זכרונותיה של הרבנית חנה שניאורסאהן
בפעם הראשונה, זכרונותיה של הרבנית חנה שניאורסאהן עליה השלום, אמו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, יוצאות לאור עולם. מדי שבוע יופיע חלק נוסף מזכרונותיה.
ב"ה
פרק ראשון בסידרת זכרונותיה של הרבנית
הרבנית פותחת את סיפור זכרונותיה בסיפור מעצר בעלה, רבי לוי יצחק, רבה של העיר דנייפרופטרובסק
|
פרק שני
מדוע שיחד רבי לוי יצחק את קלינין, ומה קרה לחבילה שהגיעה רק פעם ב... פרק נוסף מזכרונותיה של הרבנית חנה
|
|
|
פרק שלישי
הצעיר התיישב מיד על כסא, ופתח בהקדמה לביקורו – שאם אספר למישהו על ביקורו אצלנו אני וגם הוא נהיה בסכנה
|
פרק רביעי
בעלי היה מתוח מאוד, וכשנפרדנו ביקש ממני מחילה בבכי; הוא סבר שלא יוכל לשאת את תלאות המסע
|
|
פרק חמישי
היו ביניהם גם מספר נשים. לא שיערתי כלל שבעלי נמצא בין אנשים אלה, אך בכל זאת התבוננתי היטב במשאית, וראיתי שכל האסירים השפילו את ראשיהם כדי שפניהם לא ייראו
|
פרק שישי
שאחרי שסיכנה את חייה להשיג מוצרי מזון עבורו, הרבנית חנה נוסעת במשך חמישה ימים כדי להגיע לכפר הנידח שם נמצא בעלה
|
|
פרק שביעי
העוף והדגים שהביא הקאזאח, אגב, התקלקלו מרוב חום במהלך ארבע שעות הנסיעה, עד כדי כך שהיתה זו סכנה לאכול מהם...
|
פרק שמיני
בעלי נאלץ לצעוד מרחק זה ביום, דרך שדות חשופים, תחת השמש הקופחת. בשובו מן ההרשמה היה בעלי כושל אל תוך הבית כל עוד נפשו בו
|
|
פרק תשיעי
הדברים הגיעו לידי כך שאפילו השלטונות שאלו מספר אנשים ממתפללי בית-הכנסת מדוע הם חולקים לו כבוד כה רב. הנ.ק.וו.ד. שלח לזמן אותם כאילו בעניין אחר, אולם הנושא העיקרי שעליו דובר היה זה
|
פרק עשירי
הרבנית חנה נזכרת ביום בו נערכה החתונה של הבן הבכור, רבי מנחם מענדל שלימים הפך לרבי מליובאוויטש. על ההורים נאסר להשתתף בחתונה, אך הם לא ויתרו על רצונם להשתתף בשמחה
|
|
|
הרבנית חנה מספרת על חגיגת ליל הסדר השני בגלות.
|
פרק אחד עשר
לאט לאט התחיל להיווצר ישוב יהודי קטן באיזור. אך שאלת מה נאכל - כמו גם החרקים שלא הפסיקו להציק - עלתה והפריעה שוב ושוב
|
|
פרק שנים עשר
היתה זו עבורי חווייה קשה ביותר. ישבתי לי בפינה, על שרפרף העץ, והתבוננתי בגודלה ובעוצמתה של אהבת התורה של אדם זה, שרקד כך את כל שבע ההקפות
|
פרק שלושה עשר
אילו היינו קוראים לרופא – היה הכרח להעביר אותי לבית-רפואה, שהיה במרחק חמישה קילומטרים ממקום מגורינו; היה עלינו איפוא להעלים היטב את דבר מחלתי
|
|
פרק ארבעה עשר
שגור היה בפיהם של היהודים במקום, ובוודאי בפי המבוגרים שבהם, משפט שנאמר בחיוך מעורב בפחד מר: אין אני מתאווה לשכב יחד עם הקאזאחים! ובמקרה זה עוד היה מדובר ביהודי בודד וגלמוד
|
פרק חמישה עשר
פעם אף הגיע מישהו מבני המשפחה לשאול אם הוא היה אצלי, ומטבע הדברים עניתי שלא ראיתי אותו זה זמן רב, בה בשעה שרק לילה אחד קודם לכן – בסביבות השעה אחת בלילה, בזמן שאיש לא יבחין בכך – הוא ביקר אצלי
|
|
פרק שישה עשר
כשהבחין באי-אלו חתיכות לחם שהיו מונחות על השולחן בביתנו – החל לנעוץ בהן את מבטו בעיניים כה נוצצות, עד שפקדתי עליו לקחת את הלחם ולאוכלו, על-אף שלחם זה היה כל מה שהיה ברשותנו באותה עת
|
פרק שבעה-עשר
כל מי שפגש בי כשאני צועדת והחבילה בידי – עצר אותי ושאל כיצד קיבלתי את החבילה. כמה קנאה טמונה היתה בשאלה זו! לא היה זה מרוע לב, אך בעל-כרחם הרהרו הכל בתוכנה של החבילה
|
|
פרק שמונה עשר
אישה צעירה בשם בת שבע סיכנה את חייה כדי להבריח מסמכים שיכלו להביא סוף לגלותו המסוכנת של רבי לוי יצחק
|
פרק תשעה עשר
לאחר חמש שנים של ייסורים, סוף-סוף רבי לוי יצחק יוצא ממקום גלותו - כשאשתו הרבנית נלווית אליו
|
|
פרק עשרים
רבי לוי יצחק מגיע סוף-סוף לעיר מיושבת, אך דווקא שם תוקפת אותו מחלה קשה
|
פרק עשרים ואחד
כאשר המחלה הלכה והתגברה, הצליחו כמה יהודים באמצעות שוחד להביא רופא מיוחד לאבחן את רבי לוי יצחק
|
|
פרק עשרים ושניים
יום הראשון הן נהגו להגיע בדרך-כלל בזוגות, ולאחר-מכן החלו להגיע בקבוצות שלמות. לא ניתן לתאר את גודל השפעתו על מצב רוחן. בשברון-לב כה גדול באו – וברוח כה מחוזקת יצאו!
|
פרק עשרים ושלוש
כיצד משיגים מרק עוף וסורגי ברזל אי-שם במקום נידח? הרבנית מספרת על פטירתו הטראגית של בעלה
|
|
|
פרק עשרים וארבע
על ההלוויה, הקבורה והשגת שיש למציבה בתנאים לא תנאים
|
פרק עשרים וחמש
הרגשה בלתי-נעימה כלל וכלל היתה מנת חלקו של הנאשם בעצמו. הוא היה חיוור להחריד. עז היה רצונו לומר להם בקול רם, כך שהכל ישמעו: "אני עצמי מתנהג על-פי הדת בכל מאת האחוזים"
|
|
פרק עשרים ושש
הם היו נוהגים לומר שהם מתייחסים אליו בכבוד גמור ומתוך תכלית הביטול. הם לא הכירו אותו קודם לכן, ולאחר שהתוודעו אליו אמרו: "ככל הנראה הרב הוא יהודי טוב והגון מאוד – נראה שהוא אינו עושה יד אחת עם ה"בורגנות"
|
פרק עשרים ושבע
מיטיא גוראריה היה קומוניסט מושבע בחיצוניותו, אך שמר על המצוות במסירת נפש. או אפילו השתמש ב"פינה האדומה" כדי להדליק נרות חנוכה...
|
|
פרק עשרים ושמונה
הרבנית מוסיפה לספר על מפגשים של בעלה עם הרב ד"ר כהן, והסופר אנסקי
|
פרק עשרים ותשע
הוא סיים את שהייתו שם – שבמהלכה הביט מרחוק במתרחש – כעבור מספר שעות, ויצא כשכולו חיוור ונוטף זיעה. זו היתה האווירה שנוצרה שם
|
|
פרק שלושים ואחד
הרבנית מוסיפה ומספרת על חילוקי הדיעות בקהילה את מי לבחור לרב, וגם: כיצד רבי לוי יצחק לא התפשר על קוצו של יו"ד
|
פרק שלושים ושניים
הרבנית מעלה זכרונות מילדותו של הרבי, ומחגיגת בר המצווה שלו
|
|
פרק שלושים ושלוש
הרבנית מספרת על ביקוריו היומיים של הרבי שנותנים לה כוח; כיצד חותנו של הרבי מינה אותו לשר החינוך, ועוד
|
פרק שלושים וארבע
חייו של בעלי היו טרגדיה, והמצב שלאחר הסתלקותו – טראגי אף הוא. הוא כתב כל-כך הרבה בימי חייו; ובכן – אלפי גליונות נייר כתובים נשארו בחדר עבודתו שבביתנו, שנחרב על-ידי היטלר
|
|
פרק שלושים וחמש
בעוד יומיים, כלומר ביום י"ד כסלו, ימלאו עשרים וחמש שנה לחתונתו של בני מ' מענדל שליט"א, לאורך ימים ושנים טובות, עם רעייתו תחי'
|
פרק שלושים ושש
לא להזכיר זאת כלל – לא יכולתי, אבל אני חשה שאל לי להאריך בכך, בשל מצב בריאותי. יהי רצון שיבואו ישועות על ישראל, ושלא נדע דבר רע
|