ויצא
טליה הגיעה באיחור לבית הספר והביאה פתק. אבל מי באמת היה אשם?
אז מי אשם בכך שטליה הגיעה באיחור לבית הספר?
הכול התחיל בפתקים שמסתובבים ברשתות החברתיות ביממה האחרונה. זה התחיל בפתק תמים לכאורה שכתב "אבא של טליה" בו הוא מבקש מהמורה לסלוח לטליה על האיחור לבית הספר. הוא מסביר בנימוס שאבא זה לא אמא ולוקח לו יותר זמן להכין את הילדים לבית הספר.
אחר כך הופיע הפתק השני. הפעם זו הייתה ה"אמא של טליה", שהסבירה שהיא לא הצליחה לחנות כי "אמא זה לא אבא".
הפתק השלישי היה המשכנע מכולם היה של... טליה בעצמה. היא האשימה את ההורים שלה בכך שהיא הגיעה באיחור לבית הספר פשוט בגלל שהם ישנו עד מאוחר.
צחוק בצד, הסיפור הזכיר לי פתגם של רבי זושא מאניפולי. הוא אמר: "כאשר אעלה לגן עדן, לא ישאלו אותי למה לא הייתי צדיק כמו אברהם אבינו... למה לא התנהגתי כמו יצחק אבינו... או אפילו למה לא הייתי דומה לאחי הקדוש, רבי אלימלך; ישאלו אותי למה לא הייתי כמו זושא?"
לאבא של טליה יש תירוץ שהוא לא כמו אמא. גם לאמא יש תירוץ שהיא לא כמו אבא. וטליה, כמובן – גם היא לא אשמה. אבל התירוצים לא יעזרו לאף אחד: טליה הגיעה באיחור לבית הספר.
האם גם אתם משתמשים בתירוצים כמו ההורים של טליה?
בורא העולם נתן לכל אחד ואחת מאיתנו בדיוק את היכולות שאנו צריכים כדי להגשים את המשימה שלנו. אז הגיע הזמן להפסיק לכתוב פתקים.
בטח שמעתם על החרם. אבל מהו? ומי היה החכם שתיקן אותו? על כך ועוד במאמר המרתק שלפניכם
משפט אחד בספרו של הרמב"ם אולי פעם היה נראה מוזר... היום זה דווקא מאוד הגיוני!
אם היה ניקוד בספר התורה, הקריאה בו הייתה הרבה יותר קלה - ובכל זאת, יש סיבה מיוחדת לכך שהנקודות נקראות הנשמה
הרב נחמיה וילהלם מספר על המפגש המפתיע עם ישראלי זמן קצר אחרי שהוא הגיע לבנגקוק. ממתק לשבת פרשת ויצא
הוא בחר בעיירה ליובאוויטש למקום מגוריו, וכך קיבלה החסידות את השם "חב"ד-ליובאוויטש". הוא הפיץ את תורת אביו וביאר אותה בהרחבה, לצד דאגה ועסקנות למען היהודים שסבלו תחת גזירות הצאר.
הכבשה אינה מצייתת מסיבה כלשהי – היא פשוט צייתנית מטבעה. זהו היסוד של יחסינו עם אלוקים שהכבשה מייצגת: כפיפות חסרת פניות
לפניכם סיכום של פרשת ויצא: על הבריחה לחרן, המפגש עם לבן, הנישואים עם לאה, רחל, בלהה וזלפה, על השבטים שבאו לעולם ועל הבריחה בחזרה הביתה.
הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל.
