע לי.
עדיין אם היו רוצין לשוב לי ולשמוע אלי:
|
| 15כִּמְעַט אֽוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַל־צָֽ֜רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי: |
| כמעט אויביהם אכניע.
בשעה מועטת הייתי מכניע אויביהם:
|
| אשיב ידי.
אשיב מכתי מעליכם לתת אותה עליהם ואז:
|
| 16מְשַׂנְאֵ֣י יְ֖הֹוָה יְכַֽחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם: |
| משנאי ה' יכחשו לו ויהי עתם.
פורענות' לעול':
|
| 17וַיַּֽאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֜מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָּ: |
| ויאכילהו.
לישראל:
|
| ומצור.
השביעם דבש כשהלכו בדרכיו כענין שנאמר (דברים ל״ב:י״ג) ויניקהו דבש מסלע:
|
